גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


131

ים של שלמה מסכת חולין פרק ג

 ברורה כדברי הר"מ בר יוסף, מהא דמסקינן (ס"ב ע"א) תניא עורב זה עורב, למינהו, ר"א אומר להביא את הזרזיר, א"ל והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין אותו, מפני שיש להם זפק, א"ל אף הן עתידין ליתן עליו את הדין, ד"א למינהו להביא סנונית לבנה, דברי ר"א, א"ל והלא אנשי גליל העליון אוכלין אותה, מפני שקורקבנו נקלף, א"ל אף הם עתידין ליתן עליו את הדין ע"כ. ובודאי להני עופות היו להן ב' סימני טהורה, שהרי מין עורב הן, וא"כ מה השיבו לו חכמים לר"א והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותו מפני שיש לו זפק, אדרבא היא הנותנת, משום הכי ראוי

132

ים של שלמה מסכת חולין פרק ח

 לא שנו אלא שהיד סולדת בהן, אבל אין היד סולדת בהן נוטלין, מכלל דראשונים אע"פ שהיד סולדת בהן נוטלין, ומסקינן נמי לקמן (ק"ו ע"א), איתמר חמי האור, חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים, ר' יוחנן אמר נוטלין מהן לידים, אר"י שאלתי את ר"ג ברבי, ואוכל טהרות, ואמר לי כל גדולי גליל עושין כן, וכתבו תו' (ד"ה חמי) הא דאמר חזקיה אין נוטלין חמין לידים, אע"ג דתניא לעיל מים ראשונים בין בחמין בין בצונן, מוקי חזקיה כל"ק דר"י דלעיל, כשאין היד סולד, וכאן איירי כשהיד סולדת בהן, ור"י דשרי הכא, כלשון בתרא, דמוקי לה אע"פ שהיד סולדת מותר, ובחינם פירש בקו'

133

ים של שלמה מסכת כתובות פרק א

 ארישא, דמיחדים, כל שנהג מנהג זה מבעי ליה, ואלא אסיפא דמשמוש, כל שלא מושמש מבעי, דשלא נהג משמע שקאי אחתן, ואם החתן לא נהג משמוש בכלה, כל שכן שיכול לטעון, מאחר שהם משמשו אותו, שלא נהג רמאות, והוא לא חש למשמשה מפני רמאות. אמר רבא ה"ק, כל שלא נהג מנהג גליל בגליל, שאינם מיחדים, אלא נהג מנהג יהודה בגליל, כלומר, שהיה מיחד עמה, לא יכול לטעון, דלא תימא, מאחר שנוהגים בגליל דלא מיחדים כלל, אף שזה יחד באקראי בעלמא, מסתמא לא חציף כולי האי, קמ"ל, דלא יכול לטעון טענת בתולים, היכא דיחד. ונראה, מדלא תני איפכא, כל שנהג מנהג גליל

134

ים של שלמה מסכת כתובות פרק ב

 הסוגיא מתחלת אמר רב, כגון נשי גנבי, כלומר, כגון זה נמי בכלל ע"י נפשות, ומשום הכי לא פירש רש"י במשנה ע"י נפשות כדמפרש בגמרא, אלא כמו שפי'.והנה הרי"ף והרמב"ם לא הביאו כל הסוגיות, ואפשר דעתם בזה, שלא הביאו דברי רב ולוי, לפי שלא היו המנהג הרע במדינותיהם, ובארצות גליל שלהם, להפקיר הנשים, משום פשע בעליהם, כאשר תהלה לאל עדיין בארץ ישמעאל וארצות אחרים איש בחטאו ימות, אבל בעוונותינו הרבים, באשכנז וסביבותיה, שפשטה מלכות רומי הרשעה, מפקירים נשותיהם, ע"ד החס"ד, אם לא ממיתין אותם, ואז בודאי יש לאסור ולהחמיר, והא דחזקיה ור"י לא הביאו, אפשר דס"ל דלא נקרא ע"י נפשות,

135

ים של שלמה מסכת כתובות פרק ד

 הוא כנכסי מלוג, ולא עוד, אפילו מטלטלים דאב, שנטלן חנוך, והוציא הוצאות על אביו, ואפילו לצרכי קבורתו, אם כתב ראובן לאשה מטלטלים אגב קרקע, האשה מוציאה מידו:מח. כך היה אנשי ירושלים כותבין (נ"ד ע"א), פי', וקאי אמתניתין דלעיל (נ"ב ע"ב), את תהא יתבי בביתי כו'. ואנשי גליל היה כותבין, כאנשי ירושלים, ואנשי יהודא היה כותבין, עד שירצו יורשין ליתן לך כתובה, לפיכך, אם רצו היורשין, נותנין לה כתובה, ופוטרין אותה. איתמר רב אמר, הלכה כאנשי יהודא, ושמואל אמר, הלכה כאנשי גליל, בבל וכל פרוודהי, פי', כרכים הסמוכים לה, נהוג כרב, ונהרדעי וכל פרוודהי, נהוג כשמואל, ועד היכא נהרדעי, עד

136

רש"ש מסכת מעשרות פרק ב

 ד"ה וכן בחזרה. אם קודם שהגיע ליהודה כו' עד שיגיע לגליל לכאורה תמוה כיון דלא הגיע ליהודה א"כ עדיין עומד בגליל ומה זה דקאמר אוכל כו' עד שיגיע לגליל. אמנם לפמש"כ התור"ע בפ"ט דשביעית מ"ב בשם הכו"פ דעבר הירדן דשם הוא מגוף א"י מעבר המערבי ע"ש. א"ל דהוא מפסיק בין גליל ליהודה וכ"מ ממה דחשיב יהודה ועה"י והגליל דבסדר הזה עומדין ועי' חגיגה (כ"ה) דרצועה של כותים מפסקת בין גליל ליהודה:משנה דעי' בשנ"א ובהגהת בנו ובדברי מהרי"פ. ומחכ"ת לא ירדו לס"ד הגאון ז"ל המה הבינו בדבריו דלחכמים ג"כ אין תרומה קובעת אלא שעושה את הכלכלה לגמר מלאכה מטעם

137

קרבן העדה מסכת גיטין פרק ג

 שנה ושנה בג' פרקים אלו או דלמא אחת לשלשה שנים הוא בודק כל ג' פרקים אלו דהיינו בשנה הראשונה בודק בקדים של מוצאי החג ובשנייה בהוצאת הסמדר ובשלישית בשעת כניסת הבוסר:חייב באחריותו עד החג. ש"מ דאף בשנה שנייה חיישינן למוצאי החג:תיפתר. תפרש להך ברייתא בהנך בני גליל שהן בוצרין כרמיהן בתר החג ובשנה הראשונה לא היה יכול לבדוק במוצאי החג וליכא למשמע מינה כלום:ה"ג דלא קטפין כרמיהון אלא בתר חגא. וכ"ה בב"ב פ' המוכר פירות:והדא אמרה וכו'. קאי אהא דתנן התם בב"ב המוכר יין לחבירו ישן משל אשתקד ומיושן משל שלשה שנים וקאמר מהך מתני' שמעינן

138

קרבן העדה מסכת גיטין פרק ה

 אז לא היו רשאין להרוג ישראל:ומשני תפתר שבא סקריקון וגזל וחמס. קודם הרוגי מלחמה ולא הספיק ב"ד לכתוב טרפו של בעלים הראשונים עד שבא סקריקון כלומר שעת מלחמה לכל העולם ואז אין דנין דין סקריקון הלכך אף לזה שלפני המלחמה לא דנו דין סקריקון דלא פלוג חכמים:גליל לעולם יש בו משום סקריקון. דשם לא גזרו כל כך לפיכך לעולם נוטלין מלוקח ומחזירין לבעלים הראשונים:המטלטלין אין בהן משום סקריקון. משום תקנת השוק דא"כ לא יקח אדם שום דבר המטלטל לפיכך אין חוזרין ומוציאין מיד הלוקח:חכירי בתי אבות. שדה שאבותיו כבר החזיקו בה להיות חכורים בתוכה ונטל הסקריקון

139

קרבן העדה מסכת גיטין פרק ז

 נחתך ידה. אנוסה היא ואין העכבה ממנה הלכך הוי גט:הלכה זמתני' אם לא באתי. בגמרא מפרש:והגיע לאנטיפטרס. שהוא גבול שבין ארץ יהודה וגליל וחזר מיד:תנאו בטל. (בגמ') ושוב אינו כשר לגרש בו שכבר נתבטל:לכפר עותנאי. שהוא קצה גבול גליל:לעכו. קס"ד עכו במדינת הים קיימא:כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום. כשאשתהא להיות עובר מכנגד פניך ל' יום יהא גט:והי' הולך ובא וכו'. ונשתהא אח"כ ועבר מכנגד פניה ל' יום ה"ז גט ולא אמרי' הואיל והי' הולך ובא מסתמא פייס קטטא שביניהם ונתבטל הגט אלא כיון שלא נתייחד עמה אמרינן מסתמא לא פייס:

140

קרבן העדה מסכת חגיגה פרק ג

 נאמן:רביעית. הלוג יין או שמן נאמן על כל החבית דמגו דמהימן אקדש נאמן נמי אתרומה:מדומעת. מפרש בגמרא:שבעים יום. משום דאורחא דעלמא הוא להזמין את הכלים ולטהרם שבעים יום קודם הגיתות:גמ' הא בגליל לא. מ"ט:מפני. שרצועה של ארץ העמים מפסקת בין גליל ליהודה וירושלים ביהודה ואי אפשר להביאן לירושלים בטהרה לפי שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים ואפי' יין ושמן של חברים שבגליל אינו בא לנסכים:ופריך והא תנינן. במנחות פ' כל קרבנות ציבור:שנייה לה וכו'. רישא דמתני' תקוע אלפא לשמן אבא שאול אומר שנייה לה רגב בעבר הירדן ופריך איך מביאין שמן למנחות מעבר

1234567891011121314151617181920