גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

פסקי תוספות כתובות פרק יג - שני דייני

 ורבנן: דף קישפד אין נזקקין לתובע תחלה היכא דאיכא הפסד לאידך. ד"ה סוף:שפה אין נזקקין לנכסי יתומים מיהו אם תפס ועתיד לגבות מהן כשיגדלו לא מחייבינן להחזיר. (זה אינו בתוס' שלנו):שפו בן יהודה שאירס אשה [ביהודה או בן גליל שאירס בגליל אין כופין אותה לצאת אבל בן יהודה שאירס בגליל או בן גליל שאירס ביהודה כופין אותה] לעלות אחריו. ד"ה שלש:שפז אין אנו חפצים שיהיו עבדים בירושלים יותר מדאי אלא מיוחסים. ד"ה ואין: ע"בשפח הר"ר חיים אמר דאין מצוה עכשיו לדור בארץ ישראל. ד"ה הוא:שפט הוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת אפילו

122

חידושי הרא"ה מסכת ברכות פרק ח - אלו דברים

 ומשתכחא כי קורטא בכורא ואי כל מילחא (מיכל) פי' ואם מדד מלח. מדוד, מלשון וכל בשליש, בעי נטילת ידים.אתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים, פי' מים ראשונים. ור' יוחנן אמר נוטלין מהן לידים אמ"ר יוחנן שאלתי את רבן גמליאל ברבי אוכל טהרות ואמר כל גדולי גליל עושין כן, וקימא לן כר' יוחנן בהא. חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן ידיו לא כל שכן. אמר רב פפא במקומן כולי עלמא לא פליגי [דשרי, למשקל מיניהו במנא דכולי עלמא לא פליגי] דאסור, פי' משום דאנן בעינן מים שלא נשתנו

123

פסקי ריא"ז מסכת גיטין פרק ז - מי שאחזו

 הגבול שבארץ יהודה ולא יצא עד הגליל, וחזר תוך ל' יום בטל התנאי ובטלה נתינת הגט74, שאף אם ילך בגליל עוד אינה מגורשת באותה נתינה, אלא אם יתן לה פעם שנייה או אותו הגט75 או גט אחר וכן כל כיוצא בזה. הגיע בגבול המסופק בין ארץ יהודה לארץ גליל קודם שישוב אצל אשתו, ואחר כך חזר אצל אשתו הרי זו ספק מגורשת וחולצ' ולא מתייבמת.ב. אמר לה הרי זה גטיך כל זמן שאעבור מאצליך76 ולא אראה פנייך שלשים יום רצופין, והיה הולך ובא ורואה פניה בתוך שלשים יום הרי זה לא ביטל נתינת הגט עדיין, אלא

124

פסקי ריא"ז מסכת כתובות פרק יג - שני דייני

 מזו לעניין נישואין52, יהודה ועבר הירדן והגליל, הנושא אשה ביהודה לא יוליכנה בגליל, ולא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך, אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר. וכן כל שאר ארצות שהם כעין יהודה53 דנין אותם כמותם54. ואם היה בן גליל שנשא אשה ביהודה מוליכה למקומו כמו שמבואר בתוספתא55, ואם התנו ביניהן הכל לפי התנאי55*.ב. אף במקום שרשאי להוציאה מוציאה מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע56 כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' י"ב. ומז"ה57 כתב משם רב צמח גאון שאם בין עירו לעיר

125

פסקי ריא"ז - הערות מסכת כתובות פרק ו - מציאת האשה

 כו' ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לית לן בה.59 לפ"ש לא מצאתי.59* עי' טוש"ע יו"ד סי' רמט ס"א, ורמ"א סי' רנ ס"ה.60 סח, א.61 דברים טו, ט.62 שם יג יד.63 סז, ב.64 שם, ממעשה דאנשי גליל ועובדא דר' נחמיה.65 בגל' הכ"י, ובשני הכ"י האחרים. ולכאורא משמע דפוסק כר"מ שם, אבל הרמב"ם וטוש"ע פוסקים כחכמים וכדמפרש רבא. ועי' מאירי עמ' 288.66 כחכמים דף סז, ב.67 דף סז, ב.68 בראשית לח, כה.69 בשני הכ"י האחרים: וגומ'.70 בכיפ"א נוסף: כמו.71 משלי י, ב.72 ב"ב י, א - ב.73

126

חידושי ר' שמואל מסכת בבא בתרא סימן יג

 עושים מחומשים תורה דלא חסר בלשמה. אכן אם ננקוט כהראשונים שכתבו דדין לשמה בס"ת היינו שיכתוב לשם קדושת ס"ת א"כ [לפי גירסת הראשית ביכורים בירושלמי] באמת מוכח מדברי הירושלמי כשיטת הרמב"ם דליכא כלל דין לשמה בכתיבת ס"ת ודו"ק.בט. בסוגיא דגיטין שם שלחו ליה בני גליל לר' חלבו מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור וכו' אתא שאיל בי מדרשא ופשטוה מהא דאר"ש בר נחמני א"ר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מחסר במילתיה הכא לא מחסר במילתיה, רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קוראין בחומשים בבהכ"נ משום כבוד ציבור, ע"כ. ופרש"י מיחסר במילתיה שקורין לו

127

חידושי ר' שמואל מסכת נדרים סימן יד

 א"כ מה"ט גופי' גם חרמי מטלטלין יש בהו אומדנא דכוונתו לגבוה וצריך לחול בהו חרמי גבוה, ומה בכך דיש דין חרמי כהנים במטלטלין בזה"ז הא מ"מ הנודר אין כוונתו לזה וצ"ע.ג. ואשר יראה לומר בזה בשנקדים לבאר את מה שהביא הראב"ד ראי' לדבריו מהמשנה בנדרים דאין אנשי גליל מכירין בחרמי כהנים, וכוונת הראב"ד בזה הוא דבמשנה שם אי' סתם חרמים ביהודה מותרין [משום דסתם חרמים לכהנים וחרמי כהנים אין אסורים] בגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים ע"כ, ומבואר דאף דסתם חרמים לכהנים אפ"ה בגליל דאיכא אומדנא דאין כוונתם לחרמי כהנים משום דאין אנשי גליל מכירין את

128

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ה

 הזה אין הקדישו לבדק הבית. לפי שאין עכשיו מכירים בהקדש הבית. והרי היא כאותו ששנינו בפ' אילו מותרים, במסכת נדרים (י"ח ע"ב). הרי עלי כתרומה, אם בתרומת הלישכה נדר אסור, ואם בשל גורן מותר, ואם סתם אסור, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים סתמא תרומה ביהודה אסור, ובגליל מותרת, שאין אנשי גליל מכירין בתרומת הלישכה. סתם חרמים ביהודא מותרים, בגליל אסורים, שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים. מ"מ נראה בעיני שלכתחילה יזהר. ואפשר אף כ"ע מודים בזה שיזהר לכתחילה, רק שבדיעבד אין קפידא. וכן נראה עיקר. והאגודה נמי כתב בפ' שני שעירים (יומא ס"ו ע"א) וז"ל, אין מקדישין כו' מכאן דעל

129

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ו

 אדם יכול לצאת ידי חובתו נקי. וצריך שיהא ג' דיינים [שהן] בשעת נתינה, שיכירו החתימות שחתמו בשטר שעשאתו שליח לקבלה, ולא סגי בחתימות שיקיימוהו מעיר לעיר, דשמא לא יכירו החתימות מכולם, וצריך לקיים כל שלשה בגט, דקיום שטרות בשלשה, לכך נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה, עד כאן. והאידנא בכל גליל תפוצתינו לא נהגו בשליח לקבלה.ובנוסח שליח להולכה נמי כתב (טור סימן קמ"א) וזה לשונו, מדברי הר"פ (סמ"ק סימן קפ"ד) מה שכתב בתיקון שטרות שטר הרשאה לשולח גט ממקום למקום, נראה שאין צריך, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל לשליח רשות לעשות כמה שלוחים, ואפילו לא יחלה ולא יאנס,

130

ים של שלמה מסכת גיטין פרק ז

 תנאו, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד ל' יום, והיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי, וחזר, בטל תנאו, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום, והיה הולך למדינת הים, והגיע לעכו, וחזר, בטל תנאו, פי', אנטיפרס בסוף מצר יהודה, וכן כפר עותנאי בסוף מצר גליל, וכן עכו בסוף ארץ ישראל, ומפרש בגמרא (ע"ו ע"ב), דמתניתין בהכי איירי, ששני תנאים התנה עמה, אם לא אתינא מכאן ועד תלתין, פי' שמשהה בדרך ל' יום, להוי גט, ואם אבא לגליל אפילו לאלתר להוי גיטא, הלכך כי הלך לאנטיפרס וחזר, דלגליל לא הלך, וגם שלשים יום לא שהה,

1234567891011121314151617181920