גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


111

דברי חמודות מסכת בכורות פרק ח

 שלא לתת לו חלק ירושתו רק אחר שתים או שלש שנים מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתובתה מזה וכ' המרדכי פרק נערה שנתפתתה סימן רל"ג פסק הר"ם על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל דנזונית תנן ואין יורשים יכולין לסלקה ה"ל כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו יש במוחזק יותר על כתובת חמותה ואם הוא במקום שיכולין לסלק האלמנה אלמנת ראובן גובאת משם ע"כ וכתב עוד המרדכי ר"פ י"נ דשכר פעולה שמעולם לא בא לידו ולא גבה זה נראה

112

פלפולא חריפתא מסכת בבא בתרא פרק ט

 ובב"י אה"ע סי' צ"ג העתיק הרמב"ן:[ל] ומסתברא כו' לא ממעט'. ומיהו בירושלמי דלקמן איתא בהדיא דממעטא אך נדחה בכל דבריו כדלקמן:[מ] ע"י הבנים. כדאיפשיטא חדא מינייהו בגמרין לעיל:[נ] כשם שהאלמנה כו'. בעיא ופשיט ראויה היא וכו':[ס] כיון שראויה להתפרנס מכתובתה. ואפילו לאנשי גליל דס"פ נערה שנתפתתה דס"ל שהדבר תלוי ביד האלמנה שכל זמן שלא תתבע כתובתה חייבין במזונותיה וכוותייהו פסק רבינו שם מ"מ הואיל ויכולה היא להתפרנס מכתובתה והא דמזונות להאלמנה אינו מן התורה אלא תנאי ב"ד לא ראו חכמים לעקור נחלה דאורייתא כו':[ע] ה"ג. וחוץ ממזון אלמנה:[פ] ה"ג. חוץ ממלוה בשטר חוץ ממלוה

113

קרבן נתנאל מסכת כתובות פרק יג

 ב] אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל. ודלא כגי' התוספתא שלפנינו מגליל. דלפי' ר"ת דווקא כשנשאה בגליל כופין אותו לצאת שע"מ כן נשאה ולגי' ר"מ ופירושו תני בגליל לרבותא דאפי' הנשואין היה בגליל כופין אותה לצאת:[ג] ה"ג לגי' תוס' ומרדכי. אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל. או בן גליל שאירס ביהודה כופין:[ד] מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל. בחוצה לארץ אבל מח"ל לא"י מוציאין אפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים דזהו בכלל הכל מעלין לא"י והש"ס דאמר לאתויי מנוה היפה לנוה רע חדא מינייהו נקט. רמב"ם וטור וש"ע:[ה] ונשא אשה מגליל כופין אותו

114

תפארת שמואל מסכת גיטין פרק ו

 אחר בפני עדים אחרים לא מסר לה ואח"כ כשמסר לה הגט מסר בפני כולן כן פי' הר"ן ועיקר אבל היכא שמסר לה הגט ואמר התנאי לעולם נתבטל דבריו הראשונים וכן דעת הרמב"ן:סימן יב(ד) והגיע לאנטיפרס וכו'. פירוש בסוף ספר יהודה וכן כפר עותנאי בסוף מיצר גליל וכן עכו בסוף א"י ועי' בגמ':סימן יג(ה) נדקדק בו בס"ד. לא ראיתי שום דקדוק שם אלא שכתוב שם להיפך מדעת הרי"ף אלא דהלכתא כרבי יוסי ולשופרי דשטרי אתקין רב מיומא דנן כן דעת התוספות ורש"י שלשופרא בעלמא שלא יוציאו שום לעז על הגט אכן בפרק י"נ (דף ק"י ע"ב) כתב

115

מרדכי מסכת בבא בתרא פרק יש נוחלין

 ליה ראוי גבי בכור פרק יש נוחלין גבי כתובת אשה לא חשבינן ליה ראוי בין שגבו (*יורשין) [*היורשין] קרקע בין שגבו מעות כמו שפר"י לשם ואפילו ממלוה של עובד כוכבים נמי גביא כמ"ש ר"י מפרי"ש [*וכן עמא דבר] עי' פ' מי שמת גבי הלואתו לפלוני ופרק נערה גבי הלכה כאנשי גליל (*וכן עמא דבר):והיכא דכתב מהיום ולאחר מיתה לא הוה ראוי [לגבי בכור ובעל] אלא מוחזק אבל מלוה הוה ראוי אם אין לו משכון וראיה אני מביא מהא דאמרינן בגיטין ס"פ השולח מתני' מסייע ליה לר"ש ב"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דתניא בכור נוטל פי שנים

116

מרדכי מסכת גיטין פרק השולח

 עיקר המעשה (*גרס) [*עיין לקמן בתוס'] בפרק הזורק:והוא דאיתחזק בתרי שמי פירש כשהבעל עומד במקום אחד כגון ביהודה ואשתו במקום אחר כגון בגליל ואתחזק בתרי שמי משונים שביהודה קורין אותו בשם אחד ובגליל קורין אותו בשם אחר ואותו שם שקוראים אותו ביהודה אין יודעים כלל בגליל ושם של גליל אינם יודעים ביהודה לכן אם גרש באחד מהם אינה מגורשת וע"כ יכתוב כל השני שמות כדמפרש הברייתא שיגרש אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו פי' שיעשה שם שיש לו במקום הנתינה דהיינו מקום שאשתו עומדת שם עיקר ושם שיש לו במקום הכתיבה דהוא מקום שהוא שם יעשנו טפל ויכתוב

117

מרדכי מסכת כתובות פרק נערה שנתפתתה

 אמר רבי יוסי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דרבי אבדימי (*רמיו) [*רמי] בה *אמרי לה ר' בון בר כהן בעי ליך תבעת פורנה ואיבדה מזונותיה מן (*דאייתי) [*דאתיידעין] מילתא** (*דעת) עילון עובדא קמי רבי יוסי וחזרה לה מזונותיה עכ"ל:[רמז קסט] ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל וכן פסק האלפסי והאידנא בכל מקום כמנהגו דבהדיא קיימא לן בכתובות הכל כמנהג המדינה כן כתב רב האי גאון ורב שרירא גאון ז"ל:ירושלמי אית לכון מנהג קבוע עבידו כמנהגכון ואי לא עבידו כאנשי גליל וכשמואל:[רמז קע] פסק הר"ם על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה

118

מרדכי מסכת כתובות פרק שני דייני

 לידע [*ולחקור] מנהג אנשי מולדתו אין כופין אותו להניח מקומו כיון דשם נשאה אבל אם נשאה בגליל כופין אותו לצאת אחריה שע"מ כן נשאה ואם האיש והאשה ממקום אחד מכרך אחד או מעיר אחת [שביהודה] ונשאה בגליל ורוצה האשה לחזור ליהודה אע"פ שנשאה בגליל כופין אותו לצאת מגליל אפילו מעיר גליל לכרך שביהודה ואם היא מעיר והוא מכרך או להפך ושניהם ביהודה ונשאה בעירו אין האשה יכולה לכופו להניח מקומו כיון דב' המקומות אינן שוין והוא נשאה בעירו אבל אם היא מעיר והוא מכרך או להפך ושניהם ביהודה ונשאה בעירה במקום האשה יכולה לכופו להניח מקומו ולישאר במקום האשה שע"מ

119

האגודה מסכת כתובות פרק ד - נערה שנתפתתה

 כתובות נג ע"ב] ארוסה יש לה מזונות או לא. כתב בספר מצות קטן המארס בת הניזונת מן האחין חייב במזונותיה [משעת אירוסיה] כדמסיק פרק נערה שהרי אין לה מאחיה משעת אירוסין. ונראה דהיינו לא כפירש רש"י אלא כפירש רב אלפס.[כתובות נב ע"ב] כך היו אנשי ירושלים ואנשי גליל כותבין את תהי יתבה בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותא.[כתובות נד ע"א] סא. תני רב יוסף בביתי ולא בבי עקתי אבל מזוני אית לה וכן הלכה. פר"י כשאין לו כי אם בי עקתי היא מפסדת דיכולים לגרשה מן הבית והיכא דהניח בתים טובים היא מרווחת בהאי לישנא ומשתמשת במדור

120

האגודה מסכת כתובות פרק יג - שני דייני

 כתובות קי ע"א] קסט. ראוי לגבות ואין לו. פר"י אע"ג דק"ל דלא גבינן מיתמי מ"מ הואיל והוא עתיד לגבו' מהן כשיתגדלו והוא תפוש לא חייבוהו חכמים להחזיר.[כתובות קי ע"א] ג' ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל. תוספת' [פי"ב הי"א] בד"א שהיה ביהוד' ואירס אשה ביהוד' או בן גליל שאירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאיר' אשה בגליל כופין אותו לצאת ובירו' [ה"י] גר' איפכא והרמז"ל יישבם (תמצא במרדכי דף תתקמ"ז ע"א). כתב ר"ת בספר הישר דכל ההיא דג' ארצות לנישואין לעניין כפיית האיש איירי שאם נשאה באחת הארצות האלה שהארצות האלה (מקום דירתו) שאין כופין אותו לצאת ממקום דירתו

1234567891011121314151617181920