גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

רא"ש מסכת חולין פרק ח

 ואם מדד מלח כל שכן דבעי נטילת ידים(ט)לג:סימן חח [דף קו ע"א] איתמר חמי האור(י) חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים. ורבי יוחנן אמר נוטלין מהם לידים. ואמר רבי יוחנן שאלתי את רבן גמליאל(כ) בריבי אוכל טהרות ואמר לי כל גדולי גליל עושין כן. וקי"ל כרבי יוחנן בהא כלישנא בתרא(ל) דלעיל דשרו בראשונים אפילו היד סולדת בהן. חמי טבריא(מ) חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים. ורבי יוחנן אמר אם טובל כל גופו בהן נוטל ידיו לא כ"ש. אמר רב פפא במקומם כולי עלמא לא פליגי דשרי למישקל מיניהלד במנא כולי עלמא

102

רא"ש מסכת כתובות פרק א

 ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה ובגליל לא היו עושין כן וכל שלא נהג כמנהג זה אינו יכול לטעון טענת בתולים. אהייא אילימא ארישא כל שנהג מיבעי ליה אלא אסיפא כל שלא מושמש מיבעי ליה אמר רבא לעולם ארישא והכי קאמר כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל אינו יכול לטעון טענת בתולים רב אשי אמר לעולם אסיפא ותני כל שלא מושמש. פירש הריב"ם דלית ליה חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה(י)[יב] ור"ת פירש שאני הכא כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולין שבגרמתו נשתנה המנהג ורמאי הוא ואין לסמוך

103

רא"ש מסכת כתובות פרק ד

 אדשמואל דודאי שמואל אית ליה תבעוה לינשא ונתפייסה או תובעת כתובתה אין לה מזונות והש"ס סבר כוותיה בחדא ולא באידך:תניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי בין בב"ד בין שלא בב"ד אין לה מזונות:סימן לאלא מתני' כך היו אנשי ירושלים כותבין ואנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים ואנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לה כתובתה לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובה ופוטרין אותה:גמ' איתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל *בבל וכל פרודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרודהא נהוג כשמואל ועד היכא נהרדעא עד היכא דסגיא קבא דנהרדעא.

104

רא"ש מסכת כתובות פרק יא

 דף צח ע"א] ההיא איתתא דתפסה כסא כספא בכתובתה אתאי לקמיה דרבא וקא תבעא מזוני אמר להו ליתמי זילו והבו לה מזוני לית דחש להא דר"ש דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף וראיתי לגדולים שפירשו דאע"פ שחייבין לזונה אם רצו היורשין פורעין לה מותר כתובתה ומסלקין אותה אפילו לאנשי גליל ודברים של טעם הם(צ) דאל"כ כל אשה תמכור כתובתה עד תשלום דינר ותתפרנס כל ימיה בחסרון הדינר:סימן יגיג שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף מוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה או אינה צריכה שבועה במוכרת לכתובתה קא מיבעיא ליה(ק) דאי למזונות קי"ל כחנן דאמר

105

רא"ש מסכת כתובות פרק יג

 גמ' בשלמא מכרך לעיר לא דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי אלא מעיר לכרך מאי טעמא לא. מפני שישיבת כרכים קשה שנאמר ויברכו את העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים. תוספתא (פי"ב) שלש ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל(א) בד"א בזמן שהיה מיהודה ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס אשה בגליל(ב)(ג) אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה(ד) מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל ולא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים. ירושל' (הל"י) מתני' כשהיה מיהודה ונשא אשה מגליל מגליל ונשא אשה מיהודה אבל אם היה

106

רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג

 משלשים יום וכן מי שנשאל לחכמים והותר במה אנן קיימין אי בשנשאל קודם לרגל יגלח אם בשלא נשאל קודם הרגל אל יגלח כלומר אל יגלח ברגל דלאו אנוס דהיה לו לשאול על נדרו קודם הרגל אלא אנן קיימין כשנשאל קודם הרגל ולא מצא פתח לנדרו עד שבא זקן אחד מזקני גליל ולפי הירושלמי מאן דאית ליה פותחין בחרטה פירוש בחרטה כל דהו ואין צריך למצוא פתח וטעם לעקור את הנדר מעיקרו. אסור לגלח במועד כיון דהיה יכול לישאל קודם לרגל ואע"ג דאיכא למימר היה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לא חשיב זה אונס(א) ורש"י לא פי' כך:גמ'

107

רא"ש מסכת נדרים פרק ב

 ואם בשל כהנים מותר ואם סתם אסור. הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר אסור ואם בשל דגן מותר ואם סתם אסור. הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלישכה נדר אסור ואם בשל דגן מותר ואם סתם אסור דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלישכה סתם חרמים ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים:סימן יי [דף כ ע"א] נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים. נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות

108

קיצור פסקי הרא"ש מסכת כתובות פרק ד

 לה ודוקא תבעה מעצמה אבל רמוה או שתבעה מפני שלא רצו ליתן לה מזונות או שתבעוה לינשא ונתפייסה או כחלה ופרכסה או תבעה כתובתה שלא בב"ד לא אבדה מזונותיה מכרה או משכנה כתובתה או שעשתה אפותיקי אפי' שלא בב"ד אבדה מזונותיה:סימן לאלא. לענין פלוגתא דאנשי גליל שהיו חייבים במזונות כל זמן שתרצה האשה ואנשי יהודה לא היו חייבים לה אלא כל זמן שירצו היתומים במקום שיש מנהג ידוע יעשה כמנהגם ואם אין שם מנהג הלכה כאנשי גליל:סימן לבלב. אלמנה שבאה ליטול כתובתה שמין כל בגדיה בין של חול בין של שבת אבל מי שנתגרשה מדעתו אין

109

קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות (מנחות) הלכות נטילת ידים

 ג' או ד' מלוג אפילו י' או מאה ונוטלין זה בצד זה או זה על גב זה ובלבד שירפו ידיהם שיבא בהם מים:איתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהן לידים רבי יוחנן אומר נוטלין ואמר רבי יוחנן שאלתי את ר"ג ברבי אוכל טהרות ואמר לי כל גדלי גליל עושין כן וקי"ל כר' יוחנן בהאי לישנא בתרא דלעיל ושרי בראשונה אפי' היד סולדת בה:חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין ור' יוחנן אומר כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש:אמר רב פפא במקומו כ"ע לא פליגי דשרי. למשקל מינייהו במנא כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי דפסיק ממנו

110

הגהות אשרי מסכת כתובות פרק ד

 שיכתוב או עד שייחד לה מטלטלי כדאיתא בפ"ק (דף ז א). מהרי"ח:סימן לא* פסק מהר"ם על אלמנה שמת חמיה קודם בעלה דאין לה לגבות כתובתה מנכסי חמיה מחלק ירושת בעלה דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל כאנשי גליל הוו להו כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו איכא השתא נכסי טפי מכתובת חמותה. מרדכי:סימן לב* כתב הרמב"ם ז"ל דה"ה ב"ח וה"מ בגדי חול אבל בגדי שבתות ומועדים גובין מהן ואין צ"ל שאם היו בהם טבעות וכלי כסף וזהב שהם הכל לב"ח. ופסק מהר"ם דהיינו דוקא מה שהבעל תיקן לה. דטעמא דהרמב"ם ז"ל כדפי' בהגוזל קמא גבי

1234567891011121314151617181920