גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

תפארת ישראל - יכין מסכת כתובות פרק ה

 ע) משקל ה' סלעים שתי. [אויפצוג], שהוא דק כחצי חוט הערב [והוא כשיעור בגד קטן בפרק ראשית הגז], וע"י דקותו קשה לטוות, ולפי מ"ש רפ"ו דשבועות יהיה משקל ה' סלעים כמשקל ה' לאטה לכל שבוע שצריכה לטוות לו שתי:עא) שהן י' סלעים בגליל. דמשקל של יהודה כפל משל גליל:עב) ערב. [דורכוואורף], שעב כפליים מהשתי, מדמתנועע תמיד בין חוטי השתי בשעת האריגה:עג) במה דברים אמורים. שנותן לה רק כשיעורים הנ"ל:עד) הכל לפי כבודו. דעולה עמו:

92

תפארת ישראל - יכין מסכת כתובות פרק יג

 דבנשא אשה בזו, והוא והיא משם, אינו יכול לכופה לדור עמה באחרת [ונקט תנא להארצות בסדר זה, משום דתנא בירושלים קאי [כב"ק ד"ו ב'], שמשם תצא תורה מהסנהדרין, להכי נקט תחלה יהודה, שבו ירושלים, ואח"כ נקט עבר הירדן, שהוא בצד ימין מארץ יהודה, שעבר הירדן מזרחית דרומית מיהודה, ואח"כ נקט גליל, שהוא בצפון, משמאל יהודה, דכל פינות שאתה פונה יהיה דרך ימין [כיומא י"ז ב'], ומהאי טעמא נמנו ג"כ בסדר זה בפ"ט דשביעית], ובשאר ארצות, כשחלוקות בלשונם או כשכל אחת במלכות אחרת, אין מוציאין מזו לזו, ודוקא בשניהן מארץ מושבם, אבל אם הוא מארץ אחרת, כופה לילך אחריו, ואם לאו

93

תפארת ישראל - יכין מסכת נדרים פרק ב

 כמעשר בהמה נדר אסור. דהו"ל דבר הנדור, דצריך להקדישו:לה) אם כתרומת הלשכה נדר. עיין שקלים [פ"ג מ"א]:לו) אסור. אפילו בגליל דמסתבר להיתר:לז) אסורה. ואף דגם תרומת גורן מצוי התם, עכ"פ סתם נדרים להחמיר, מיהו במפרש שכוונתו לקולא גם ביהודה שרי:לח) שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. מדרחוקים מירושלים:לט) סתם חרמים ביהודה מותרין. אף דגם חרמי בדק הבית מצוייה שם, אתיא למ"ד סתם נדרים לקולא ונקט ברישא רבותא דלמ"ד סתם נדרים להחמיר ולא מבעייא בחרם, דמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים תלינן להחמיר, אלא אפילו בתרומה דטפי מצוי תרומת דגן מתרומת לשכה, אפ"ה אסור, ובסיפא

94

תפארת ישראל - יכין מסכת פסחים פרק ד

 דיאמרו מלאכה הוא דלית לי' וס"ל כאביו [ברכות פ"ב מ"ה] דבשאר מילי אסור:כא) וחכ"א וכו'. חכמים הוא דנטרו לי' לת"ק עד דסיים כל הנך מקום שנהגו, והשתא פליגי עליה בהך דקאמר מקום שנהגו במלאכ' בע"פ וכו', וקאמרי אינהו, דלאו במנהגא תליא, רק פלוגתא היא, דחכמי יהודה מתירין וחכמי גליל אוסרין מדינא:כב) הלילה. בגליל:כג) ב"ש אוסרין. כשאר יו"ט, דלילה כיום:כד) עד הנץ החמה. כבתענית, דלילה מותר באכילה ויום אסור, [ודמי טפי לתענית, משום דאיסור מלאכה בע"פ, כדי שלא יתבטל משחיטת פסחו, כסי' א', ותענית וקרבן שוין, דשניהן לכפרה, כך כתב התוי"ט, ודוחק בעיני, דעכ"פ פסח אינו לכפרה,

95

תפארת ישראל - יכין מסכת שביעית פרק ט

 דהשתא הוה ט' ארצות חלוקות לביעור, כ"כ הירושלמי, ולרש"י [פסחים דנ"ב ב'] רבותא קמ"ל אף שיש ג' לכל אחת ואחת, שכלים פירותיה קודם לחבירתה, אפ"ה כולן אחת הן, וכ"כ הר"מ הכא, וכ"מ בבבלי שם:יז) ותחום טבריא העמק. ר"ל תחום טבריא הוא העמק הנ"ל אלו ג' הם ג' של גליל:יח) וביהודה. ר"ל ג' ארצות שביהודה הן, ההר וכו' דיהודה לא היה נקרא עבר הירדן, מדלא היה הירדן במזרח יהודה, אלא ים המלח היה במזרח חלקו, כמבואר ביהושע בגבולי א"י:יט) שפלה והעמק. והשתא מפרש ג' שבעבר הירדן, שפלת וכו':כ) כהר המלך. דכ"ז שאוכל בזה אוכל בזה:כא) מבית

96

תפארת ישראל - יכין מסכת תרומות פרק י

 ל) במי תרומה. משקין מפירות תרומה, שכבש בהן זיתי חולין פצועים:לא) מותר. דשלמים אינן בולעין אבל פולטין:משנה חלב) גרב. חבית:לג) אם יש בו. ר"ל אם נתערב בהחבית:לד) ה' סלעים בגליל. דמשקל יהודה הוא כפל מגליל נמצא שהן כ' של גליל וזוז הוא דינר וד' דינרין הוא סלע, נמצא הן ה' סלעים גליל:לה) דג טמא. והשאר ציר דג טהור דהו"ל א' מתתק"ס דסאה כ"ד לוגין ולוג ב' ליטרות [ודלא כרש"י עירובין דכ"ט א' דלוג הוא ליטרא] וליט' ק' זוז נמצא סאתים צ"ו מאות זוז וי' זוז הוא חלק תתק"ס בצ"ו מאות:לו) צירו אסור. דאף

97

תפארת ישראל - בועז מסכת אהלות פרק ח

 אהל לחוץ בפני הטומאה מדהולכין לאט. משא"כ עוף וטלית וכדאמרן. הו"ל אהל זרוק דקיי"ל דלא שמיה אהל. וא"ת עכ"פ הרי קיי"ל כרבי (חגיגה כה"א) דס"ל דהנכנס בשידה לארץ העממים טמא. דאהל זרוק ל"ש אהל. ומ"ש מבהמה מהלכת וכ"כ אמרינן התם שאין מביאין נסכים מגליל. משום שהיה ארץ העממים מפסיק בין גליל לא"י וגם בשידה לא אפשר להביאן. דאהל זרוק ל"ש אהל. ואמאי והרי אפשר להכניסן ע"ג בהמה בהליכה לאטית. י"ל דבכל הנהו גזר רבי שמא יוליכם במרוצה. אבל במהלך לאט י"ל דגבי טומאה כ"ע ס"ל כבן עזאי (שבת דה"ב) דמהלך כעומד דמי. והרי בעומד גם רבי ס"ל דאהל זרוק שמיה

98

תפארת ישראל - בועז מסכת פרה פרק ג

 אהל. וכשמונח במקומו או אפילו נגרר ע"ג קרקע לכ"ע שמי' אהל [ועיין תוס' נזיר נה"א ד"ה והתניא ורמל"מ רפי"א דטומאה ד"ה ועוד נ' לומר]. וא"ת מעכ"פ כיון דבכה"ג דלתות ע"ג שוורים חוצץ בפני הטומאה. א"כ למה אמרינן בחגיגה [פ"ג מ"ד] דאין מביאין נסכים מגליל מדהיה רצועה מתושבי כותים מפסיק בין גליל לא"י. ומקשינן התם. ולייתינהו בשידה תיבה ומגדל. ומשני דס"ל אהל זרוק לאו שמי' אהל. ולפי דברינו ק' דה"ל לאייתינהו בדלתות ע"ג שוורים. ואת"ל דהתם שאני. דמדאויר ארץ ז' העמים מקיף לכל צד. לא הוי מהני דלתות. ורק שידה וכו' מדסתומים לכל צד סד"א דלהני. לולא טעמא דאהל זרוק לאו

99

תפארת ישראל - הלכתא גבירתא מסכת שביעית פרק ט

 ומעשר:ב ג' ארצות חלוקות לענין ביעור. ואע"ג שיש ג' ארצות בכל א'. דהיינו שאין כלין לחיה מהשדה לכל הג' שבכל א' בזמן א' בשוה. אפ"ה אוכלין בכל הג' עד שיכלה לחיה בכל הג' שבכל א' דכל הג' שייכים אהדדי. ונחשבים רק לא'. ואלו הן בכלל ג' שבגליל. גליל העליון [והוא מכפר חנניא ולמעלה: כל שאינן מגדלין שקמה]. וגליל התחתון [והוא מכפר חנניא ולמטה כל שמגדל שקמין]: והעמק. הוא בתחום טבריא. ואלו הן הג' שביהודה, ההר. ובו נכלל הר המלך. והשפלה שבדרום יהודה. בו נכלל שפלת לוד. ו ה ע מ ק. היינו מבית חורון עד הים הגדול [מיהו ג'

100

תפארת ישראל - הלכתא גבירתא מסכת שבת פרק ח

 בליעת אדם בינוני בבת אחת שהוא יותר מגרוגרת. ושל טמאה כדי לכחול עין אחת. ודאשה ולובן ביצה. כדי משיפה. ודבש כדי ליתן על מורשא דמכה שבגב הבהמות. ושמן כדי לסוך אצבע קטנה דילד בן יומו. ומים יפים כדי לשפשף בו קילור שהוא המטלית שנותנין על העין לקרר. [ולהרמב"ם דוקא מי גליל דיפה מאד. וטל שיעורו כן. משא"כ מים אחרים שיעורן לרחוץ פני מדוכה]. וקילור כדי לשוף במים ומים שאינם ראוים לשתיה רק לגבל בהן טיט. וכל השופכין וכן דם שיעורן בביצה ומחצה. חבל כדי לעשות אוזן לקופה. משא"כ גמי דראוי לעשות תלאי לנפה וכברה שיעורו בשיעור קטן כזה. נייר כדי

1234567891011121314151617181920