גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


81

משך חכמה בראשית פרשת וירא פרק כ

 ולכך קאמר, "הנך מת על האשה אשר לקחת" - דהיה גזל: והשנית, "והיא בעולת בעל" - דהיא אשת איש. ולכן אמר אבימלך "ובנקיון כפי עשיתי זאת", דזה מורה על הנקיון מחמס, ודו"ק.(ז) ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא. הכוונה, דבן נח אינו צריך גירושין, רק בפרישתו או בפרישתה סגי, וכמפורש בירושלמי פרק קמא דקידושין. והכא מדלא אמר האמת שהיא אשתו בעת לקח אותה אבימלך, הלא אין רצונו שתהיה אשתו והוה כגירושין. לכן קאמר "כי נביא הוא", ויודע שאתה תחזירנה לו, לכן שתק, אבל עדיין היא אשתו, שלא פירש ממנה.

82

משך חכמה בראשית פרשת וירא פרק כב

 קידוש שמו יתברך, ומאז והלאה הוקבע לטבע קיים באומה הישראלית להימשך אחרי רצון ההשגחה מעומק הלב ולמסור נפשם ורוחם על קידוש שמו יתברך, כאשר עשו אבותינו באלף החמישי והשישי כידוע, עד כי כעת יוקשה על נפש הישראלי מה זה נסיון להאשל הגדול צור מחצבתינו אברהם ויצחק. וכן כתב הרמב"ם בהלכות גירושין, שמפני זה גט המעושה, על פי דין הוי, הואיל שנפש הישראלי חשוקה לרצון השם באמת. לכן אם מחשב הישראלי לעשות מצוה ונאנס ולא עשה, מצטרפת למעשה, כי המחשבה נתעצמה וחקוקה בנפש הישראלי, ומצדו אין עיכוב כלל. אבל חשב לעשות רעה, היא רק כפורחת והבל נדף, שעלה במחשבתו מאיזה סיבות

83

משך חכמה שמות פרשת שמות פרק ג

 המאזנים והבן.(יט) (ואני ידעתי) כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה. פירוש, דהנפש הישראלי המוכרח על ידי הכאה, נפשו מתאוה אל השלמות האמיתי, ועל ידי כפיה, סרה ממנו תאות החומר, ונשאר הנפש נהנה מקיום רצון ה' יתברך, כמו שכתב הרמב"ם, הלכות גירושין פרק ב. אבל הוא לא יסכים ברצונו המוחלט, ולא על ידי יד חזקה, שאף אם יכוהו ביד חזקה ויכפוהו, גם כן "לא יתן להלוך" - ברצונו רק בעל כרחו, דזה אינו נתינה ברצון ודו"ק.

84

משך חכמה שמות פרשת יתרו פרק יט

 ובהתגלות נפלאה עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ה', והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה [וכמדומה שכבר עמדו על זה]. ואמר רבא (שבת שם) 'מכאן מודעא רבה לאורייתא'. והא דכופין בקרבנות עד שיאמר 'רוצה אני', טעמו כפירוש הרמב"ם בהלכות גירושין סוף פרק ב' (הלכה כ) וזה לשונו הזהב: (מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש - בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני... ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס...) שאין אומרים 'אנוס' אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות

85

משך חכמה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 תוכיח, שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה. עכ"ל. כל משכיל יתבונן דהך ברייתא סברה כר' יוחנן דאין החולץ חייב כרת על הצרה. דלריש לקיש, יבמות יו"ד, דחייב כרת, והוה אשת אחיו שמת [עיין ירושלמי א, א] ופקע זיקה למפרע, וכמי שלא נפלה לפניו ליבום דמיא, אם כן אין זו ענין גירושין כלל. רק לר' יוחנן, דאיסור אשת אחיו פקע בחליצת חברתה, רק איסור לאו איכא, שפיר דמיא לגירושין. ועיין יבמות מ, ב הך דשמואל.שם בתורת כהנים (פיסקא יו"ד): יכול אף הצרה תהא כחלוצה ופסולה מן הכהונה? תלמוד לומר "ואשה גרושה מאישה" - שגירושיה ביד אישה, ולא שגירושיה ביד אשה. פירושו

86

משך חכמה דברים פרשת כי תצא פרק כד

 וכן פירש האבן עזרא הך קרא "כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל, וכסה חמס על לבושו אמר ה' צבאות", כי השם שנא המשלח אשת נעוריו, וכן שנא את המכסה חמס על לבושו. לכן אמר "ה' אלקי ישראל", אף שבכל מלאכי כתוב "ה' צבאות" [ומכאן למדו ריש קידושין ירושלמי שאין גירושין בבני נח - יעויין שם] לרמז שעל ישראל עצמו, הלא מתחילה שנא ללאה, ובכל זאת לא שלחה מביתו. ולזה פקד ה' ויפתח את רחמה, כמו שאמר (בראשית כט, לא) "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה". ולזה אמר בזיווג ראשון, כמו ביעקב:וכתב לה. לשמה (ספרי, גיטין כ, א).

87

משך חכמה דברים פרשת נצבים פרק ל

 אליעם לדוד מששת ימי המעשה, אלא שבאה אליו במכאוב), בכל זאת אין זה תשובת המשקל.והנראה לי משום דכיון דהיתה מותרת לו מצד הדין, אם כן אם יקחנה אחר, הוי נושא אשתו של מלך, ואסור להשתמש אף בשרביטו של מלך. לכן תהא עגונה כל ימיה ונמצא תקנתו קלקלתה. וכמה קשה גירושין אמרו, כל שכן שתהא עגונה כל ימיה גלמודה. לכן לא היה באפשרי לעשות תשובת המשקל לגרשה. ובזה יש לפרש הפסוק (תהלים לח, יח) "כי אני לצלע נכון" שראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית (סנהדרין קז, א). לכן (שם שם) "ומכאובי נגדי תמיד" - שאין בידי תשובת המשקל. ולכן (שם

88

משך חכמה הפטרות פרשת וילך

 או עבור אחרים שהכריחוהו לנדור, כמו אשה בגבית כתובה וכיוצא בזה, סגי בחרטה דהשתא. ולפי זה נראה דביראת העונש הוי כחרטה דהשתא, ולא מהני רק לעשות אותה כשגגות. וטעמא, דהנפש של הישראלי הוא זך מאוד, חלק ה' מן השמים, ואינו רוצה לעבור עבירה, רק החומר מכריחו, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות גירושין. וכשהוא שב מיראה והוי חרטה דהשתא, לגבי החומר נשאר החטא. אבל לגבי הנפש - הוא השכל - כיון שלא רצה בהעבירה, והוי כמו שהכריח אותו החומר, לכן סגי ליה בחרטה דהשתא, דהוא אינו רוצה בהעבירה רק בכדי להשקיט תאות החומרי, ולכן נשאר העבירה חומריות בלא השכל, והוי כשוגג, שהוא עבירה בחומר

89

עקידת יצחק שמות שער לד (הקדמה ופרשת שמות)

 שפירשו באומרו כי אמר גר הייתי בארץ נכריה תאר עצם הגירוש וזה כי מי שדר חוץ לארץ מולדתו ברצון נפשו יקרא גר לא מגורש אבל מי שדר שם על כרחו או חוץ מרצונו הוא מגורש באמת וכמ"ש (ש"א כ"ו) כי גרשוני מהסתפח וגו'. ואמר הטעם שאני קורא אותו גרשום מלשון גירושין שהוא מפני שאיני גר בארץ זרה ונכריה לי ולחפצי אלא שאיני רשאי לשוב ממנה. אמנם כשהובטח מזה קודם בואו למצרים שנאמר לו לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך אז קרא לו אל הבן הנולד לו אז אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כו' (שמות י"ח). וזה

90

פנים יפות שמות פרשת יתרו פרק כ

 לא תנאף ולא שייך בו קונה ומקנה.ונראה דמהאי טעמא לא כתיב בדברות האחרונות באזהרת לא תתאוה אשת רעך מפני שלא דיברה התורה בזה הרהור התאוה שהוא אסור מצד הערוה באיסור א"א, והא דכתיב לא תחמוד אשת רעך, היינו שלא ישתדל להכריח בעלה שיגרש אותה ויקח אותה, וכיון דלא הוי גירושין אלא מרצונו, הרי דאף בזה עובר על לא תחמוד. וכן נראה דבבית רעך שהוא קרקע דאינו נקנה בשום קנין אפילו ביאוש ושינוי מעשה אלא ברצון המוכר דאז קונה אותה בכסף וחזקה א"כ לא שייך בו לא תחמוד, דהיינו שיקנה אותה, אלא בהשתדלות רצון המוכר:ונראה דזהו דאיתא במכילתא מה

1234567891011121314151617181920