גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 51 - 60

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


51

אברבנאל הושע פרק ב

 שנאמר למעלה ותלך אחרי מאהבי' ואותי שכחה להעיר שישראל בגלות יתערבו בגוים יקנו שדות ויטעו כרמים ויבנו בתים כי כל זה נכלל בותלך אחרי מאהביה, ולפי שלא היו שמים על לב שבא תבא גאולתם לכן אמר ואותי שכחה נאם ה' ולכן מפני זה מארץ מגורותם אוציאם בעל כרחם ועל ידי גירושין ואוליכם המדבר רוצה לומר מדבר העמים מאומה לאומה ומממלכה לממלכה בדרכים אשר לא ידעו, ולפי שלא יחלש דעתם ולא יתיאשו אדבר על לבם דברים טובים דברים ונחומים והדבור הוא שיתן להם לב אמיץ לסבול כל תלאותיהם וחוזק אמונה וכוסף יותר גדול לתורה ולשמירת הדת ממה שהיה להם קודם לכן,

52

אלשיך בראשית פרשת וישלח פרק לד

 ממני בעיני שאמצא חן בעיניכם במה שתאמרו אלי אתן כאילו אני המקבל:(יב) ועוד זאת אוסיף לעשות כי זולת מה שאתן לכם מתנה, גם לנערה הרבו עלי מאוד מהר היא כתובה משלי ומתן הוא התוספת. ולא יהיה ליפרע לעת מיתה או גירושין כמשפט הבנות, רק ואתנה מעתה טרם אקחנה, וזהו ואתנה וכו' ותנו לי כו', כי ואתנה תחלה מקודם ואחר כך ותנו לי כו':ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם (יג):ראוי לשים לב למה לא ענה יעקב, והם למה ענו במקומו. וגם למה הקדים הכתוב הבן לאב. וגם

53

אלשיך שמות פרשת בא פרק יא

 היא כליית המצריים, כי אין בית אשר אין שם מת מלבד המתים בחרב הבכורות עצמם במצרים תחלה כמו שאמרו ז"ל (שוחר טוב תהלים קלו) על פסוק למכה מצרים בבכוריהם, באופן שאינו עת מצוא חן לשאול כלי כסף וזהב, כי עת רעה היא להם. עוד טעם שני והיא מצדכם, כי שני גירושין יהיו לכם. א. גרש מאת העם, וגם יגרש פרעה אתכם קומו צאו כו', באופן שיהיו מבוהלים ודחופים בדבר המלך והעם ואין פנאי לכך. על כן (ב) דבר נא כו' כי ישאלו מעתה שאינו עת חפזון עדיין:ועל פי דרכו רמז טעם שני אל היות צריך עת פנאי לדבר ולא

54

אלשיך שמות פרשת יתרו פרק יט

 קבלו. לומר, אינם עתה כמקבלים מחדש רק מקיימים מה שכבר קבלו בסיני קבלה אמתית ברצון טוב. וזהו הוא"ו של וקבלו, כי אינה תוספת על קיימו, כי על כל פנים הקבלה קדמה לקיום. אך הוא תוספת על הקבלה הראשונה:עוד אפשר לפרש, על דרך מה שכתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות גירושין הלכה כ) על גט מעושה בישראל שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. שכתב, שגם שיאמר רוצה אני, הלא מתוך האונס הוא. אלא שכל ישראל נפשם חפצה בטבע לקיים תורת אלהים, אלא שהיצר הרע וחומרו הם מעכבין. ואת יצרו הוא שמכין. וכשמודה, הוא שהוסר המעכב והוא ברצון גמור. והנה גם פה

55

אלשיך ויקרא פרשת בהר פרק כה

 ישראל טבעם ושורשם הוא עשות צדקה כד"א (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה כו'. וכן מנו ישראל שלשה מדות מושרשות, והשתים הם רחמנים וגומלי חסדים (יבמות עט א). על כן אמר ארבע מדות בנותני צדקה גם שיש חלוקות שאינם נותנים. ומעין זה כתב הרמב"ם ז"ל (גירושין ב כ) על אומרם ז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, לתת טעם למה לא יקרא אנוס כיוון שמתוך כפייה מודה:ונבא אל ענין המשנה. והוא כי הנה ראה התנא, כי הבא לתת מדות בנותני צדקה, הלא יאמר כי שלשה המה ולא ארבעה, ולא כגדר שגדרם התנא. כי אם

56

אלשיך דברים פרשת ואתחנן פרק ד

 כלוי אבותם אחרי כן אמר תשמדון, והוא מהטעם שכתבנו. על כן, לבל תכלו לגמרי, הגלות טוב לכם. וזהו (כז) והפיץ ה' אתכם בעמים, שהוא גלות. ולא דרך גיעול ברוגז, כי אם והפיץ ה'. כי שם הרחמים יבחר לכם הדרך הזה, לטוב לכם מהשאר שם. והוא אשר אמר כי אבד תאבדון גירושין כמדובר. אבד, על חרבן ראשון. תאבדון, על חרבן שני. כי לא בחר ה' ישארו בארץ, פן ישמדו. והפיץ ה' אותם בכל אחד מהם, עד גדר שתתמעטו מתי מספר. ואף השאר אותו המעט לא היה אם מסתלק הוא יתברך מכם, אך אדרבא ינהג אתכם כי לא יעזבכם כי אם כמנהיג

57

אלשיך ישעיהו פרק מא

 בלא מצרים, וגם מח"ל החזיקו להוליד שם להחזיק מאז בקצות הארץ, וזהו אשר החזקתיך בבנים ועושר מקצות הארץ הוא ח"ל:ושמא תאמר כי הן גרשתי אותך מאביך ואמך ללכת אל בית לבן שנואי ה', וגם גרשתי אותך מא"י אשר ב"י היוצא ממנה דומה כמי שאין לו אלוה, לז"א לא גירושין היו, כי אשר יצאת מבין יצחק ורבקה אצילי הארץ, אני הוא שמאציליה קראתיך ללכת אל קצות הארץ, והוא כי א"י נקראת ארץ סתם במקרא, כמ"ש על פסוקים רבים כד"א הנותן מטר על פני ארץ כו' ובכיוצא בפסוק זה, וח"ל נקראת קצות הארץ, והנה בצאת יעקב מעם אביו ואמו לחוצה

58

אלשיך ירמיהו פרק ג

 כי נאסרת עלי ככל אשה שתחת בעלה תזנה שלא ישוב לקחתה, הנה זה הוא מה שהיה אפשר לאמר כי זאת תהיה הנפקותא היוצאת מכלל כל הדברים הנאמרים, אך אני אומר כי כל הצעת דברי אשר ערכתי לפניך הוא כדי לאמר הפך זה, והוא לאמר הן ישלח איש את אשתו דרך גירושין והלכה מביתו בהיתר והיתה בקידושין הנקראים הויה לאיש אחר אשר הדין הוא שלא ישוב אליה כי הישוב אליה עוד בתמיהה הלא חנוף תחנף הארץ ההיא תחת יושביה על עון זה ויהיה נראה שק"ו הוא לאשר זינתה תחת בעלה שלא ישוב לקחת כי מכ"ש שחנוף תחנף הארץ ועם כל זה

59

אפריון שמות פרשת כי תשא

 שעמדו בזה כל הבא אל המסלה, על זאת הכפיה וההכרח מלחיצת הר כגיגית אותם (שבת דף פ"ח ע"א) אחר שההכרח לא ישובח וכו', ומצד זה אמרו קצת מרז"ל [שם] מכאן מודעא רבה לאורייתא שיאמרו אנוסים היינו, וא"כ צדיק ה' מה פעל בכפיה הלזו. אולם למה שביאר רבנו הרמב"ם ז"ל בהל' גירושין [פ"ב ה"כ] בענין גט מעושה, גם על מ"ש רז"ל [ערכין כ"א ע"א] בהקרבת קרבן יקריב אותו לרצונו לפני ה', כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, שהכפיה וההכרח הנעשה באיש הישראלי לעשות רצון בוראו, לא הכרח שמו, אלא רצון שמו, והיינו אחר שרצון הנפש הפנימי לעשות רצון אביהם שבשמים, אלא

60

אפריון ויקרא פרשת ויקרא

 דכתיב יקריב אותו לרצונו, דרשינן [ערכין כ"א ע"א] יקריב אותו מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (כמובא ברש"י). ולכאורה קשה איך שייך רצון ע"י כפיה. אמנם כבר הבאתי בפ' כי תשא [ד"ה עוד נראה], מה שביאר בזה הרמב"ם ז"ל [ה' גירושין פ"ב ה"כ], דכיון שרצון הנפש הישראלי הפנימי שהוא חלק אלוה ממעל חפץ לעשות רצון אבינו שבשמים, רק הגוף הוא המעכב, ולכן ע"י הכפיה שמסירין את המדיח, הנה הנפש ממילא תרצה לעשות רצון הבורא ית', והוי רצון גמור ע"ש. וי"ל דלהכי נאמר כאן אדם, שנקרא כן על שם הנשמה שהיא

1234567891011121314151617181920