גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


41

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ד סימן טז

 בעלה בנדוניא תכתבנו בכתובתה, עם מה שנותן לה הבעל משלו במהר ומתן ותוספת ויכתבנו בכתובתה ואף על פי שלא נתנו לה, כיון שקנו מידו וקיבל עליו אחריותו, מאחר שכונס את אשתו אבד או נשרף או נגנב או שמכרו או שבלה ואכל את דמיו, אחריות הכל עליו וחייב לשלמו בין בשעת גירושין בין לאחר מותו. שכך כותב לה: כל נכסין דאית לי אחראין לכתובתיך. ולענין גביית כתובה בחיי הבעל בזמן גירושין, אם האשה היא שמרדה על בעלה ותובעת גירושין וריצוה ולא נתרצת להתפייס עם בעלה, משפטה שתטול נדוניא בלבד מה שכתוב בכתובתה שהביאה מבית אביה, ומוסיף עליה לבתולה עשרים וחמשה עיקר

42

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ד סימן ל

 והאחת טוענת שלא נתן לה עונה כראוי והוא אומר נתתי לה כראוי, מה הדין בזה, ישבע שהוא נותן כראוי, או אין זה מקום חיוב שבועה. וכמו כן מי ששהה עם אשתו עשר שנים רצופות שבמקצתן היה בעיר אחרת ובמקצתן היה עמה ולא ילדה ממנו, אם הוא חייב לגרשה כשהיא תובעת גירושין ויתן לה כתובה בטענת בעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה, או צריכין להיות עשר שנים רצופות שיהיה שם עמה בעיר +(יבמות ס"ד)+. ואם יש לו בנים מאשה אחרת והיא אינה יולדת, שיש לטעון כי ממנה נמנע הזרע, אם יש בטענה זו ממש. יבאר לנו אדוננו כל אלו השאלות, והמחלוקת שביניהן

43

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ד סימן נא

 מ"א ודוק). ול"מ היכא דמרדה אלא, אפי' היכא דאיחייב מן דינא לגרשה כגון הנך דתנן +(כתובות דף ע"ז ע"א)+ ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס ומקמץ ומצרף נחשת והבורסי ומי ששהה עם אשתו ולא ילדה שכופין אותו להוציא ואמר רבא הא והא בשוטי, אלו אם ימותו נשותיהם קודם גירושין הן יורשין אותן ואין בנו כח לבטל ירושתם. ואפילו האומר איני זן ואיני מפרנס כדרב ורבי יוחנן דאמרי יוציא ויתן כתובה, אם מתה אשתו קודם גירושין לא פקעה ירושתו. ואפילו קטנה שנשאת לדעתה כמה דלא מיאנה בעלה יורשה דתניא (שם /כתובות/ דף ק"א ע"א): רבי יהושע אומר מעשה קטנה

44

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ה סימן כו

 ממון לידו שיצא מידו של ראובן עמד ברשות בעל חוב שני. ממי אנו לומדין משליח שמביא גט, שאעפ"י שכתיב וכתב ונתן, כד אתתא שויא שליח לקבולי לה גיטה משעתא דמאטי גט ליד שליח הוא דאיגרשא היא בגויה אעפ"י דמרחקא מיניה אלפא פרסי, ואי בעלה כהן אסירא למיהדר ליה דהוה לה גירושין גמורין. ואי שליח של ראובן הוא והעיד עליו שממון באחריות שלך עד שיגיע לידי בעל חוב שני, אין יכיל בעל חוב ראשון להוציא מאותו שליח כלום. ואי משום שטר שיש ביד בעל חוב ראשון שטר זה אינו מועיל. אלא שאם יש לו לראובן הלואה או פקדון ביד אחרים מוציאו

45

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן יא

 הוא להסיר את הרצועה מעל אצבעותיו ויחזיר אותה אחר הברכה. אבל מה שאמרו לענין האשה בודאי כן הוא שישראל שגירש את אשתו יכול הוא להחזיר אותה ומשום כן אינו ממתין אלא יום א' שמא ימצא מי שיתיר את שבועתו, ואם לא ימצא באותו יום יגרש יום ב' ואם נמצא לאחר גירושין מי שיתיר שבועתו יחזיר אותה, אבל הכהן אם גירש אינו יכול להחזיר לעולם ומשום כן ימתין ב' ימים:

46

רש"י דניאל פרק ד

 עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגומר ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא:וליקר הדרי - ולכבוד תפארתי:(כח) עוד מלתא בפום מלכא, עדת מנך - סרה מנך:(כט) טרדין - לשון גירושין:(ל) ספת - הגזירה כלתה עליו:גשמה - גופיה:שערה כנשרין רבה - שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו:וטפרוהי כצפרין - וצפרניו כצפור:(לא) ולקצת יומיא - לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים:נטלת - נשאתי:ומנדעי עלי יתיב - ודעתי עלי חזרה:ולעלאה ברכת - ואת העליון ברכתי:(לב) כלה חשיבין - רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה

47

גור אריה בראשית פרשת לך לך פרק יב

 משמע, ולפיכך צריך לומר לשמרו גם כן. ומפני שהוקשה לו והלא לשלחו מן העיר אין זה 'אודותיו' שהוא צריך לו, דלא מקרי 'אודותיו' אלא כשהוא לטובתו, והביא ראיה מן התרגום, שהרי תרגום (לשלחו) ["וישלחו"] 'ואלויאו', שהוא לצרכו. ומפני שהוקשה לו מנא ליה לתרגום להוציא לשון של "וישלחו" מפשוטו, שהוא לשון גירושין, הביא ראיה מלשון הכתוב (להלן יג, ב) "כבד מאד" - טעון משאות, וכיון שהטעינו אותו בכסף וזהב פרעה ועבדיו - לא יתכן לומר שגרשו אותו, שכל כך היו מכבדין אותו לטעון אותו בכסף וזהב. אבל מפשוטו של מקרא דכתיב "ואברהם כבד מאד" אין להביא ראיה, שמא היה זה העושר של אברהם

48

גור אריה שמות פרשת יתרו פרק יט

 יוכל לשלחה כל ימיו", ולא נתן לו עונש אחר, מפני זה כי הגון וראוי לו מצד מעשיו, כי כל מעשה הכרחי הוא פועל יותר, ולא כן הפועל שנעשה ברצון המקבל, שזה אינו פועל כל כך. ומי שמאנס את האשה בהכרח, עשה כאן חבור מוכרחי, וכיון שעשה חבור מוכרח - אין כאן גירושין. כי דבר המוכרח כך צריך שיהיה, אחר שעשה חבור הכרחי. וכך נאמר עשה הקב"ה חבור מוכרחי, שהרי היה מכריח אותם, וכל דבר שהוא מוכרח לא יסולק, אחר שכך מוכרח. ובשביל שלקח הקב"ה ישראל לעולם בברית אשר לא תופר, מן הדין שהיה כאן חבור מוכרח לפי ענין החבור, לא רצוני

49

גור אריה ויקרא פרשת ויקרא פרק א

 אם אינו רוצה יקריב אותו. כי אם כתב 'יקריב' היה תולה באדם המקריב, דהיינו מדעתו, ומדכתיב "אותו", כלומר בקרבן תליא מלתא, אף על גב שאין רוצה הנודר להקריב כלל:עד שיאמר רוצה אני. ואם תאמר, סוף סוף הוא מוכרח, ואם כן בלא שיאמר 'רוצה אני' יכפוהו להקריב, ותירץ הרמב"ם (הלכות גירושין פ"ב ה"כ) שכל מי שהוא מחוייב לעשות מן התורה ואינו עושה, יצרו הוא שמתגרה בו, אם מכין אותו עד שנסתלק יצרו הרע עד שחזר אל הדעת הראוי לו - אין זה כפיה, אלא שעל ידי הכאה מסלקין ממנו שטות, עד שיחזור לדעתו:(ד) להביא עולת חובה לסמיכה. דאם לא כן,

50

דברי דוד שמות פרשת יתרו פרק יט

 כיון שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל כפה עליהם הר כגיגית עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב"ה, וכתוב אצל אונס: ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו17, ע"כ נשארו להקב"ה שלא יוכל לשלח אותם לעולם, ע"כ. ומש"ה ניחא קושיא שזכרנו דבדין האונס שלא יוכל שלחה, פירוש לגמרי בדין גירושין, אבל מ"מ יוכל לייסרה ביסורין אם יצטרך לכך דלא עדיפא משאר אשה, ה"נ לא יוכל הקב"ה לשלח ישראל לגמרי אלא מייסרם ביסורים קשים, וסופם לחזור אליו בימי בן דוד במהרה בימינו:

1234567891011121314151617181920