גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


171

ר' עובדיה מברטנורא מסכת יבמות פרק ה

 פלוגתא דר' נחמיה ורבנן:בין בתחלה בין באמצע - כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט, לא מהני המאמר ולא בעינן גט למאמרו:בסוף - אחר מאמר וגט חלץ:אין אחריה כלום - וחליצה גמורה היא, ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט, משום דחליצה גירושין גמורים נינהו, ואע"ג דהיא חליצה פסולה:הביאה באמצע - כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית, אסור בקרובותיה:בסוף - גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא עליה על [האחת], יש אחר ביאה זו זיקת יבמין, וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:אין אחריה כלום - ונפקא בגט בלא חליצה. ואי

172

ר' עובדיה מברטנורא מסכת נדה פרק ה

 בעין - שדומע וחוזר לכמות שהיה, אף כאן חוזרת בתולה כמו שהיתה:משנה השבא על יבמתו קנאה - וזכה בנכסיו אחיו. ואע"פ שאין קנין לקטן, שאני הכא דמן שמיא אקנויה נהליה:ואינו נותן גט עד שיגדיל - אם בא לגרשה. דקידושי אחיו קדושין גמורין, וגירושיו של זה אינן גירושין גמורין. ודוקא כשבא עליה לאחר שהגדיל די לה בגט, אבל אם לא בא עליה לאחר שהגדיל, צריכה גט וחליצה:ומטמא בנדה - אם בא עליה בנדתה. דביאתו ביאה לכל דבר:ופוסל - כגון נכרי ועבד או חלל בן תשע שנים שבא על הכהנת, פסלה מתרומת אביה:ואינו מאכיל - אם הוא כהן ונשא ישראלית, אינו מאכילה

173

ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ב

 היינו קבלת אלה, שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו ביך כל הקללות הללו:אמן שלא אטמא - שאם תיטמא לאחר זמן מים מערערים אותה. ואין הלכה כר' מאיר:משנה וולא משנתגרשה - שאם זנתה לאחר שגירשה וחזר והחזירה וקינא לה ונסתרה, אין המים בודקים על זנות שלאחר גירושין, דגרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, דבקדושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה, דכתיב (דברים כד) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. לפיכך, נתקדשה לאיש אחר, אע"פ שלא נבעלה. אסורה לחזור לבעלה. ואם נבעלה בלא קדושין, מותרת לחזור לבעלה:

174

ר' עובדיה מברטנורא מסכת ערכין פרק ו

 בכתובתה - ואין לבעל נכסים, וצריך הערב לפרוע כתובתה. לא יפרע הערב הכתובה עד שידירנה הבעל תחילה שלא יוכל להחזיר אותה. דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבה מן הערב. ופסק ההלכה בדין הערב בכתובה מפורש בסוף בבא בתרא:משנה בוהיתה עליו כתובת אשה - כגון שקדמו גירושין להקדש, דעכשיו ליכא קנוניא:אלא הפודה פודה - בעלה פודה אותן מן ההקדש בזול בדבר מועט כדי לפרוע לאשה כתובתה, דודאי לא חייל עלייהו הקדש שהרי אינן שלו. והאי דבר מועט, גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון:הקדיש תשעים והיה חובו מאה - אף על גב דחובו יותר על הקדשו, לא אמרינן

175

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת גיטין פרק ג

 אמרו סופרים מקרים, לא שהיו קורין גט כשר אלא שהיו מלמדים לתלמידים נוסח הגט כדי שידעוהו, והוא אמרם בסופרים העשוין להתלמד, ואמרו יתר מכן, פשוט מאד לפי שהגט הראשון לא נכתב לשם גרושין כלל אלא נכתב להתלמד כמו שאמרנו. והשני נכתב לגרושין אלא לא לגרושי האיש הזה. והשלישי נכתב לשם גירושין של זה אלא לא לגרושי אשה זו והרי אמר ה' וכתב לה לשמה. והגט הרביעי לא נתיחדה הכוונה לאחת מהן ולפיכך כולן פסולים. ואין אחד מכל הגטין הללו פוסל מן הכהונה אלא האחרון בלבד והוא אמרו כתוב ואי זו שארצה אגרש שאם מסר אותו הגט לאחת מהן נפסלה מן

176

שושנים לדוד מסכת ערלה פרק ב

 דבכתמים פסק כר"מ ובדמאי דלא כר"מ, או דלהרמב"ם נמי הלכה כר"מ ולהכי פסק נמי דיש חומש בתרומת מעשר של דמאי וכו', ודלא כמ"ש התי"ט בב"מ (פ"ד). והא דבהל' מ"א לא כתב של דמאי, היינו משום דסמיך אמ"ש בהל' תרומות וכו'. ואין להקשות דכיון דלהרמב"ם הלכה כר"מ אמאי פסק בפ"ז מהל' גירושין כרבנן דאמרי נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה, דהתם טעמא רבא איכא שלא להרבות ממזרים בישראל ולהכי לא רצו לעשות בו חיזוק כשל תורה וכו'. כללא דמלתא דגמרא ערוכה היא בפרק בא סימן דהלכתא כר"מ וכו', ולהר"ב תי"ט אשתמיטתיה פ' הגמ' דפרק בא סימן ופסק הרמב"ם שעליה בין כשחיבר תוספותיו

177

שושנים לדוד מסכת קידושין פרק א

 וכו' התם דווקא נקט קרא הכי לישנא דקללה כמו שאמרו רז"ל (פסחים מט א) על דנסיב כהנתא. וא"ת מ"מ קשה הכא בהך קרא דהוי נמי לשון קללה על שהכניס רשעה בתוך ביתו כמו שאמרו (גיטין צ ב) אמאי לא נקט ה"נ בקרא מיתה ברישא, דקרא סמיך אקרא קמא דכתיב ביה גירושין ונקט בבתרא נמי גירושין ברישא.ד"ה היבמה וכו', תימה וכו'. כתב הרמ"ז זלה"ה לי נראה דכיון דתני לעיל שהאשה נקנית בביאה א"כ אין חידוש למיתנייה ביבמה דאי אלימא ביאה לקנות אשה זרה ק"ו ביבמה קרובתו וא"כ תני בביאה למעוטי שארא ולא צריך מניינא ע"כ. ובאלף מחילות נראה לענ"ד דהאי

178

תוספות יום טוב מסכת ביצה פרק ה

 להני רשות. ולהנך קמאי קרי שבות. דאסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירת חכמים מעליהן. שאין בהן לחלוחית מצוה. רש"י:לא דנין וכו' - כתב הר"ב וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת. וכתובה ליבמה. רש"י. וכתב הר"ן וכ"ש גירושין דלא סגיא אלא בכתיבה. וצריך ג"כ שיהא נכתב בו ביום. ומש"ה לא חש למתנייה. ומיהו בתוספתא תני ליה:ולא מעריכין - כתב הר"ב ערך פלוני עלי. וכ"כ רש"י. והר"ן פירש ערכי עלי ע"כ. ולענין הדין שניהם שוים אלא לישנא דמעריכין דייק טפי לפי' הר"ב ורש"י. דאומר ערכי עלי בכלל נערכין הוא.

179

תוספות יום טוב מסכת גיטין הקדמה

 תוספות יום טוב מסכת גיטין הקדמהאחרי שהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילו מהפרת הנדרים והנזירות ונמשך אחריהן סוטה מהטעם שכתבתי שם מהגמ' התחיל עכשיו בענין הגרושין שאחרי נשואין באין גירושין. ועוד שהסוטה כשתזנה תצא בגרושין וכבר כתבתי בריש מסכת סוטה שבזה נטיתי מסדור הרמב"ם לפי שלא נראה כן מהגמרא:

180

תוספות יום טוב מסכת גיטין פרק א

 ישראל לבסוף כלומר אחר הכותי דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה דאין עדי גט חותמין זה בלא זה גזירה משום האומר כולכם [שאם תאמר חותמין זה בלא זה שמא יעידו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התנאי. כן לשון הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין [הל' כ"ט] ועיין בר"ן בפי' הגמרא] אבל שאר שטרות דחתמי זה שלא בפני זה. אימר רווחא שביק למאן דקשיש מיניה. והיינו לישראל אחר דקשיש ואתא כותי וחתם למעלה הימנו. וכי תימא היכי מוקמינן כולא שטרא אפומא דחד סהדא דהיינו ישראל דחתים בסוף. כתבו תוספות ור"ן דלמאן דס"ל כותים גירי

1234567891011121314151617181920