גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


131

חידושי מהרי"ח מסכת יבמות פרק ב

 אומרי' מת ושנים אומרים לא מת כו' ע"ש אבל כאן שעד אחד מעיד שמת ואין מי שמכחישו למה לי ברי שלה ואי משו' שמא משקר בשביל לנושאה אז ברי שלה לא מהני רק שמשום רינון לא מפקינן א"כ הוה ליה כשאר עד אחד דא"צ ברי שלה גם בהרמב"ם פ"י מהלכות גירושין גם בהרא"ש גם בש"ע א"ה סי"ב סתם דלא מפקינן מיני' ושום אחד לא הזכיר ברי:

132

חידושי מהרי"ח מסכת כתובות פרק ב

 הוא הפה שהיתר דא"ל אלמנה יש לה ג"כ מגו דאי בעי אמרה פנויה אני ומותרת לכ"ג זה אינו שמיירי שהיא גדולה ואינה נערה. אבל בגרושה איכא מגו. זה אינו. דהלא בסיפא בנשבתי ג"כ נאמנת והתם ליכא מגו שהיא מותרת באמת לכהן כפירש"י וצ"ל דלא לינקוט מילי דפורענותא דהיינו מת נקט גירושין. או אפשר לומר דהתנא נקט לא זו אף זו לא זו שיש לה עוד מגו אלא אפילו נשבתי דליכא מגו נאמנת מטעם הפה שאסר וכו' וק"ל. אבל האמת שאם אמרה אלמנה אני אפי' יש עדים שהיתה אשת איש נאמנת דהרי האשה נאמנת לומר מת בעלי וא"ל א"כ תהא נאמנת

133

חידושי מהרי"ח מסכת סוטה פרק ב

 שתתארס ואח"כ אמר המשנה דין בפני עצמו נסתרה לאחר ונטמאת ואח"כ החזירה פי' ולאחר החזרה קינא לה לא הוה מתנה עמה על זנות שזנתה אחר גט ואף שזה הדין קודם שנתארסה אינו דומה לשם ששם אפי' קודם שנתארסה היה לה איש אחר וגירשה או מת מותרת לשני אבל כאן אחר גירושין שלו אם נשאה או אפי' נתקדשה אסורה לשני אפ"ה אם לא נשאת ולא נתקדשה רק זנתה לא היה מתנה דהא מותרת לו אבל אפשר היה זה (לסברא) להרב תוי"ט דבשלמא קודם שנתארסה עכ"פ היום היא אשתו אבל אחר שנתגרשה ולא החזירה אזי אינו אשתו ומאי איכפת ליה ופשיטא שלא

134

יש סדר למשנה מסכת עירובין פרק ט

 כן אפילו בקום ועשה שגג הגדול בעל עין משפט אשר צדקתו עומדת לעד וזכות הרבים תלוי בו. הנה האמור בסוגיא צ"ב: אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת. לא נזכר ברמב"ם וטוש"ע ולא מצאתי. וראיתי עדותו של העין משפט שציין אות קטן א' מיי' פ"ה מהל' גירושין וטוש"ע סי' קל"ט. אבל שם וגם בשאר מקום לא נמצא. אמנם בזה דבר השמטה בהרמב"ם וטוש"ע. השיב לי גיסי הגאון המפורסם אב"ד ק"ק פיורדא ז"ל ותמצא בספרו זכרון יוסף דף ע"ה עמוד ג' באריכות:

135

יש סדר למשנה מסכת שבת פרק יב

 גמור אסור לכתוב יותר מג' תיבות בלא שירטוט וכו' עוד שם אך נ' דכתיבה שלנו היינו משי"ט אין חוששין כיון שאינה כתיבה גמורה ע"כ הנה מלבד מ"ש המג"א דפליג אהרמב"ם ואני כתבתי למעלה דפליג נמי ארש"י ותוס' והר"ב. לכאורה פליג נמי דידי' אדידיה בעצמו שהרי אהא שכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' גירושין דין ד' כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון כתב הג"מ א"ק ה' כתב בס' התרומה שצריך לעשותו כס"ת שיהא כל האות מוקפת גוויל וכו' אמנם לזיין שעטנז ג"ץ לא נהגו לעשות כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים ובלא זיין נקראי' אותיות כדאיתא בפ' הבונה דאמרי' נטל לגגו

136

מלאכת שלמה מסכת בבא בתרא פרק י

 תחת אחת שלש תחת שתים ובתר דשמעה מזונן הוא דאותיב לר' חנינא:מפני שיכול לעשותו פשוט ואע"ג דהוי גט מאוחר שהרי לא ידעו דתחלתו היה מקושר מ"מ כשר ומכאן שמעינן דגט מאוחר כשר לדעת תוס' ז"ל בפ' שני דגיטין והיא דעת הראב"ד ז"ל אבל לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות גירושין דגט מאוחר פסול לא הכשיר ר' חנינא אלא בגט חוב עיין בהר"ן ז"ל פ' שני דגיטין דף תקס"א, וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו נ"ל שאין צ"ל בשלא חתמו העדים אלא מאחוריו דהתם ודאי פסול משום דלאו אשטרא קמסהדי דכיון שהיה להם שיחתמו בפנים והם לא חתמו אלא

137

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק א

 ישלם לרבו שכר בטלתו:מציאת אשתו. רבנן תקינו ליה משום איבה וכשגרשה הא אית לה איבה ואיבה ובגמ' פריך פשיטא משום שלא נתן לה כתובה תהא מציאה שלו ומשני לא צריכא במגורשת ואינה מגורשת דקיימא לן דכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וכשגרשה אפילו ספק גירושין הא אית לה איבה ובירוש' משום דס"ל דכל זמן שלא נתן לה כתובתה בשלימות אע"פ שלא נשתייר לה אלא פרוטה חייב במזונותיה משני דהא קמ"ל מתני' שלא תאמר הואיל והוא חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה תהא מציאתה שלו קמ"ל מתני' דלא:מציאת עבדו ושפחתו הכנעניים. יורה דעה סימן

138

מלאכת שלמה מסכת ביצה פרק ה

 ל"ה:לא דנין ביד שם סי' י"ד ויש ג"כ בסי' ט' ובטור ח"מ סי' ה':ולא מקדשין בתוספתא מוסיף ולא מגרשים אמנם בר"פ הזורק מוכיח שהתירו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם ולהכי לא קתני מתניתין אין מגרשין וז"ל הר"ן ז"ל לא מקדשין גזרה שמא יכתוב וכ"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה וצריך ג"כ שיהא נכתב בו ביום ומש"ה לא חש למתנייה ומיהו בתוספתא תני ליה ודאמרינן בפ' הזורק גבי שכיב מרע דתקיף לה עלמא טובא דשרו לגרש דוקא בשכיב מרע שירא שמא תזדקק אשתו ליבום וכדי שלא תטרף דעתו עליו עכ"ל ז"ל:ואלו הן משום מצוה וכו' כתב

139

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק א

 נמי טעמא דלקיימו וריב"ל ס"ל נמי דטעמא הוי לפי שאין בקיאין לשמה ור' יוחנן ס"ל כרבא דטעמא הוי לפי שאין עדים מצויין לקיימו, וכתבו תוס' ז"ל דהך דרבה ורבא תנאי היא נמי ולרבה אפילו באותה הגמוניא אם הוא בח"ל צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דאין בקיאין לשמה, וביד פ"ז דהלכות גירושין סי' ה' ח' ובטור א"ה סי' קמ"ב:משנה בר' יהודה אומר מרקם למזרח וכו'. ביד פ"א דהל' תרומות סי' ז':אשקלון. עולי בבל לא כבשוה ורקם וחגר תרי רקם וחגר הוו ואותו רקם וחגר דכתיב גבי אברהם וישב בין קדש ובין שור הוא במערב א"י דבארץ אבימלך מלך

140

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק ב

 ליתכשר דחשיב טפי מכתב סופר ועד דאיכא שני עדים חתומין אלא דליכא קיום אלא אכתיבה וחתימת עד אחד ועדיף מבפני נחתם כולו ונכתב חציו דבעינן שיעיד על עיקר הכתיבה כדאמרינן בגמרא בריש מכלתין דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא עכ"ל ז"ל:בפני נכתב חציו ונחתם כולו. ביד פ"ז דהל' גירושין סי' י"ב וכולה מתניתין שם סי' י"ג י"ד ט"ו ט"ז, ובטור א"ה סי' קמ"ב ובנוסח הגמרא קתני בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו ותימא דאמאי הדר תני ובפני דה"ל למיתני ונחתם חציו וכן נמי קשה בסיפא דקתני התם בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול דה"ל למיתני ונחתם כולו עיין

1234567891011121314151617181920