גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


121

תורת משה דברים פרק טז (פס' א-יז)

 ע"שרסו. וצריך ישוב מ"ט נעשה ז' טפל לענין אכילת מצה להששה ימים, ומאי אולמייהו דששה ימים. וי"ל כי הפסוק נתן ב' טעמים באכילת מצה, אחד לחם עוני, פירש"י להזכיר העינוי שבמצרים, ושנית כי בחפזון, פירש"י כי גורשו ולא הספיק בצקם להחמיץ, והנה בכל ששה הימים המה נמשכו אחר תחלתם גירושין שגורשו ממצרים, משא"כ [ביום] השביעי נהפוך הוא שהמצרים רדפו אחריהם ורצו להחזירם למצרים ונתבטל טעם החפזון, ומ"מ מיהת הוה זכר לעוני ועינוי, ויען כי שביתה ממלאכה היא זכר לחירות מעבדות מצרים, ומצה בשביעי היא רק זכר לעבודה ולא לחירות, ע"כ הוה כסתרי אהדדי, ע"כ אמר עצרת למצה ואפ"ה לא

122

תורת משה דברים פרק כא (פס' י-כג)

 תמריםשיד הקשה מאי גדולה תשובה הלא כך היא המדה עשה דוחה ל"תשטו. ויש ליישב דהנה ודאי אם לקחה בעל שני על תנאי אם לא ירצה בעלה הראשון לשוב לקחתה יהיה קדושין ואם ירצה להשיבה לא יהי' קדושין אז מותרת לראשון דהוי אצל שני רק זנות בעלמא, דזנות אחר גירושין אינו פוסלה מבעלה הראשון (כסוטה י"ח ע"ב), וא"כ בתשובה [מאהבה] דזדונות נעשו לו כזכיות (יומא שם) וכאילו לא עבדו ישראל ע"ז מעולם, אז אפילו בגירושין בכה"ג שרי ואין כאן עשה דוחה ל"ת, אמנם בחסד ה' מהני אפילו בתשובה מיראה ואז הזדונות כשגגות, ואז כיון דאפשר לקיים שניהם לעשות מאהבה

123

תיבת גמא פרשת ויחי

 לבכר דלמא לאו אביו הוא, ופשוט יש לו חזקת אמו כשרות עם רוב עדיף מרובא לחוד, אפשר אף מן התורה וסמוך מיעוטא לחזקה, וה"ל פלגא מדרבנן לדידן ולר' מאיר [סמוך מיעוטא לחזקה] מן התורה. וי"ל מיד כשנולד הבכור לשנואה נכסים בחזקתו אם ימות האב, עיין יבמות (ל ב) וכולן שהיו גירושין מספק וביו"ד סימן נו"ן סעיף א' וש"ך סק"ג.ובזה י"ל כי יעקב נתן חלק בכורה לבני יוסף וכפירש הרמב"ן משמע ב' חלקים ממש ממון יע"ש, והנה אם לא גיירה לית בה חזקת צדקת כ"א בתר רובא, ולשאר בני יעקב רובא וחזקה, וארץ ישראל מוחזקת היא להם, לכך הראה שטר

124

תיבת גמא פרשת שופטים

 ימות, הא בלא"ה אסורה לראשון מעשה ודבק ש"מ בעל ידי כסף ושטר מיירי, ואפ"ה אסורה לראשון ואדרבא נילף מכאן דע"י ביאה מיתה לא מתירה. מה שאין כן רש"י לשיטתיה ושלחה הוצרך לומר דלכ"ע בלאו, כלומר לבעל הא'.והא דמיתה מתיר לבן נח מנלן, י"ל ממה נפשך למ"ד בירושלמי יש להם גירושין וקיל יותר מישראל שניהם מגרשים זא"ז, א"כ מיתה נמי ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. ולמ"ד ב"נ אין להם גירושין ואינו יכול לגרשה, א"כ חזינן באשת איש גלי קרא דלישראל מהני גירושין ולהם לא, וה"ה אפשר מיתה כן, מוכח בלאו הכי מיתה מתיר לב"נ, מדכתיב על כן יעזב איש

125

תיבת גמא פרשת כי תצא

 דקרא מדאיצטריך לאסור שלא יקח בעלה הראשון אחר מיתה האחרון, שמע מינה מיתה מתרת, ועיין רש"י קידושין (יג ב), ואמנם מה דפריך עד כדון מיתת אחרון קשה מהיכי תיתי לחלק בין מיתת אחרון לראשון, ולכאורה ירושלמי סובר מיתת הבעל רק עשה ודבק כתוספות שם, ובבני נח למאן דאמר אין להם גירושין כלל שאי אפשר להם לגרש, וכמו שכתב בפני יהושע קדושין (ט ב) ובעלה, ואי"ה לקמן יבואר.ואם כן בבן נח כהאי גוונא שגירש הא' ונשאה ב' אין קידושין שני כלום וחייב מיתה, ומותר הראשון לקחתה אותה לו, כה"ג בישראל נמי ליכא עשה זו, דכל עצמה מבני נח נפקא, ומשום

126

כתר יונתן דברים פרשת כי תצא פרק כד

 עליה והיה אם לא נמצאה אהובה בעיניו כי מצא בה עבירת דבר ויכתוב לה ספר גרושים לפני בית דין ויתן ברשותה וישלחנה מביתו:(ב) ויצאה מביתו ותלך ותהיה לאיש אחר:(ג) והכריזו עליה מן שמים שישנאה האיש האחרון שלקחה לו לאשה ויכתוב לה ספר גירושין ויתן ברשותה וישלחנה מביתו או הכריזו עליו וימות האיש האחרון שלקחה לו לאשתו:(ד) אין לו רשות לבעל הראשון ששלחה מן ההתחלה לשוב ולקחתה להיות לו לאשתו מן אחרי שהוטמאה כי תועבה היא לפני יי ולא מתועבים בניה שתלד ממנו ולא תחטיא חובת מות את הארץ שיי אלהיכם נותן לכם נחלה:(ה) כי יקח איש

127

הון עשיר מסכת גיטין פרק ד

 פרק דמשנה באשה פלונית וכל שם וכו'. ולא הזכיר המקום כלל בסיפא, ולמאן דס"ל מן הפוסקים שאם לא כתב המקום כלל דכשר, אתי שפיר, דרמז לנו הא במה שלא הזכירו כלל אלא ברישא, לרמז דעל השינוי התקין שאם שינה פסול כמ"ש המגיד בפ"ג מה' גירושין (הי"ג - ד), אבל לא על עיקר כתיבתו. ולמאן דס"ל איפכא, צ"ל דחדא מינייהו נקט בסיפא וה"ה לאידך כדי שלא להאריך:משנה גאין אלמנה וכו'. הקדים לעדים חותמים על הגט, אע"ג דעיקר מכלתין הם, משום דסליק במתניתין דלעיל באשה:משנה וואין מבריחין את השבוים. שנאו בבבא בפני עצמה, דלא תימא דרשב"ג אשניהם

128

הון עשיר מסכת גיטין פרק ו

 החולה, ר' יעקב בר אידי בשם ר' יונתן הלכה כר' שמעון השזורי במסוכן, מה בין מסוכן מה בין חולה, חולה כדרך כל הארץ המסוכן כל שקפץ עליו החולי, ע"כ. הרי מפורש דמסוכן דמתניתין דווקא הוא ולא חולה סתם, ושבמסוכן דווקא הלכה כר"ש ולא בחולה, והיינו מה שפסק הרמב"ם בפ"ב מה' גירושין (הי"ב) דווקא. ולכן תמהני מהתי"ט שהעיר על לשון הר"ב דפירש חולה ודקדק דבריו הפך הירושלמי והקשה עליו מסברא ולא הביא הירושלמי הזה, דודאי לא אשטמיטתיה מיניה שהרי הביא בסוף בשם הירושלמי והלכה כר"ש, וכן העתיק פסק הרמב"ם דפ"ב מה' גירושין ושם המגיד העתיק הירושלמי זה:משנה ומעשה. ומעשה

129

חידושי מהרי"ח מסכת גיטין פרק ד

 חידושי מהרי"ח מסכת גיטין פרק דמשנה בתוי"ט ד"ה היה עושה כו' דמזכי שטרי אבי תרי כו' עכ"ל עיין ברמב"ם בפ"ו מהלכות גירושין שהרב בעל משנה למלך תירץ על זה בכמה אופנים ע"ש באורך ותמצא טוב טעם ודעת. ומה שהקשה עוד הרב תוי"ט ולא עוד אלא שזה שאמר בשלשה והיינו כרב ששת ור"ל כו' נ"ל דאפשר דעת רש"י ורע"ב דהלא אמורא יכול לפסוק כאיזה תנא או כאיזה אמורא אף שהוא נגד הכלל דלא נאמר הכלל רק על הסתם וזה ידוע וא"כ הרי רבי יוחנן וריש לקיש הוי קדמי טובא לרב ששת ורב נחמן וכן פסק רב ששת כר"ל א"כ

130

חידושי מהרי"ח מסכת גיטין פרק ו

 לא זכר עד שיגיע גט לאותו מקום בכדי שיהא שייך על זה קושיית הגמרא רק שכתב עד שיגיע שליח לאותו מקום ופשוט אצלי ג"כ שכך היה גירסת הרמב"ם במשנה ולא היה לפניו כלל הגירסא בגמרא הקושיא והתירוץ כי לפי גירסתו לא קשה כלל והראיה על זה שגם בפרק ט' מהלכות גירושין לא הביא כלל הרמב"ם זה האוקימתא של הגמרא רק הטור הביא זה האוקימתא בטור א"ע סימן קמ"א ע"ש ועיקר הוכחה שלי משם שלא היה הגירסא לפניו רק כמו שכתב כאן בהלכות תרומות אף אם היה הגירסא לפניו כמו שהוא במשנה לפנינו וגם קושית הגמרא כמו שהוא לפנינו אזי נוכל

1234567891011121314151617181920