גירושין

גירושין מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 8871 מקורות עבור גירושין. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


111

שלל דוד דברים פרשת ואתחנן פרק ג

 עונשם של מרגלים, נמצא גבי דור המדבר נמי יש לפרש כן. וכן מוכח מדחד תנא הביא קרא [ישעיה לה, י] ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה, הרי דקאי לימות המשיח. והקב"ה נשבע [א, לה] אם יראה איש באנשים האלה וגו' את הארץ. וכן מוכח מדברי הריטב"א שהביא במשנה למלך [הל' גירושין ח, יא] ובפרשת דרכים (דף כ') [דרך הקודש דרוש שמיני], דהיכא דאמר קונם לביתך שאני נכנס ונפל ובנאו מותר, והביא ראיה מהך מדרש למנוחה זו אי אתם באים אבל אתם באים למנוחה אחרת. ופירש בפרשת דרכים דהיינו כיון שנחרב המקדש וחזר ונבנה מותר, ע"ש בארוכה ובמה שכתבתי בספרי יד

112

שפתי כהן בראשית פרשת וירא

 בפרקי רבי אליעזר (פרק כ"ט) נוטל ישמעאל קשת וחצים והיה יורה אחר הפרגוד והיה יצחק יושב לבדו ויורה עליו חץ להורגו וראתה שרה והגידה לאברהם ואמרה לו כזה עשה ישמעאל ליצחק עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הקב"ה ליתן לך ולזרעך שאין בן האמה הזאת יורש עם בני וכתוב גט גירושין ושלח האשה הזאת ואת בנה מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא עד כאן. ולזה אמר גרש האמה ואת בנה מן העולם הזה כי לא יירש בעולם הבא, ולכך שני יודי"ן שלא יירש שתי ירושות, ולזה אמר עם בני בעולם Hהזה עם יצחק בעולם הבא:[כא,

113

תורה תמימה הערות שמות פרק ב

 בזה הולכין אחר לשון העם באותו מקום ובאותו זמן, וכן לענין שבועות ונזירות וערכין וחרמין והקדשות וקרבנות, ועיין בתוס' יו"ט ומפרשים שטרחו בבאור דרשה זו, ובמה שכתבנו הכל מבואר ברחבה:מה) טעם הדבר דגרשם הוא מלשון גרות ככתוב בפסוק זה כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, וגרשון הוא מלשון גירושין, וכן מצינו בתורה שני שמות אלו, גרשם כאן וגרשון בן לוי [כ"פ בתורה]. ועיין בס' גט פשוט באה"ע סימן קכ"ט מעשה באחד שנקרא בלידתו גרשם ע"ש הגירות, ובמשך הזמן נשתקע שם זה ונקרא גרשון, וכתב שראוי לכתוב גרשם דמתקרי גרשון, ולכאורה צ"ע דהא הלכה רווחת היא דשם הנשתקע אין כותבין

114

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כא

 היבם אלא ע"י צרתה, כי ענין צרת חלוצה הוא שהיה להמת שתי נשים, אחת אסורה לחלוץ משום קורבת עריות ואחת כשרה, דכיון שהאסורה משום עריות פטורה נפטרת גם השניה.ודע דנראה לומר בעיקר טעם הדבר שפסלה התורה גרושה לכהן וכללה ביחד את הזונה ואת החללה, משום דמעיקר דין התורה עיקר גירושין היה מפני ערות דבר [משום זנות] וכפשטות לשון הכתוב בפ' תצא כי מצא בה ערות דבר, וא"כ הוי הגרושה בערך אחד עם זונה, ומדוייק לפי"ז מה שסיים כאן בטעם האיסור גרושה כי קדוש הוא לאלהיו, ר"ל ואין מן הנמוס והכבוד שיקח גרושה שנתגרשה מחמת זנות, ודו"ק:נא) פשוט דמדייק

115

תורה תמימה דברים פרשת כי תצא פרק כד

 שולחה, שנאמר ושנאה האיש האחרון וגו', ואם לאו קוברתו היא, שנאמר או כי ימות האיש האחרון, כדאי הוא זה במיתה שהכניס רשעה לתוך ביתועא) [גיטין צ' ב']:או כי ימות וגו' - האשה קונה עצמה במיתת הבעל, דכתיב וכתב לה ספר כריתות או כי ימות, ואתקש מיתה לגירושין, מה גירושין שריא וגומרת אף מיתה שריא וגומרתעב) [קדושין י"ג ב']:(ד) לא יוכל וגו' - תנא ר' חייא, אשתו של חרש שגרשה חרש והלכה ונשאת לחרש או לפקח קורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתהעג) [ירוש' יבמות פ"ד ה"א]:לא יוכל וגו' - תנא רבי חייא, אשתו

116

תורה תמימה הערות דברים פרק כב

 קנסוהו יותר:קנב) דבתולת גרים נחשבת כיתומה. והנה כאן מרבה יתומה מדיוק קל, ולעיל בפסוק ט"ו הבאנו דרשה מפורשת בזה מספרי, יעו"ש. ותימא שלא הביאוה בגמרא כאן:קנג) ר"ל לאחר הגירושין, שאם גרשה אינו לוקה על לאו דלא יוכל לשלחה מפני שקדמו עשה ולו תהיה לאשה אפילו לאחר גירושין, והוי לאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבה וכגון שלאחר גירושין מתה או שהיה כהן שאינו יכול עוד להחזירה:קנד) מדייק ג"כ כמש"כ בדרשה הקודמת דלמה לי צווי זה והלא כבר אשתו היא אלא מורה שאם גירשה מחויב להחזירה. ודרשה הקודמת איירי לענין פטור מלקות אם

117

תורה תמימה הערות דברים פרק כד

 דעה זו.ונראה דכל זה איירי כשמגרשה שלא לרצונה, אבל אם מגרש אותה ברצון שניהם, כגון כדי שלא תפול קמי יבם או שהולך למדינת הים ולא תשאר עגונה, או שאינה יכולה לילד ממנו וכדומה מן הסבות החפשיות בודאי מותר לגרשה בלא כל סבה אחרת, וראיה לזה משום דאם כל עיקר גירושין לא יהיו אלא אלא מפני ערות דבר, א"כ הלא לא היתה התורה צריכה לפרש פסול גרושה לכהן (פ' אמור), דתיפק לי' דזונה היא, כיון דנתגרשה מפני ערות דבר וע"י עדים כמבואר בדרשה הבאה. -ודעת ר' עקיבא דאפילו אם מצא אחרת נאה הימנה מותר לגרשה, וכפשטות הלשון והיה אם לא

118

תורת משה בראשית פרק לו

 דבר, אך ב"ה ס"ל אפי' הקדיחה תבשילו ורע"ק מיקל ביותר אפי' מצא אחרת נאה הימנה, א"כ אין ראיה משילוח וספר כריתות שלנו שהיינו בבחינת ערות דבר אלא בחטא קל כ"ש ושפיר נחזור ונשוב לקדמותינו כימי נעורינו. והיינו אני ה' מושיעך לקבל אותך בתשובה דעשה דוחה ל"ת כנ"ל, ואי משום תחילת גירושין וגואלך אבי"ר יעק"ב רבי עקיבא דלא נתגרשה ע"י ערות דבר, ומעתה כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם, ואין הפי' איזה ספר כריתות שלא נתגרשה מעולם שהרי כתיב הן ישלח איש את אשתו וגו' כנ"ל אלא איזה טענה יש מספר כריתות אמכם לדחות אתכם כי גואלך אבי"ר יעקב רבי

119

תורת משה ויקרא פרק כו (פס' ג-מו)

 שבת, ומס' עד ע' הוא שבת, ומע' עד פ' הוא ימי הגבורות הם יובל הגדול שמיני עצרת או שבועות ויוה"כ בסוד בינה. הנה מי שמת משנת נ' עד ס' הוא נכרת מעוה"ז וגורש בע"ש ולא זכה לשבת כגירושין של אדה"ר, אך זהו בסתם עולם שעיקר ישיבתו בעוה"ז ויציאתו ממנו הוא גירושין ממקום מושבו, אך שמואל הרמתי עיקרו בעוה"ב ואינו יציאה אלא ביאה לעוה"ב, ומיתתו הוא חייו כאדה"ר שנברא בע"ש ליכנס לשבת מיד. והיינו שמואל הרמתי הלז שאנו עוסקים בו. והנה יש מת ומתייסר איזה ימים כדי שיסורים ישלימו, כמו קושי השיעבוד השלים [בגלות מצרים, כמבואר בפרשת דרכים דרוש ה'], כך

120

תורת משה במדבר פרק לא

 עירו יאמרו כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנושנב. אך באמת כך הוא בזמן שגדול הדור מוכיח לעוברי עבירה, מצד תולדתו שהוא בן אברהם יצחק ויעקב הוא אוהב את המוכיח לו, אך מצד היצה"ר התקוע בלב האדם הוא משניאו להמוכיח, וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין (ספ"ב) אצל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ומזה נראה שבזמן שגדול הדור הוא מוכיח לאנשי דורו לא מרחמין לי' בני מתא, אבל בזמן שהגיע ח"ו מיתתו של תלמיד חכם אז יכנע לבב אנשי עירו ונותנים לבם להבין שלטובתם הוכיח, [ולכן מצד מה שמצינו שעד שלא שמעו במיתתו] מה

1234567891011121314151617181920