במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

פרישה חושן משפט סימן קמט

 ירדו וק"ל:(יג) שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל. בסוף כלל י"ח: אין טבעו יוצא כל כך כו' ויכול לעשות מחאה בפני שנים. ומהאי טעמא נמי אחרים מחזיקין בנכסיהן ולא אמרינן דהם בטחו בזרועם ליטול את שלהן ומשום הכי לא מיחו. וראיה לזה דהא התם בתשובה מסיק דהדין כן במינקת תוך כ"ד חדש דאף אם נדרה לאדם גדול ההולך בחצר המלך יש לחשוש שתחזור בה ולא יראה מפניו כמו שמיראה מבי ריש גלותא והוא הדין לנדון זה:(יד) הגזלן אין לו חזקה כו'. מימרא דרבי יוחנן שם דף מ"ז ע"א ז"ל היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק על שדה

72

דרישה יורה דעה סימן קל

 בדיעבד בזמן הזה אם שתה גוי בשפופרת בנקב קטן שבחבית שאי אפשר להכניס שם אצבעו דלמאי ניחוש אי למגעו בשפופרת הרי התירו בזמן הזה ואי משום שחוזר לחבית מה שבשפופרת בסוף השתיה הרי בטל בששים. אכן ראיתי בר"ן פרק רבי ישמעאל דף (נ"ח) (כז ריש ע"א) אההיא דגרדומי גוי שקדח במינקת דלדידן דקיימא לן דסתם יינם שנתערב ביין ימכר לנכרים חוץ מדמי סתם יינם שבו הוי דינא דאם קדח במינקת והעלה יין לפיו מיתסר כולי חמרא שכל יין התחתון בסיס הילכך הוי ליה כנוגע בכולו ודומה למה שכתוב בגמרא שם דף ס' (ע"א) חבית שניקבה מפיה ומשוליה טמאה עיי"ש עכ"ל

73

אבני מילואים סימן יג

 ימים כימים שעברו, לזה מיישב הראב"ד כיון דמדינא אין צריך גט אחר שהפילה דכבר חלף הלך איסורו אלא משום קנס כימים שעברו וביבמה כיון דע"י הגט תיאסר עולמית ואין לנו לקונסן אלא כימים שעברו וע"י הגט תיאסר עולמית מש"ה אי אפשר בגט דע"י הגט יהי' הקנס יותר מימים שעברו, ודוקא במינקת חבירו דבעי גט תוך זמנו מדינא שלא יבא עלי' ומש"ה צריך גט אע"ג דע"י הגט תיאסר עולמית כגון באשת כהן אבל משום קנס כימים שעברו לא מצינו למיקנסי' יותר מימים שעברו ועל ידי הגט תיאסר עולמית, ולפ"ז ה"ה באשת כהן תוך תשעים וכלו תשעים של הבחנה אין צריך גט

74

אבני מילואים סימן פב

 חלב מ"מ ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה (דהיינו רביתיה), ובאו"ה שער מ"ה משמע דרוב חלב טמא, אלא משום דהיינו רביתי', ולפ"ז בנדרה שלא להניק לא היה איסור על התינוק מחמת נדרה וכמ"ש בשם תלמידי רבינו יונה דהיינו רביתי' דתינוק, אלא דאפשר דבזה אין הכרח לתינוק כיון דאפשר במינקת אחרת, וא"כ (ה"ל) [ה"נ] חלב טמא אסור להאכיל בידים לתינוק כיון דאפשר בחלב טהור.[ב] כופין אותה ומניקתו. כתב בח"מ אם נדרה שאסרה הנאת יניקה על עצמה שהיא נהנית בהנקה כו' אז הנדר חל וצריכה לשכור לו מינקת ע"ש, וב"ש כתב כיון שהוא לא היפר קי"ל הוא נותן אצבע

75

אליה רבה סימן תקסח

 להפר עיין סי' רל"ג ביו"ד. קטנה בת י"א ויום אחד נדרה קיים, מיהו האב יכול להפר ביום שמעו עד שתהא בת י"ב שנה וששה חדשים כמ"ש ביו"ד סי' רל"ד. וכתב מג"א בסי' שאחר זה [תקעא סק"ג] דאף שהשנה מעוברת כיון שהגיע ו' חדשים הוי בוגרת. ועיין אבן העזר סי' י"ג במינקת:(יב) או בערב יו"כ וכו'. כ"כ הב"י. וצ"ע מספר חסידים סי' רכ"ו זה לשונו, הרי יהודי חלם בערב יו"כ והתענה ערב יו"כ ויו"כ, ולא הועיל לו לפי שלא פשפש במעשיו ע"כ. משמע שא"צ להתענות אחר יו"כ על ערב יו"כ, ודוחק ליישב. והנה בט"ז סי' רפ"ח [ס"ק ג] כתב שנ"ל

76

באר היטב יורה דעה סימן קכד

 והחזיר ישראל המותר לחבית אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה [ואין חילוק בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור] וע"ל סי' קכ"ג סכ"א וכ"ב ולקמן סי"ד וכ"ד:(יד) בהנאה. כתב הש"ך היינו מדינא אבל לדידן שרי בהנאה במקום הפסד ומיירי כגון שלא נגע ביין במינקת אלא כשרוצה להעלות היין מצדד החבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפילו לא העלה אסור בהנאה משום נוגע ביין ע"י המינקת דל"ד למודדו בקנה דלקמן סי"ט דהתם לא נתכוין לשכשוך כלל אבל הכא נתכוין לשכשוך ואסור בהנאה כ"כ התוספות מיהו לדידן שרי מגע עובדי כוכבים ע"י ד"א בשתיה במקום הפסד כדלקמן סכ"ד:

77

באר היטב יורה דעה סימן קל

 דעדיין הסכין תחוב שם אבל אם כבר סתמו ודאי אסור אף לדידן דבשעת סתימה נוגע שם במקום שהיה יוצא (ובנה"כ השיג ע"ז וס"ל דהרמ"א לא כ"כ אלא לדינא אבל לדידן שרי במקום הפסד אם הוציא מבין הנסרים א"נ דקמ"ל דאין חוששין שמא הוציא מבין הנסרים בדרך שאוסר היין שבחבית כגון במינקת וכה"ג או שידוע שנוגע כשחוזר וסותם הנקב ע"ש):(ב) שייחד. דאז הוי כחצרו של ישראל מש"ה מותר בהנאה ט"ז. וכתב עוד אפילו מפתח לחוד הוי כחותם א' (וכבר כתבתי לעיל בסימן קי"ח דבנה"כ השיג עליו בזה דלא הוי מפתח כחותם א') וגם סתימת מגופה לא הוי כחותם א' אלא

78

באר היטב אבן העזר סימן יג

 צ' יום. נסתפקתי אשה שהיתה בחזקת א"א והביאה עדים שנתגרשה אבל אינם זוכרים אם עברו חדשי הבחנה אם לאו. אם היא נאמנת לומר שעברו חדשי הבחנה. כנה"ג ע"ש:(ב) בבית. כתב הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה. וכן הדין במינקת כ"כ הח"מ ס"ק א' וס"ק ט' ע"ש. ושבות יעקב ח"א שאלה צ"ו חולק על הח"מ במינקת. וכתב דדוק' גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במינקת ומעוברת חבירו דקילא טפי ע"ש גם הבה"י פסק דלא כח"מ בזה ע"ש והר"ם מטראני ח"ה ס"ס ר"ע. וכנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ו כתבו כח"מ ע"ש ועיין הרדב"ז סי'

79

בית הילל יורה דעה סימן קכד

 בשפופרת בנקב קטן שבחביות שאי אפשר להכניס(ו) שם אצבעו דלמאי ניחוש אי שיגע בשפופרת הרי התירו בזמן הזה ואי משום שחזר לחביות מה שבשפופרת בסוף השתיה הרי הוא בטל בששים, אכן ראיתי בר"ן פרק רבי ישמעאל דף נ"א [עבודה זרה כז, א דיבור ראשון] אההיא דגרדאי עכו"ם שקדח במינקת וכו' עכ"ל. אם כן לפי זה אסור מטעם שכולו בסיס ליין זה (שנובע) [שנוגע] ביין ההולך שבתוך השפופרת לפיו וכו' ע"ש. אם כן משמע מתוך דבריו שהוא אסור גם בזמן הזה. והנה בעל טורי זהב כתב בסימן זה ס"ק ל"ב וז"ל ובדרישה סימן ק"ל כתב וז"ל וצריך ליתן טעם למה

80

בית מאיר אבן העזר סימן יג

 ל"ש מעוכר חלבה דמהפכת ומזנה וכל הטעמים של הריב"ש שהביא ומה חומרא של זו משאר פניות א"ו שהריב"ש למד להחמיר מכהן שגירש שנמי אין איסורו בביאה בלא קדו' כמבואר בהרמ' פ"ז מה' א"ב והסכים בפרט זה הה"מ וע' סימן קי"ט ס"ק ט"ו בב"ש ואפ"ה כיון שהארוסין ונשואין אסורים החמירו ה"ה במינקת שאסרו חכמים הארוסין ונשואין כל דתקון רבנן כע"ד תקנו ומזה למד הב"י ז"ל להחמיר במשודכת ואין בתמיהתו מידי לע"ד ולבסוף העלה בדעת הב"י דברי' שאנלע"ד ובפרט מה שכ' וכל זה שייך במשודך שא"ל כמו שהפקירה עצמה נגדו זינתה גם עם אחרים לפי שזה מיוחד לה. ומעולם לא נשמע סברה

1234567891011121314151617181920