במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

ערוך השולחן העתיד הלכות משכב ומושב סימן קיא

 חלנו כמו ילדנו רוח [גמ'].ד. איזו היא מניקה כל עשרים וארבעה חדש מיום הלידה, אפילו מת בנה בתוך זמן זה או שגמלתהו או נתנתו למינקת דיה שעתה, אבל לאחר זמן זה אע"פ שהיא מניקה והולכת הרי זו טמאה מעל"ע למפרע כשאר כל הנשים, שעיקר הסילוק דמים במינקת אינו מפני ההנקה אלא דע"י הלידה איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד אחר כ"ד חדש [גמ' ט' א]. ואע"ג דגם זה וודאי דע"י ההנקה מסולק הוסת ג"כ דדם נעכר ונעשה חלב מ"מ לא מפני זה בלבד אלא בעיקר מטעם שאיבריה מתפרקין וכו' [והוכרחתי לזה משום דבברייתא ר"מ פליג וס"ל דכשפסקה מלהניק

42

מנחת יעקב כלל סה

 דסליק מינה קאי ולומר דאף דמותר לינק מעכו"ם היכי דליכא מינקת ישראלית מ"מ יזהיר שלא תאכל דברים טמאים דמינקת ישראלית ודאי לא צריך להזהיר דמוזהרת ועומדת שלא לאכול דברים טמאים וכן משמע בהג"ה אשר"י דאנכרית קאי וכן משמע להדיא מלשון הרב בסימנים דלקמן אך בש"ע סי' פ"א כתב הרב דאפי' במינקת ישראלית יש ליזהר מלהאכיל דברים טמאים פי' שם הט"ז [ס"ק י"ב] והש"כ [ס"ק כה] דמיירי אם האשה יש לה חולה בעניין שהיתה מותרת לאכול דברים טמאים לא יתן להניק את בנה רק ישכיר לו מינקת אחרת מישראלית וע"ש:

43

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה קצד

 א) שאני יין נסך דאחמירו ביה רבנן ואמרם (שם לד. פס' ל ב) וכי תימא חמץ דאורייתא יין נסך דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וברוב המקומות לשון יין נסך כולל המתנסך לעבודה זרה וסתם יינם ובכאן נמי שניהם בכלל מאמרם במשהו. וכך שנויה בתוספתא (ע"ז פ"ח סה"ב) קדח במינקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה שליין נסך אסורה ואוסרת בכל שהוא. וכן כתב הרב בעצמו בחבורו הגדול (מא"ס פי"ב הט"ו ופט"ז הכ"ט). אולי חשב בכאן לומר שאם לא היה ליין נסך עיקר מה"ת כלל לא גזרו בהם בחומר הזה אבל מפני שהמתנסך לעבודה זרה הוא מן

44

ספר מצוות גדול לאוין סימן קמח

 ט, ויו"ד קכג סעי' יט, וש"ך ס"ק לח.גוי שנגע ביין ונתכוון ליגע וגם היה יודע שהוא יין אף על פי שלא נתכוון לנסך אסור בהנאה, כי ההוא גוי דשיכשך בידיה בדוולא להראות שהוא יין ואסרו שמואל ורבי יוחנן בהנאה (ע"ז נז, ב), וגם ראייה מאגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה (שם נח, א) שמצץ בפיו דרך קנה ואסרו בהנאה (סימני סה"ת קעא). אם נגע גוי בידו ליין שלא נתכוין אפילו ליגע כגון שהלכה ידו על היין בלא ידיעתו אסור בשתייה ומותר בהנאה, כי ההוא דסליק לדיקלא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכוונה ושרי רב לזבוני לגוים (שם נז, א) ולא

45

של"ה תולדות אדם השער הגדול

 בה. וענין הרידוי וההשחתה, גם כן על דרך משל, כאילו צר המנהיג על ענין זה, כי תשתוקק אל בעלה הראשון, ועל אלה תרגז הארץ לנקום נקמות בבנים, כדי שישובו מדרכם הרעה. והארכתי בזה כדי שלא תבוא לכלל טעות ולטעון, 'מי יתן טהור מטמא' (עפ"י איוב יד, ד), ושיש כאן חסרון במינקת, חס ושלום, רק החסרון בבנים המשחיתים, כאשר פירשתי למעלה, ובסוף מערכת הטעם, עכ"ל. ודבר זה מבואר בפרדס היטב, הענין המוזכר ביניקה מכחות הטומאה, וענין 'בא נחש על חוה' (שבת קמו א), וענין 'פירסה נדה' (ראה תקוני זהר, תקון מ', דף פ' ע"א), שרומז הכל על קטרוג המקטריגים, העולה מעלה

46

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יב

 והוא שיקדים הישראלי ויפסוק ועדיין העכו"ם שותה שמשיפסוק העכו"ם יחזור היין שישאר בחוטם לכלי ויאסור כל מה שישאר בו שהרי בא היין מכחו. +/השגת הראב"ד/ ויאסור כל מה שישאר בו שהרי בא היין מכחו. א"א אני אומר והוא שהתחיל למשוך.+ הלכה טו עכו"ם שמצץ היין מן החבית במינקת אסר כל היין שבה, שכשיפסק יחזור היין שעלה במינקת במציצתו ויפול לחבית ויאסור הכל.הלכה טזעכו"ם שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום והוא הולך אחריהן לשמרן אפילו הפליגו ממנו כדי ע מיל הרי אלו מותרות, שאימתו עליהן ואומרין עתה יצא לפנינו ויראה אותנו, ואם אמר להם לכו ואני אבוא

47

כסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק יב

 דודאי חיבורו של כלי לא גרע מניצוק, תירץ הר"ן בשם הראב"ד דכי אמרי' ניצוק חיבור הני מילי מאי דאתי בההוא פתחא או בההיא ברזא אבל בקנישקנין מאי דאתי בברזא דישראל לא אתי בברזא דעכו"ם ומשום הכי לא הוי חיבור:הלכה טו[טו] עכו"ם שמצץ היין מן החבית במינקת וכו'. בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ח) אגרדמים עכו"ם שקדח במינקת והעלה וכו' זה היה מעשה ואסרוהו ומפשט דברי רבינו נראה שאפי' לא נגע היין לפיו מאחר שעלה היין מכח מציצתו נאסר ואוסר שאר יין שבחבית ודלא כפירש"י והר"ן שמעלה היין לפיו ומ"מ יש לדחוק ולפרש דברי רש"י בענין שלא יחלוק על רבינו:

48

לחם משנה הלכות מאכלות אסורות פרק יב

 וכו' הרי זה מותר והוא שיקדים הישראל ויפסוק. שם קנישקנין שרי והני מילי דקדם ופסק ישראל אבל קדם ופסק העכו"ם לא ע"כ. ומ"ש ויאסור בו שהרי בא היין מכחו קשה דלמה לי טעמא דבא מכחו תיפוק ליה משום ניסוך דהא נסכו בפיו. לכך נ"ל דרבינו סובר דאין ניסוך בפה דקדח במינקת וטעם מן הניסוך לאו משום ניסוך הוא אלא משום כחו. והשתא יש לתמוה טובא למה שכתב למעלה בריש פרק זה בשאר איבריו דעד השתא לא הוה קשה לן אלא דלמה נקט לשון רבים כיון דאינו אלא הפה לבד אבל השתא דאמרינן דאפילו בפה אין ניסוך לדעתו קשה יותר ושמא

49

אור שמח הלכות גירושין פרק יא

 הדין הכא בכהן אינו צריך לחוש לתקנתו, דהא יהא מותר בה ע"י בריחה, ז"א, דא"כ אמאי פריך באשת כהן מעוברת לתקן שלא יוציאה בגט, ואמאי, דהא לשיטת רבינו לקמן בהלכה כ"ח גם שמה עירוקי מסתיה, וע"כ משום דאין זה תקנה, דמאן עקר סיכיה ומשכניה ורהיט.אולם ז"א, דא"כ גם במינקת אם נשא אותה אחר ט"ו חדש, דאיכא כמה תנאים בפרק אף על פי (כתובות ס, ב) נתיר אותה באשת כהן, וזה לא שמענו. ורבינו כתב במפורש לקמן עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה יוציא בגט, ואפילו היה כהן, וכן מוכח מהא שהוכיח הר"י דאורלייניש מאריסיה דאביי, דאמאי לא

50

אור שמח הלכות מקוואות פרק ו

 הואיל ודין דחזי לטומאה לא עדיף מאילו נטמאה בפועל, וע"כ דצורתה מה דחזיא לזה עכשיו אחרי החיבור לכותל הוי כאילו נעשה בתלוש, וא"כ אף קבעה ולסוף חקקה בצינור ג"כ יהא כאילו נחקקה בתלוש. אולם לא ידעתי אם דין דמינקת הוא ג"כ בדף של נחתומין, שע"י הקביעות תטהר לא שמענו רק במינקת, ורבינו לא השווה רק שהחיבור אינו עושה אותו כמחובר להפקיעו מדין טומאה, אבל לענין טהרה לא השווה. ויש להאריך עוד ואכ"מ:

1234567891011121314151617181920