במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

שו"ת חכם צבי (הנוספות) סימן ד

 ואין קצבה (ג) ואי לא דמיסתפינא ה"א דבאלמנה אין חילוק בין פשיעה לאונס דלא אשכחן לשום א' מהפוסקים דמפליג בהכי גבי אלמנה אלא הכל תלוי בקצבה וטעמא כיון דבתנאי היא אוכלת דעתה על כל דבר כדי שלא יוכלו היורשין לומר לה את פשעת בעצמך ואשה בושה לבוא לב"ד כדאמרי' בהחולץ במינקת חברו אבל לא מלאני לבי לומר כן כיון שלא מצאתי כן בפי' לא' מהפוסקים ז"ל: ועוד רבותא היא דחלה משתכר ונותן לפניהם ואם באותו מלאכה אירע לו חולי אף שיהיה בפשיעה בוודאי לאו בשופטני המאבד עצמו לדעת עסקי' אלא בסתם בנ"א שהולכין ומפקחין בעסקיהם ואין חוששין בחמה מפני החמה

192

שו"ת חלקת יעקב אבן העזר סימן לח

 עם הרופא ואמר לי שלא נמצא היום אף אחת מני אלף שתניק בנה יותר מי"ב חודש ולא הוה אף בגדר מיעוטא דמיעוטא כיון דנשתנו הזמנים ביותר, אף מזמן החת"ס ששפך מרורות להוציא מלב מחוקי השם האומרים דבזה"ז דרוב בנים אינם יונקים רק איזה חדשים וגומלים אותם בטלה לה תקנת רז"ל במינקת חברו כדרכו של מור"ה רע"ה אחד הידוע, כותב עליו החת"ס בסימן ל' בא וראה דגם בימי חכמי התלמוד היה כן ומביא לזה ראיות מהגמרא ומ"מ חששו בפק"נ משום מיעוטא, וכמבואר בסוף יומא דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב, וכעת נשתנו כך העתים ובפרט בשנים האחרונות דלא נמצא אף אחד מני

193

שו"ת חלקת יעקב הערות לחושן משפט סימן לא

 ליה, א"ה דידיה נמי, דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב, דידה נמי ממסמסא ליה בביצים וחלב, לא יהיב לה בעל. וא"כ לק"מ מהא דרמב"ם הלכ' ממרים, דהתם אף שמכניס את עצמו לספק סכנה מחמת צערא, מ"מ כיון דלפי דרכי רפואה בידו להתרפאות וודאי יעשה כל מה שבידו להתרפאות ומשו"ה מותר. משא"כ במינקת אם תגמול את בנה אף שאפשר להאכילו דברים אחרים כמבואר בגמרא, מ"מ חיישינן דבעלה לא יספק לה כיון דלא הוי בנו, וא"כ בוודאי אסור לה לסכן את בנה בשביל צערא דגופה.ול"ק ג"כ מדברי הרמב"ם בהלכ' אישות, דאטו אסור לאשה לגמול את בנה משום חשש סכנה, הרי אפשר להאכילו

194

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קנז

 להפריש עונה א' ועט"ז סי' קצ"ד סק"ב וא"כ י"ל ס"ל לרמ"א דאי לא יהבא לה כל חומר דם נדה ממש על כרחך צריכה להפריש עונה א' שתדע לחלק בין ימים שעברו לימים הבאים נמצא אין כאן ביטול פו"ר דמה שמרויח בקדימת ליל א' יפסיד בהפרשת עונה ליל מ"א ופ"א ומכ"ש במינקת שאין כאן ביטול פו"ר כלל ע"כ לא פלוג בין דם לדם ול"ד לדם בתולים דאיכא ביטול פו"ר כנ"ל בטעם הדבר ומ"מ הדין דין אמת שגם יושבת על דם טוהר צריכה להמתין ה' ימים קודם שתספור נקיים ואסיים בברכה. פ"ב יום ד' ז"ך טבת קע"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ.

195

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קסד

 כמ"ש רמב"ן בנימוקי חומש גבי אמנו שרה ומשום כן כל שרואה ג"פ מצטרפות הראיות הראשונה ואיגלאי שעדיין בחזקתה הראשונה קיימת משא"כ מעוברת כל מה שנכנסים ימי עיבור תוסיף כובד הראש ואיברים והדם מסתלק והולך ואם גם כבר ראתה ג"פ נאמר בפעם ד' לא תראה כי נוסף כובד וחולשה וכן י"ל במינקת שמניקה באמת אבל מת בנה וגומלתה קשה להסביר קצת כי לדעתי באורך הימים תוסף תת כחה ואם ראתה ג"פ הי' לנו לחוש מכאן ואילך.ונ"ל דעת התוס' כהרש"בא דבנדה י"א ע"ב פריך הש"ס דבימי טוהר תבדוק דלמא תקבע לה וסת ומשני מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת וכ'

196

שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן לג

 ימין ועיי' פני יהושע בקונטרס אחרון כתובות סי' ק"ן ע"כ שומר נפשו ירחק אך לכאורה מאסמכתא דירושלמי משמע קצת דוקא שדי יתומים והיינו אלמנה אבל בן גרושה וזונה שהאב חי ואיננו יתום ליכא איסורא אבל המעיי' שפיר יראה דאדרבא מדברי הירושלמי ואסמכתא דילי' זכינו לעמוד על עיקר טעמא של חז"ל במינקת חבירו לא כמו שנתלו גדולי' ז"ל לחלק בין היכי שהאשה משעבדא להנק אלא עיקר טעמא דקרא משום שמסיג גבול עניים היינו שמקפח פרנסת הילד הזה וה"ל יורד לתוך אומנות חבירו וסברא זו כתבתי זה יותר מי"ד שנים ותלי"ת זכני הי"ת וכוונתי לדעת גדול המורי' הוא הגאון בית מאיר בתשו'

197

שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן צב

 כי עדיין לבי נקפו בשיעור שיהוי יציאת נפש הנ"ל ואז ישבו ב"ד של ג' ויעיינו בדבריו אלו ויתירו האשה הענדל אשת בערל בן פנחס מק"ק פאקש והנה במרדכי יבמות סי' צ"א הנ"ל איתא ד' שנים ונ"ל בזמנינו דקביעא דואר בכל אתר ויכול לכתוב לביתו סגי בפחות והואיל וחזינן דחז"ל החמירו במינקת ולא חשו לעיגון של ב' וג' שנים ע"כ מסתייע' שתמתין ב' שנים הנלע"ד כתבתי וה' יצילני מטעות ושגיאה. פ"ב יום א' ז' אב תקע"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.

198

שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן קלז

 קלזשובע שמחות על מי מנוחות וארוחתך תמיד ארוחות ובארץ נכוחות תמהר לדבר צחות ה"ה תלמידי האהוב והחביב כבוד מה"ו שלום נ"י.מכתבך החביב עלי קבלתי בשמחה והזקקתני להשיבך לכל דבר שאיני נכנס אליהם ברצוני כלל מ"מ לא אשיב פניך ריקם.א הלכה למעשה במינקת חבירו אי יש להקל בחודש העיבור דע בני כי זה ירח ימים נשאלתי מא' מתלמידי משתילי זיתים סביב לשולחני במעשה כזה ממש שהאלמנה כבר גמלתה בנה זה כמה ורצתה להנשא בחודש הי"ג של שנה השני' והזמן דחוק להם מאוד בענין זה ואמרתי בראותי חומרת בעל תה"ד בענין זה ואיך נדחק שלא להוציא האשה בעבר ונשא

199

שו"ת חתם סופר חלק ד (אבן העזר ב) סימן קד

 כנוגה צדק המשפט ושלחוהו לפני הגאון דק"ק אובן ישן והגאון מהו' ירמי' זצ"ל שהי' אז אב"ד בק"ק מ"ד ונתארך הענין עד שבין כך ילדה הבן הזה ביה"כ תקנ"ח והיות שנת תקנ"ז מעוברת א"כ מחשון שנסע משם עד יה"כ הוא יב"ח ונתברר שלא נתעבר' ממנו ויצא פס"ד שמחויב לגרש מדינא ואסור במינקת חבירו וגירש שם והוצרכו לחזור לו כל מלבושיו וכל מה שהי' בידם ממנו ואין ספק לו שכל המכתבים בענין זה ימצאו עדיין ביד הרב מהר"מ דק"ק קאנישא אלו דברי פלמוני המדבר.והנה מעלתו סמוך לקאנישא יכול לברר הדברים אצל הרב הנ"ל ואם כנים הדברים כאשר אמר הבע"ד הנ"ל א"כ

200

שו"ת יביע אומר תוכן העניינים חלק י' - יורה דעה

 יכול למוכרו לנוצרי. העלתי להתיר בדיעבד למוכרו לנוצרי, בהסכמת מו"ר הגאון ר' עזרא עטייה זצ"ל.הלכות נדה וטבילהסימן טו בדין הפסק בטהרה בבין השמשות שלנו, (דהיינו בתוך י"ג דקות וחצי אחר השקיעה). וכן בענין מילה ביום השמיני לאחר השקיעה. העלה להקל.סימן טז אם יש לחוש במינקת שמסולקת דמים, לדם חימוד באשה שישבה ימים רבים עם איש חפשי כפילגש.סימן יז אם המכה במקור עצמו, אם יכולה לתלות דם שרואה, במכה. העלה להקל.סימן יח אשה שנהגה להחמיר על עצמה בכתם פחות מכגריס, לחוש לשיטת היראים, האם יכולה לברך על טבילתה במקוה. העלה שאין לברך.סימן יט בדין מקוה

1234567891011121314151617181920