במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 11 - 20

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


11

ים של שלמה מסכת יבמות פרק ג

 לשמש עם אשתו שלא כדרכו באקראי, אבל לא ירגיל לעשות כן:ת"ר (ל"ד ע"ב) כל כ"ד חדשים שהתינוק יונק, והתשמיש סכנה לה, שמא תתעבר ותגמול את בנה וימות, דש מבפנים וזורה מבחוץ, אמרו לו חכמים אין זה דומה אלא למעשה ער ואונן, ונראה דאיירי באשתו שילדה עמו, ולא איירי במינקת חבירו, דאסורה לכ"ע, ומוציאין ממנו, ולית ביה פלוגתא, אלא בשלו, דלא חיישינן לשמא קטלה, דיכולה לזון אותו בחלב ובבצים, כדאיתא בהחולץ (לקמן מ"ב ע"ב) מ"מ מוטב יותר שלא יבא לידי מיחוש סכנה, וחכמים אוסרים, פי', ומשמש כדרכו, אף שאינה דומה ממש לער ואונן, דשמשו שלא כדרכן, מ"מ מדמה איסור זה

12

לבוש מרדכי מסכת יבמות סימן כח

 אין מעשה ידיה לבעלה ולא ליורשיו, אז איננה מחויבת להניק את בנה, וא"כ לא מקריא מינקת חבירו, וכדמוכח מהמחבר שהבאנו דלדעה ראשונה אף באלמנה מותרת; א"כ ברורים דברי הרמב"ם דמפרש דבגמ' אמר טעם לאיסור מעוברת משום דחסה, ולא קאמר משום טעמא דמעוברת למניקה קיימא, דהא האיסור שאסרו רבנן הוא דווקא במינקת חבירו, ומעוברת אם תבעה להנשא לא הויא כלל מינקת חבירו, משו"ה איצטריך לטעמא דחסה.הטעם דגרושה מניקה יכולה לינשא מיד ואלמנה לא תינשא עד ג' חודשיםומה שהקשה ר"ת הא כל אלמנה תוכל לפטור עצמה מהשעבוד, [ואם גרושה יכולה להנשא מיד משום שאינה משועבדת להניק, ה"ה נימא באלמנה]; יש

13

מרומי שדה מסכת כלים פרק ז

 עליה לאוהל, אם משקשר מעדנים שלה בעי מעשה, [אלא שיש שם ט"ס בר"ש]. ולולא דבריו ז"ל, פי' התוספתא דדיכון דכסא שעשאו לדיכון קאמר, ור"ל מתחילה עשאו לכך, ופי' הסיפא דראויה לטומאה קאמר דלא עשאו לדיכון. וכיוצא בזה פי' הראב"ד בהל' טומאת כלים בפי"א הלכ"ד את התוספתא שהביא הר"ש בפי"ד מ"ב במינקת יעוי"ש. וכן פי' התוספתא דפרק כ' מ"ה מפץ שהיה טמא כו', והקשה הר"ש מ"ש דפי' כאן יעוי"ש. אבל לענ"ד פשוט, דמשום דיש מפץ עשויים מתחילה לאוהל. ע"כ פי' התוספתא כאן, וכן מבואר עוד בפ' כ"ו מ"ט יעוי"ש:

14

מרומי שדה מסכת כלים פרק יד

 מרומי שדה מסכת כלים פרק ידמשנה בבר"ש בד"ה סימרו, קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו. וצ"ע מהא דפי' לקמן במינקת דבכהאי גוונא טהור:

15

פני משה מסכת דמאי פרק ב

 לסבול. לא יסמוך על זה שהאיש מתקוטט תמיד עמה שתהי' זהירה בכך דמ"מ כיון שהיא בעצמה אינה נאמנת לפעמים אין הבעל משגיח מה שהיא עושה:אשתו נאמנת וכו'. דבזה איפכא הואי:תני. בתוספתא שם:ואפי' מינקת של יין. כלומר אפי' אין שם יין אלא דבר מועט הנכנס במינקת אחת ששואבין בה מן החבית אין סומכין שהבעה"ב תיקן לאותו דבר מועט:ה"ז חזקה למעשרות. שמסתמא אותו החבר תיקן הכל דאם לאו לא היה משמש שם:ראו אותו מיסב. לחבר בסעודת ע"ה ואוכל עמהם אינה חזקה לאחרים לסמוך עליו שהוא תיקן לפי שאני אומר על התנאים שבלבו הוא מיסב שעשה תנאי בלבו

16

פני משה מסכת סוטה פרק ד

 תני מניקה כו'. ברייתא הובאה בבבלי כתובות דף ס':ר' יונתן בן יוסי אומר כו'. דהן הן מחלוקתן של ב"ש וב"ה:אם כדברי האומר. הכרעת עצמו הוא דלדברי האומר כ"ד כו' כדמפרש טעמא לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים דאז הוכר עוברה משום דעיקר חשש במינקת חבירו שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה וזה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:מה. מה זה דחידש ר' ירמיה אם נימא דפליג על ר' יעקב דלאו ר"ל הורה ליה אלא רבי חנינא:תרין עובדין הוון. לא פליג אלא שני המעשים והשאלות אמת הן:חד כו'. וקמ"ל דר' חנינא נמי הורה הלכה

17

מראה הפנים מסכת עבודה זרה פרק ד

 בדף נ"ט ע"א ולענין לאסור בשתיה ולא בהנאה וכן כתבו הפוסקים ז"ל:נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך וכו'. ברייתא דאגרדמים נכרי כמו שהובא כאן מייתי לה נמי התם בפרקין דף נ"ח ע"א גבי הא דאיתותב רבא שם ובתוספ' שם גריס אגרדמן שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור קדח במינקת ונפל ממנה טיפה כל שהיא אסורה מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרה כל שהיא. ולפ"ז אתותב גם רב אדא דהכא דנהי דרישא דהתוספתא מצי לאוקמי בשהחזיר הנכרי מ"מ סיפא קשיתיה דמשמע בהדיא דבפיו עושה יין נסך ונאסרת ואוסרת כל החבית וכן [דף כט עמוד ב] העלה הרשב"א ז"ל בת"ה שם

18

עלי תמר ברכות פרק ד

 כ"ד חודש וכו' י"א בכ"ד חודש אלו ששיעורן למנין ימות החמה וכו' ואין הדברים נראין אלא שתי שנים כפי מה שהן אם פשוטה אם מעוברת לפי סדר השנים והוא שאמרו בתלמוד המערב עולמו של לוי וכו' ושתי שנים העודפים ליניקתו. ובהערות שם הביא דברי הנובי"ק אהע"ז כ שכתב שמהר"ם שהחמיר במינקת חברו אף בחדשי העיבור כמ"ש באהע"ז סימן י"ג לא מצאנו לו חבר בשום אחד מהקדמונים ואדרבא מדברי כולם נלמד שלא זכרו אלא כ"ד חודש עכ"ל. אולם הרי מבואר שהמאירי הוא חברו של מהר"ם בשיטה זו ע"כ. ונ"ל ראיה לדעת המאירי והמרדכי מלשון הברייתא בכתובות ס ובירושלמי שם ת"ר תינוק

19

עלי תמר סוטה פרק ד

 כמ"ש.ובבבלי מ"ב פריך, אי הכי דידיה נמי, ומתרץ דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב וכו'. אבל לפי לימוד הירושלמי קשה דא"כ דידיה נמי. וי"ל במעוברת שלו ל"ק אל תשג גבול עוללים שכן רחמי האב מרובים ובודאי ממסמסא ליה בביצים וחלב ומעולם לא היתה גבול עוללים אלא גבול שלו, וכן במינקת שלו חזקה דהאב ממסמס ליה בביצים וחלב כמ"ש ביבמות שם, וא"כ מעולם לא בא בשדי יתומים כי השדים מובטחים להם או בשדי האם או בשדים מלאכותים בביצים וחלב שהאב ידאג בשבילם.אגב אבאר דברי הפרדס שם, שכנראה שהוא תשובת א"י וז"ל, ג"פ כתיב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו, האחד

20

ספר אור זרוע חלק א - שאלות ותשובות סימן תשמ

 להיות בסוף הפרק אצל פלוגתא דתנאי והביאה בשמעתין דמניקת חבירו ופסק בה עירוקיה מסתייה. שמא גם במניקת חבירו דין זה. וכ"ת א"כ אמאי לא אשמעינן גבי מינקת חבירו דשמתינן ליה לגרש או עירוקיה מסתייה ונלמוד גם דין זה במקדש בתוך ג' חודש אחר מיתת בעלה וי"ל משום דהוה אמינא דוקא במינקת חבירו עבדינן בו דחמירא כדפרי' לעיל אבל בנתקדשה בתוך ג' חודש לא מחמרינן לשמותיה קמ"ל בקילתא וכ"ש בחמירתא. מיהו נראה לומר דמה שיש לו לכהן לגרש בנושא אשה מינקת היינו שנשאה קודם ט"ו חודש דצריך לגרש לכ"ע אבל לאחר ט"ו חדשים או לאחר י"ח לא היה כהן מגרש שהרי

1234567891011121314151617181920