במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

שו"ת הרי בשמים חלק ג (מהדורא תליתאה) סימן לז

 על ילדיהן ומניקתן אעפ"י שאינה משועבדת להניק וא"כ הלא העלה בנובי"ק סי' י"ז וכ"א דעכ"פ בגרושה אין האיסור על האשה כיון שהיא אינה משועבדת להניק והרשות בידה לשמוט דד מפיו רק האיסור הוא על הנושא הבא לקחת דכיון שהיא מניקה אותו מרצונה למה ישא אותה לעכור חלבה ע"ש וא"כ ה"ה במינקת זונה אין האיסור רק עליו וכיון שבנ"ד הוא הי' שוגג לכאורה י"ל דדי בהפרשה, ואף דבתשו' בר"א סי' י"ט משיג ע"ד הב"ש הנ"ל וכת' דלא דמי להבחנה אבל הלא העלה שם דעכ"פ בנתנה למניקה סגי בהפרשה ע"ש.אמנם באמת נראין בזה דברי גדולי המורים מהראשונים ז"ל שכתבו דאפי' הר"ש

182

שו"ת הרי בשמים חלק ה (מהדורא חמישאה) סימן סד

 רק להבעל לאחר בזנות דל"ש בה איסור נישואין כיון דלא תפסי בה קידושין ונישואין כלל, משא"כ איסור מינקת חבירו הוא דוקא להנשא ולא לענין להבעל בזנות כמ"ש בשו"ת ריב"ש סי' רצ"ז וב"ש סי' י"ג ס"ק ס"ו לענין הבחנה דאין איסור בזנות וכל ההוכחות שמובא בריב"ש שם לגבי הבחנה שייכים נמי במינקת, אמנם באמת מבואר בתוס' יומא נה: ד"ה והתנן בהא דא' בגיטין שם אבל הגיע לגבורות לא, דוקא התם משום חומר א"א וא"כ התינח אי נימא דמיירי במקום זיקת יבום שייך להחמיר כמו במקום א"א וכמ"ש בתוס' ב"מ כ: ד"ה איסורא דהחמירו לחוש ביבמה דמשאל"ס כמו בא"א, אבל אי הוי

183

שו"ת זית רענן תוכן העניינים כרך ב אבן העזר

 ופירוקא בתוס' בכורות, בנתנו הפדיון לכהן אחד דמהני הרשאה.סימן כחבדיני אישות, תשובה באחד שנסעה אשתו ממנו כמה שנים ולא נודע מקומה איה.שני טעמים להתיר לו לישא אשה אחרת על ידי ק' רבנים, [ועיין חת"ס ח"ב מאהע"ז סי' צ"ט].סימן כטבדיני אישות, תשובה במינקת חבירו וחלבה ארסיי.היתר ברור לאחר ט"ו חדש, ועוד היתר משום זה וזה גורם. וב' דינים בזה וזה גורם היכא שהאחד העיקר והשני רפוי.סימן לבדיני אישות, תשובה במינקת שבעבור אונס שבגופה אי אפשר לה להניק.(אות א - ב) היתר לה מכל שכן דצמקה. - ליישב קושיית תשובת רע"א זצללה"ה סי' צ"ז על

184

שו"ת זית רענן כרך א, בדיני אבן העזר סימן ו

 מהלכות גרושין [הכ"ה].ונראה דטעמיה, דלא מסתימות דבריו לחוד הוא שהחליט בדעתו שחולק על הר"ש, אלא שראיה מוכרחת לזה. שהרי לדעת הרמב"ם דסבירא ליה דטעמא דדחסה קמה גם למסקנא [שם הכ"ה], וכיון דקתני שם בברייתא מעוברת חבירו ומינקת חבירו כחדא, הרי כשם דמעוברת אסורה אפילו בגרושה, הוא הדין במינקת. דבשלמא לשאר פוסקים דסבירא ליה למסקנא הדרי לגמרי מטעמא דדחסה, רק משום סתם מעוברת למינקת קיימא, איכא למימר שהדין נשתנה ממילא ממאי דקס"ד מעיקרא, וכמו שהקשה הפני יהושע שם באמת על ראיה זו דר"ת, אבל לרמב"ם אין לפקפק ולגמגם כלל בראיה זו.והאי דקשיא לכל האחרונים בדעת הרמב"ם שהרי נראה להדיא

185

שו"ת זית רענן כרך ב סימן ל

 נישואין כשיהיה עליה שם מינקת הוא דאסרו חכז"ל, וכ"מ להדיא בתשובת הריב"ש סי' תס"ג הנ"ל, שהרי מפרש הטעם דנתנה אסורה משום דחיישינן שמא בכיון עשתה כן, ומשמע להדיא דהיכא דאיכא אונסא דמוכח מותרת.איברא דקשיא לדעת הריב"ש וחכ"צ דאסרי אפילו בנשבעה משום גזירה, וכשם דגזרינן בהבחנה הוא הדין במינקת כקושית הש"ס, וכמ"ש במרדכי פרק החולץ [סי' יט] דעיקר קושית הש"ס קאי אנשבעה המינקת, והרי בהבחנה אע"ג דאישתני גופה לגמרי כאיילונית וזקנה אפ"ה גזרו, וא"כ בצמקו נמי מאי אמרת משום דנתנה בנה למניקה דדמי למיאון דהכי נמי מניקתה מוכח עליה, דא"כ בנשבעה נמי הרי השתא אין שם מינקת עליה, אלא משום

186

שו"ת זקן אהרן חלק ב סימן צה

 דע"כ לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאורייתא כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה משמע דאי לאו דהוי עשה אלא חשש דרבנן כנידון דידן בתוך ג' חדשי הבחנה דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין. ועיין בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' שהורה להתיר במינקת חבירו במקום חשש שתצא לתרבות רעה ע"ש דאפי' לאחריני שרי לעבור על איסור קל כדי להציל חבירו מאיסור חמור, כ"ש שהיא עצמה רשאה לעבור על איסור קל כדי שתנצל מאיסור חמור וכמפורש להדיא במס' שבת ד"ד שהתירו לו לרדות הפת קודם שיבוא לידי איסור חמור וגם מצינו עוד להתיר

187

שו"ת חידושי הרי"מ חלק אבן העזר סימן מ

 שו"ת חידושי הרי"מ חלק אבן העזר סימן מעל דבר השאלה במינקת שעברו עלי' כ"ד חודש ע"י שנחשוב חודש העיבור אי מותר לבעל אחותה לישא אותה מאחר שכתב הב"ש דביש סניף מצרפין חודש העיבור ונחשב הסניף שיש לו בנים קטנים ואין מי שישמשנו:תשובה שלום להרב הנ"ל. מ"ש סניף להתיר אין הפירוש רק במה שיש פוסקים להתיר במניקה כמו עשירה וכה"ג לא בבנים קטנים וכה"ג שאין שייכות ולא דיעה להתיר ע"י זה תוך זמן הנקה רק זה היה יכול לומר דחשיב צורך גדול. ובתשו' נודע ביהודה קמא סי' כ' כתב להתיר בגמלתו כבר שי"ל דמודה מהר"ם. אבל לא עלה על

188

שו"ת חוט המשולש חלק ג סימן יא

 אין שום חיוב דהא גם בחיי הבעל אינה משועבדת א"כ אין טעם לעיקר הגזירה. ותמהני על הנוב"י אשר חשב להכריע מזה רק לדעת הר"ש הזקן. ונראה דהנוב"י ס"ל ע"כ דלדעת ר"ת הוא זאת מדינא גם בגרושה. ולפמ"ש לא יעלה זאת על הדעת:אך לתרץ זאת י"ל דלב"ש הגזירה במינקת הוא משום מכירה אשר אז ודאי גם בגרושה גם באלמנה יש לחוש משום סכנת הולד. ובזה מתורץ שפיר שכ' שמת בעלה בתוך כ"ד חודש דמשמע שהניקה אותו כבר. ושפיר תני שמת בעלה ובתוך כ"ד חודש דמשמע שמכירה כבר שיהא ניחא בין לב"ש בין לב"ה דלב"ה אף בשאינה מכירה ולב"ש עיקר הגזירה

189

שו"ת חינוך בית יהודא סימן קכז

 י"א שנים, ועל שלש אלה בנה מכ"ת יסוד ההיתר. ושלא סיימו קמיה גופא דעובדא כפי הנראה. האמנם בלא"ה אין דעתי הנמוכה נוטה ללמוד מדין אבילות לנדון דידן, לא לבד מטעם חומר נ"ד שהוא משום סכנת נפשות ר"ל וכמ"ש מכ"ת בעצמו, עוד זאת שם אסור בכל הנשים, וכאן אין איסור אלא במינקת, שם לא גרם לאיסור וכאן גרם לעצמו. הוא לא חשש לבניו הקטנים ועל שאין לו מי שישמשנו על קרוב שנה משבא עמה בקושרים, ואיך נתיר לו וניחש לבניו ושמשו בשביל חדש א'. ועכ"פ אי סיימו קמיה דמכ"ת גופא דעובדא בלתי ספק שהיה פוסק להחמיר.כלל הדבר בהיות נראה בעיני

190

שו"ת חכם צבי סימן סד

 הר"ש מפליזא והעומדים בשיטתו דס"ל דכל היכא דלא משעבדא ליה מותרת לינשא דמילתא דפשיטא היא דזאת האשה מותרת דעדיפא מלא משעבדא שהרי אף אם היא רוצה אין ב"ד מניחין אותה אלא אפי' לר"ת החולק עליו וס"ל דאפי' בלא משעבדא ליה לא תינשא והכי קיי"ל הכא מודה דע"כ ל"פ ר"ת אלא במינקת או ראויה להניק אבל באינה ראויה להניק לא תדע דהרא"ש כר"ת ס"ל ואפ"ה כתב דבצמקו שדיה שריא לאינסובי ואם לחשך אדם לומר והלא ר"ת מסתייע מדבעי למימר טעמא דמעוברת משום סנדל ודחסא דע"כ לא שאני לן בין אלמנה לגרושה ה"ה למסקנא דטעמא משום מניקה אף דאישתני טעמא /לא/ אישתני

1234567891011121314151617181920