במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

שו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן קד

 כ' שם הטעם דל"ג גמלתו אטו לא גמלתו דגמלתו ניכר משא"כ בהבחנה. וראייתם מהא דהתירו לר"ג ולא גזרו אטו שאר בנ"א ע"ש. וה"ה דהו"מ לאתויי מהא דמת מותר ולא גזרו אטו לא מת:והנה המהרש"א הקשה שם על התו' דהא ברדופה וחברותיה גזרו הא אטו הא. וא"כ ה"ה במינקת נגזור. ונשאר בקושיא. וכתב הק"נ ושאר מפרשים שלא ראה דברי הרא"ש שמיישב קושיא זו מצד דמינכרא מילתא. ולדעתי יפה הקשה המהרש"א דהא הש"ס מוכיח דלית הילכתא כברייתא דשרי בגמלתו משום דהלכה כר"מ בגזירותיו גבי רדופה וא"כ מדמי לה הש"ס לרדופה. ואם כדעת הרא"ש שיש חילוק א"כ אין שייך להקשות מרדופה דשאני

162

שו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן קמד

 לידי עבירה עי"ז שאנו רודפים אותו. אבל היכא שיש מכבר תקנתא דרבנן בודאי אין להתיר לו לעבור ע"ז כדי שלא יצא לתרבות רעה ויעשה במזיד דבר חמור מזה. וע' ח"ס סי' שכ"ב שהעיקר שאין לחוש שיצא לתרבות רעה:ומ"ש מהר"י מינץ סי' ה' והובא בש"ע סי' י"ג להקל במינקת מופקרת שלא תצא לתרבות רעה. הנה כבר כתב הח"ס שם הטעם שנוכל לטעון להילד א"א בתקנת חכמים. ולבד זה הרי בלא"ה תהא מופקרת ואפשר שתתעבר. וא"כ אין תועלת במה שנאסור עליה לינשא. ואף דרוב מזנות מתהפכות שלא יתעברו. מ"מ אין זה ודאי שתתהפך וכדאיתא ביבמות ל"ה דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה

163

שו"ת דברי מלכיאל חלק ד סימן קו

 והכא לא יתיישב גם תירוצי שבחיבורי שם על שינוי הסוגיות:והנראה בזה דהנה אשה המינקת ילד של אחר קיי"ל שמותרת לינשא. ואף דאיתא בתוספתא דנדה שם חייבת אשה בטיפול בנה כל כ"ד חודש אחד בנה ואחד שניתן לה להניק. מ"מ הא אמרינן ביבמות (דף מ"ב) דלהכי מותר הבעל במינקת דידיה משום דאי מיעברא ממסמסא ליה בביצים וחלב. אבל בשל חבירו לא יתן לה בעלה ביצים וחלב והיא בושה לבוא לב"ד לתבוע את יורשי בעלה הראשון. ולזה היכא דגם מקודם הניקה בשכר ואם לא היו נותנים לה שכרה היתה מנחת מלהניק אין לחוש בזה. דאף אם יפסק חלבה תמסמס לו חלב

164

שו"ת דברי מלכיאל חלק ה סימן קנה

 קאמר לה ור"מ לטעמיה דס"ל ביבמות (דף י"ב ע"ב) דמעוברת ומניקה משמשות במוך הרי דס"ל דלא מהני מסמוס בביצים וחלב. ובארתי בחיבורי ח"א ס"ע דלשי' אזיל דס"ל חיישי' למיעוטא וא"כ ודאי שאסור לישא לכתחילה אשה שיצטרך לשמש במוך ולז"ק שם שאם נשא יוציא לפי דחיישינן שישמש במוך. וזה הותר רק במינקת שלו כדי שלא יצטרך להפרישה וגדול השלום בין איש לאשתו שהותר אף למחוק ש"ש. אבל הכא שנשאה באיסור לא הותר לו זה. אבל יקשה מ"ט דרבנן שם. ונראה שעליו האיסור כדאיתא בירושלמי משום אל תבוא בשדי יתומים והוי כמזיק שעבודו של התינוק. ואף שיספיק לו אח"כ ביצים וחלב מ"מ

165

שו"ת דברי מלכיאל חלק ז סימן ל

 א"ל רב פפי ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה וכו' ואר"נ א"ש הלכה כר"מ בגזירותיו א"ל לאו אדעתין, והלכתא מת מותר גמלתו אסור, ופירש"י דמקשה דכמו התם דאף שודאי אינה מעוברת מ"מ לא פלוג רבנן בתקנתם בין אשה לאשה וגזרו סתם שכל אשה תמתין ג"ח, וה"נ ל"פ רבנן במינקת שמת בעלה בין שהיא מינקת בין שאינה מינקת, וא"כ מוכח מזה שאסורה לינשא אף שאין שום מקום לחוש לאשה זו שעשתה איסור בזה כיון דלא פלוג רבנן וכמו בהבחנה שצריכה להמתין אף שאין בה שום חשש, וכבר הקשה זה המהרש"א על התוס' שם, וכתבו הרא"ש והריטב"א הסברא משום דהכא

166

שו"ת דברי ריבות סימן שעב

 עד שיהא לולד כ"ד חדשים ואפילו נתנתו למינקת אסורה אפי' נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה ואפי' אם נשבעה לאדם גדול כמו אלו שהולכים בחצר המלך משום דחיישינן דהדרא בה המינק' ויסתכן הולד כמו שכתב הטור אבן העזר סי' י"ג הכל באורך וכל אלו החששות שייכי במינקת זולת אמו מה שאין כן באמו שהרי אינה יכולה לינשא עד שיהיה לילד כ"ד חדשים ועוד שהאם תרחם על בנה יותר מזולתה שנאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה לכן אמרתי גמרתי שהרשו' נתונה לאלמנה הנז' להניק את בנה אם תרצה ויתנו לה שכרה והיא קודמת לזולתה זהו מה

167

שו"ת דברי שלום אבן העזר חלק א סימן יב

 חליצה מספק מ"מ גובה כתובתה כיון שאין ראויה לו, כמו בנתן לה גט ופסלה עליו שכתב אע"ג שצריכה חליצה ממנו הואיל ואינה ראויה לו גובה כתובתה מנכסי בעלה, ה"נ במת הולד תוך שלושים יום גובה כתובתה אע"פ שצריכה להפטר ממנו בחליצה, הואיל ואינה ראויה לו, ולדעת הגאונים ז"ל שהביא דס"ל במינקת שמת בעלה אינה ראויה לגבות כתובתה כל ימי הנקתה שאינה ראויה להנשא ואין אני קורא בה כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי, נראה דה"ה בנתן לה גט ופסלה עליו אינה גובה כתובתה הואיל וצריכה חליצה ממנו ואין אני קורא בה כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי.ג. ועיין בכנסת הגדולה הגב"י (

168

שו"ת דברי שלום אבן העזר חלק ג סימן כו

 בדברי הפוסקים ז"ל שיחלקו בדין זה.ולכאורה היה נ"ל לחלק לפי דברי הב"ד ז"ל בין מינקת ובין ג' חודשים הראשונים, דדוקא בג' חודשים הראשונים שמעוכבת מחמתו חשיבא דהוא מדין הבחנת הזרע, ומשום הכי יש לה מזונות אפילו שתבעה כתובתה בתוך ג' חודשים הראשונים כיון שמעוכבת מלהנשא מחמתו, משא"כ במינקת שתבעה כתובתה דאבדה מזונותיה אעפ"י שאסורה להנשא כל זמן ההנקה, משום דלא חשיבא מעוכבת להנשא מחמתו, דאיסור זה הוא מפני סכנת הוולד, ולא מחמת הבעל ולא מיקריא כל ימי מיגר ארמלותיך, אבל לענין דינא נראה עיקר כדברי הפמ"א ז"ל וכמו שכתבנו ודוק.ושוב מצאתי בחידושי רשב"א (כתובות דף נג ע"ב) שכתב

169

שו"ת האלף לך שלמה חלק אבן העזר סימן ח

 בידה לחלוץ ולא לייבם אם מותר לו לישא אשה. תשובה. הנה כיון דאין המניעה ממנו והוא מוכן לחלוץ מותר לו לישא אשה רק דלמא אערומי קמערים לכך ישבע בנק"ח =בנקיטת חפץ= שבכל עת שתרצה לחלוץ יתן לה חליצה בחנם ואין זו שבועת חנם דכמו כן מצינו בש"ע אה"ע סי' י"ג במינקת שנשתדכה שתשבע שלא תכנוס לבית המשודך וכן אם נתנה בנה למניקה אם נשבעת המניקה שלא תחזור בה ובכמה דוכתא ואז אם ישבע יתיר לו לישא אשה:

170

שו"ת האלף לך שלמה חלק אבן העזר סימן נב

 כמה חומרות מכח לא פלוג אך כל החומרות הוי אם היא עכ"פ בכלל שם מניקה רק שיש לה היתר מצד אחר בזה כיון דאסרו מינקת חברו לא חלקו בתקנתן אבל מה דאינה בכלל מניקה כלל לא שייך בזה לא פלוג ולכך באם נתנה בנה למניקה ג"ח כיון דחז"ל אמרו הכל במינקת כד"ח משמע דבחדשים תליא מלתא וחדשים גרמו וא"כ אם פסקה מלהניק ג"ח אז כל השם מניקה ממנה ג"ח ובג' זימני הוי חזקה ופסק ממנה שם מניקה ולא שייך בזה לא פלוג אבל בצימוק פחות מג"ח אם פסק ונעשה צימוק מחמת ד"א ולא בגרמתה אינה בכלל מניקה ולא שייך בזה

1234567891011121314151617181920