במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן יח

 כמעט כל האחרוניםקטו אולם נראה לי כלל אחד בדבר דהנה במשנה [כתובות דף נ"ט ע"ב] מבואר שתים אינה מניקה ומבואר הטעם ברמב"ם ז"ל [פרק כ"א מהל' אישות הל' ו'] שנותנת הולד לשפחה. והנה עתה בזמן הזה שאין אתנו לקנות שפחה וצריך רק לשכור ובשכירות אמרינן שמא תהדר ולא מהני במינקת אם כן מאי מהני עשירות וצריך לומר דמכל מקום כיון שעשירות כיוצא בה אינה ראויה להניק אינה מחוייבת להניק וכן אם הוא עשיר עולה עמו ואינה מחוייבת להניק ובשביל זה כתב האמונת שמואל ז"ל בהדיא הטעם דאינה ראויה להניק ולא משעבדא ואם כן כאן דראינו האשה הזאת גם בימי

152

שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן יט

 מידי שמע מינה דליתא החילוק של מעלת כ"ת דכיון דלמניקה קיימא היא מחוייבת לשומרו דזה אינו דאדרבא כיון שמת הבעל נפקע זכותו מיורשיו דהוי דבר שלא בא לעולם וזכתה בו האשה כמבואר בכסף משנה ולחם משנה [שם] אבל לא שייך כלל חיוב שמירה והולד הוא של האשה ורק חכמים גזרו במינקת כדי שיחיה הולד אבל לא גזרו רק במקום שאשה היתה משועבדת מחיים וזה ברור לכל מעיין:ומה שכתב כ"ת שמצינו בפוסקים חקירות ודרישות בתקנות הנה אני לא אמרתי רק שאין לבנות בנין על זה ולבדות טעם מלב כי כבר כתבו התוס' [חולין ק"ד ע"א ד"ה ומנא] שאין לדמות וכן

153

שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן כא

 והדבר מבואר באחרונים אך זאת הדבר ברור שאסור להתיחד עם אשה בלא כתובה ולזה דבריו בזה מרפסי איגרי:ומה שכתב בשם הגאון החסיד הפלאה זלה"ה לא ידעתי מה ואין הפנאי מסכים עמי לעיין ומחמת שידעתי כי לא כתב רק לפלפולא לא להלכתא קצרתי:ולדינא אינני מהמקילים במינקת כי אם כן נתת תורת כל אחד בידו כי רבותינו נוחי נפש הקילו לפעמים לפי ראות עין קדושתם ולכן ניתן דבר זה לעיני המורה באמת אך בעוה"ר רבו המתפרצים להתיר ולכן אינני מורה להקל רק לפי ראות עיני המורה:אך מהראוי לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובת מנה ומה שנראה מדברי כבוד מעלתו (הגם

154

שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק ב סימן לג

 בן חברתה דאין עליה שום תיקון ושום גזירה מלהנשא אבל עניה כיון דלעת עתה משועבדת להניק מסתמא רוב נשים מניקות את בנה לזה אסרו עליה הנשואין כדי שלא תפסוק מלהניק אבל עשירה שלא הניקה כלל אין עליה שום גזירה:ויש להטעים הדבר יותר דחז"ל הוצרכו לתקן לאסור הנשואין במינקת דאי לאו התקנה היתה מינקת נישאת לבעל בעודה מניקה ויעכר חלבה לזה הוצרכו לתקן על כל פנים בעודה מינקת אסורה להנשא ואז ממילא כיון שחל עליה הגזירה לא תוכל לומר איני ניזונית ואיני מינקת דלא פלוג רבנן מה שאין כן בעשירה דלא התחילה להניק לא חל עליה התקנה אפילו רגע אחת

155

שו"ת דברי חיים אבן העזר חלק ב סימן לד

 שחל עליה התקנה הרי היא בכלל גזירת חז"ל ואסורה עד כ"ד חודש כדין עניה אבל גרושה דביד אבי הילד למסמס וכמבואר ברא"ש ובנמוקי יוסף ובר"נ ז"ל לדעת הר"ש ז"ל אפילו בעודה מינקת מותרת להנשא ואינה בכלל גזירות חז"ל:כן נראה לפענ"ד בדרך פלפול אבל לדינא קשה הדבר להתיר במינקת להנשא ואפילו לגמול הולד:ובענין רואה דם מחמת תשמיש דעתי שתשאל לרופאים ומילדת מומחה בעת הקישוי של הנפיחה והמכה קיים והם ידעו מסתמא אם הוא במקור ואם מוציא דם וככה הי' לי [שאלה] זה לא כבירקכג והי' הדבר קשה בעיני לפלפל בחנם ואחרי דרישת המילדת הודיעה לכל מקום המכה המוציא

156

שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן צ

 וראיתי גם לדו"ז בעמק שאלה יור"ד סי' מ"א לענין מינקת, שהביא מהפנים מאירות ושאף שהקשו עליו מ"מ גברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו, ודינו שפיר יש ליישב דעכ"פ בזקנה במוצאת דם במי רגליה שדינה ככתם לר"ח קילא משאר כתמים עיי"ש. וגם בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ס', סמך במינקת על הפנים מאירות ופירש דבריו כעין דברינו, ומסיק שם דמאחר שגוף החשש הוא חומרא שלדעת רוב הפוסקים טהורה היא בלא"ה וכמו שהכריע המחבר, נוכל לסמוך ע"ד הפנים מאירות וטהורה היא גם בלא בדיקת מהרי"ו עיי"ש.וא"כ מכל שכן בנ"ד בזקנה מופלגת וביש לה מחלת הכליות וכואב לה בשעת הטלת מי

157

שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן עט

 קודמים בודאי עיי"ש. ובבית שמואל ס"ק ט"ו מהא דר' יוסי, ולכן אף שמגיע לולד ספק סכנה מותרת לאכול משום צערה, מיהו רבנן פליגי ע"ז וס"ל חיי אחרים קודמין ומנ"ל לרמב"ם לפסוק כר"י עיי"ש.ואולי מקורו של הרמב"ם משאילתות הנ"ל. אך למה שנתבאר בסברת ר"י להשאלתות א"כ לא שייך במינקת דליכא שום צד סכנתא לדידה ודו"ק. ועיין בבאה"ט ס"ק י"ד שהקשה כן על הב"ש דהא מסקינן התם כביסה אלימא לר"י דאמר שמואל וכו' א"כ הוי כביסה נמי סכנה ולא צער עיי"ש, ובבית מאיר שם.ולולי דברי הפוסקים היה אפשר לומר דמיירי שהבעל רוצה לגדור גדר בעדה בחוששו שתאכל יותר מדאי או

158

שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן מה

 הדם הוא הנפש. וברבינו גרשום, ואין נפשה כלומר אין דם וסתה חוזר עליה עד כ"ד חודש שאינה בריאה כמו שהיתה וכו'. ואפילו שם דנו האחרונים בנוגע לנשי זמנינו ואכמ"ל. משא"כ לגבי תענית שרק בג' תעניות הקילו בה חכמים שהיא קצת כחולנית עיין במ"מ הל' תעניות [פ"ה ה"י], וגם שם רק במינקת ממש וכלשון הרשב"א בתשובה, הובא בב"י סי' תקנ"ד, שלא אוכלות ושותות אלא כדי קיום הולד עיי"ש, וכן להלכה בשו"ע שם סעיף ה' עיי"ש, וזה פשוט. [וע"ע לעיל בחאו"ח סי' רל"א ורל"ב].

159

שו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן עז

 והובא דיעה זו בש"ע סי' י"ג סי"ד וכ"פ הב"ח שם [ובמשכנות יעקב סימן ו' ראיתי שכתב להוכיח שדעת רש"י כהר"ש הזקן דבגרושה שרי ובמחכ"ת מפורש ברש"י סוטה כ"ד ע"א דאסור אף בגרושה ע"ש] וא"כ ה"ה בזונה שאינה מינקת. ואף להפוסקים שכתבו דזונה חמיר מגרושה מפני שאין לו אב. זה שייך במינקת אבל לא באינה מניקה:והנה יש לי להאריך עוד בזה אך מטרדותי הרבות ההכרח לי להפסיק באמצע ובפרט בדבר שכבר דשו בה רבים וממש כל התשובות מלא בענינים אלו ולא באתי רק להעיר בדבר חדש אשר עדיין לא ראיתי בתשובות שידברו בזה. ועכ"פ בנ"ד יש להקל ובפרט שיש לחוש

160

שו"ת דברי מלכיאל חלק א סימן צג

 בספק שמא יעברו השנה סוף אדר דמעברין כל אדר. ומטרדותי לא אוכל להאריך רק אשיב לו בקוצר לדינא בס"ד:הנה דין זה מפורש בשו"ת מהר"י מינץ סי' ט' בשם הא"ז שמושכר עד אדר שני והובא בשער המשפט ס"ס שי"ב ג"כ. אכן הט"ז באה"ע סי' י"ג כתב דאף דמחמרינן במינקת שעיבור השנה לתינוק. מ"מ אם ילדה באדר מותרת להנשא באדר א' שאז נשלמו ב' שנים שלה ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד נשלמה שנתו באדר ראשון:ולכאורה בנ"ד מסתבר כהט"ז. דאף שמפורש בערכין ל"א ששנת בתי ערי חומה וקדשים נשלם באדר שני ע"ש וכ"ה באו"ח סי' נ"ה לענין גדלות יש לחלק דשם הוי

1234567891011121314151617181920