במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

שו"ת בית יצחק אבן העזר א סימן נו

 דהיכא דנתעברה באסור חשיב דאי ודאי לא קתני ואין זה בכלל דברי חז"ל ונהי דהיכא דשייך הטעם מ"מ אסור. אבל בזונה ואינה יכולה להניק וכה"ג דל"ש הטעם שפיר מותר ומה"ט ל"ש לומר בזונה כמ"ש תוס' לענין גרושה כיון דלפי הוי אמינא דטעמא משום דחסה הי' זונה בכלל מעוברת חבירו וה"ה במינקת אף זונה בכלל דתני לה בהדדי וה"ה למסקנא דנהי דבמעוברת הואיל ונשתנה הטעם נשתנה הדין מ"מ במינקת לא נשתנה הטעם ולא נשתנה הדין וכן כתבו המפרשים בביאור דברי תוס' כיון דזונה הוי דאי ולא מיירי ממנה הברייתא וע"כ שפיר י"ל דמינקת הי' מותרת אף לה"א דהברייתא לא מיירי מזונה

142

שו"ת בית יצחק אבן העזר א סימן נז

 שנתנה בנה למינקת ב' חדשים קודם מות בעלה ונתאלמנה אם מותרת לישא אחר ח"י חדשים וכת"ה פתח בהיתרא אחרי שהנשואין לטובת היתומים:תשובה הנה בדבר זה כבר האריכו ראשונים ואחרונים. ואמנם בהיתרא לטובת היתומים הרבה מפקפקין עיין תשובת אמרי אש ושאר אחרונים. ובתו' זכרון צבי מנחם האריך בהיתרא במינקת שלא התחילה להנק כלל ושם מפלפל הרבה לסתור דעת הפוסקים דבעי ג"ח. אמנם מי יהין בדבר זה אחרי שהדבר מבואר בש"ע ובח"מ ובב"ש לסתור דעת הב"ח הגם שבטעמים חולקים הפוסקים דבב"מ משמע דהטעם דבעי ג"ח הוא משום שאם עפ"י רוב נפסק החלב. ובריב"ש משמע הטעם משום שהילד מכיר המינקת והובא באבני

143

שו"ת בית יצחק אבן העזר א סימן נח

 רק מטעם לא פליג הוה תרי לא פליג ולא אמרינן ומ"ה בנ"ד יש להתיר ועיין במהרש"א מה שהקשה על התוס' שכ' דלא משום גזירה אסור בגמלתו ואמאי בהבחנה גזרינן ובאמת הרא"ש כ' הטעם דל"ש לומר לא פליג משום דמינכר כמ"ש לעיל אך למהרש"א משמע לי' דתוס' ס"ל לא גזרו כלל במינקת מדהקשה ר"ת על הר"ש הזקן מאלמנה שיכולה לומר איני ניזונות והרי שם לא מינכרא. ולפמ"ש לעיל זה באמת סברת הר"ש הזקן וגם סברת הפוסקים מצימוק דדים דל"ה בכלל מניקת והיינו טעמא דכיון דל"ה בכלל מינקת הוה ב' ענינים ול"ש לומר לא פליג כמ"ש הלח"מ בה' יו"ט הנ"ל. והנה הסברא

144

שו"ת בית יצחק אבן העזר א סימן ס

 לומר לפמ"ש בנוב"י סי' כ"ב דהא דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה זה דוקא שהרוב אינה מתעברת אבל מיעוט מתעברת א"כ לפמ"ש הפוסקים דבתקנה חיישינן אף למילתא דלא שכיח ומה"ט יש מחמירין במזנה וחילם מדברי הרד"ך הובא במ"ל פ"ד ממלוה לענין אבק רבית בשוטה ומקצתם כתבו דבסכנת הילד חיישינן למעוטי ומה"ט במינקת חבירו ל"א בתר רוב ועיין בבית מאיר בתשו' סי' ד' וא"כ חיישינן למעוטי ע"כ. אך באמת אינו דומה דזה דוקא אם ידעינן דהיא מעוברת חבירו אבל לענין דלא נודע אם הוה מעוברת חבירו אזלינן בתר רובא דלא נתעברה מהראשון. ועוד דבגוף דברי הנוב"י חלקו האחרונים ובר"ן קידושין דף י"א

145

שו"ת בית יצחק אבן העזר ב סימן קיט

 דאף מיעוט ליכא בימים שאינה רגילה איכא מיעוט עכ"פ ושוב ל"ק מסוטה דל"ח למיעוט' ומתוס' סוטה כ"ז ד"ה אליבא נראה דס"ל דמ"ד סמוך לוסתה מיעוט מתעברות סמוך לטבילתה או באחד מימים שבין וסת לטבילתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה ומשמע דבשאר הימים אפילו מיעוט ליכא ומה דקשה לדבריהם מהך דנדה י' במינקת שנתעברה י"ל דמיירי באשה שיש לה וסת מל' יום או וסת החודש ולא ראתה ב' פעמים ומ"מ לא נעקר הוסת ומקרי סמוך לוסתה אף שלא ראתה רק שהי' ימים שראוין לימי הוסת רק מרש"י נדה ל"א נראה דבעי שעת וסתה ממש. והנה מלשון המגיד פט"ו מא"ב ה"כ נראה דקיי"ל

146

שו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן קלו

 דם וחלב איסור משום דם, אך למש"ל בשם תוס' חדשים גם זה ליתא דלדידהו אם נעשה מהליחות חלב לא נעשה כלל דם בתחלה אף לאחר כד"ח אף דאין אבריה מתפרקין והאי דאבריה מתפרקין אינו פועל רק שלא יעמידו כותלי ביהר"ח את דם ראיה ואח"כ כותלי בית הרחם מעמידין אותו גם במינקת דס"ל שאם נעשה מהליחות דם ולא חלב אין טבעו משתנה משאר דם שלא יעמידוהו כותלי בית הרחם, ובזה אתן החותמת, בדברי שלום ואמת וה' אלקים אמת יאר עינינו בתורתו תורת אמת כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה:+/הערות/ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים, ליקוטי הערות חת"ס יו"ד

147

שו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן ריג

 לחוש שמא הוציא ע"י מינקת כפופה כיון שמשמע מלשונו שע"ז דלא שכיח מינקת כפופה לבד לא סמך רק משום דאין כל אדם יודע אותה חכמה, ושנית דשם בעובדא דמהרי"ל לא היה חשש אם שתה בקנה חלול רק על טיפת יין החוזרת ובטיל בסמ"ך אבל כאן יש לחוש שמא שאב הנכרי במינקת ולו יהיה שהוא מינקת פשוטה מ"מ כשמוציאו מן החביות היה יוצא כל היין מן המינקת אם אין הנכרי מניח ידו על פיו וא"כ נאסר כל היין שבמינקת וכמבואר בסי' קכ"ד סכ"ג ודלמא החזיר הנכרי לחבית ולא היה ששים כנגדו ואסור היין:אמנם מ"מ נ"ל להתיר עפ"י מה דמבואר בש"ך

148

שו"ת בית שערים חלק יורה דעה סימן רסה

 וסדין שאין עליה כמה טיפין דמים מדם מאכולת מסתמא יצא מחזקתו עד שתדע שהיה נקי וכיון שכן תלינן שהיה בו דם מאכולת וכשנתקנחה בו נעשה משוך ועיין בחכ"א אות ל"ד ועיין טו"ז סי' ק"ץ סקכ"ה מה נקרא לענין זה אינו בדוק ועד בינוני לכן פשוט לפענ"ד שהאשה טהורה לבעלה ובפרט במינקת שהיא בחזקת מסולקת בדמים סי' ק"ץ סעיף נ"ב ובזה הנני חותם בברכת שבת שלום חמיך דוש"ת באהבה:עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל+/הערות/ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים, טהרת הבית ח"א עמ' שע"ד+.

149

שו"ת בנימין זאב סימן קכט

 של אשה זו והיתה מעוברת או מינקה אסור להנשא עד כ"ד חדש שכך תינוק יונק כדפירש"י ז"ל התם וחיישינן שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות את החלב בדברים המועילין לחלב כשיתעכר וחכמי' אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס כלומר לסוף כ"ד חדש יכנוס דקים להו לרבנן דתינוק סגי ליה במינקת כ"ד חדש הא קמן בין למר ובין למר יוציא אלא דלרבנן יכנוס לסוף כ"ד חדש וכדפסק הרמב"ם ז"ל הלכות גירושין סוף פי"א כרבנן ולא כרבי מאיר ואף על גב דקי"ל כרבי מאיר היינו בגזרותיו אבל בקנסותיו לא כדדייקי בעל הלכות גדולות והשאלתות ומייתי דבריה' ביבמות התוספות פרק החולץ בדיבור

150

שו"ת גבורות יצחק בענין גיטין

 ולא תנשא ואין המכשול שתקבל קידושין מצוי כי הלא הדרך לשאול שאלה ולא תקבל קידושין בלא שאלה ומשום הכי צריך שיהיה הטעות שכיח, אבל ג' הטעות דמצד הדין אינו גט והוא יטעה ויאמר כשר בודאי תנשא חוששין אף למיעוט ככל מילתא דאשת איש דחוששין אף למיעוט, הרי מזה הטעם אף במינקת חבירו אין להתיר כי לא יכווין להלכה והוא חלב ארסיי כשיבוא להיות משען ומחסה לכופר ולפוקר ולהיות עם הארצות.ומכל שכן דיש כאן כמה חששות וכסברת הר"ן דתרי מיעוטא חשיב רובא ומכל שכן בנידון דידן והארי"ו חושש, ועיין רדב"ז בחיבור הקראים סוף חלק ב' דרבינו שמשון שאסר להתחתן עם

1234567891011121314151617181920