במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

שו"ת אמרי אש אבן העזר - ילקוט הערות סימן יב

 אלא אף באינה ראויה לילד כלל ג"כ גזרינן, וא"כ הרמב"ם שכתב דאשה שאינה ראויה לילד אסורה משום ג' חדשים, ק"ו הפילה, אבל לשיטת הגאון אמרי אש זצ"ל דהפילה רבותא יתירא משום דקלא אית לה, למה לא הביא כלל האי דינא, ומכל שכן דקשה איך תלה הרמב"ם תניא בדלא תניא, דסתם במינקת חבירו לאיסורא ולא חלק בין ריש גלותא לשאר אינשי משום דאסרינן גבי ג' חדשי הבחנה אפילו מפלת והוא לא הביא האי דינא. אלא ודאי אין כל הקולות דומין זה לזה ואין כל האיסורים דומים זה לזה, ומה דמתירין באשה ששחטה ואמרה הרי זה לשם עולתי ולא חיישינן משום מראית

132

שו"ת אמרי יושר חלק א סימן נה

 ע"י הסתימה גופא באיזה דבר שהוא הוי מגע ע"י ד"א ולדון זה כסתם להציל דמותר בס' קכ"ד צ"ע דזה ל"ש רק בנעשה נקב ממילא ובא העכו"ם להציל משא"כ כשעשה הוא הנקב בידים ובא וסתמו ו"ע ט"ז ס' קכ"ד ס"ק ל"ב בשם מהרי"ל במגופה שהיו בו נקב כ"ש ושתה עכו"ם יין במינקת אין לחוש רק במינקת כפופה יעו"ש וצ"ע לש"ך דאין חוששין שסתם ביך והא גם במונקת כפופה האיסור הוא כשסתם ביד והא יש לומר שסתם בדבר אחר או שהגביה המינקת למעלה דשרי כמ"ש ט"ז ס' קכ"ד וצ"ל דבמונקת כפופה הדרך היא לסתום ביד משא"כ היכא שסתום בפנינו בדבר אחר אין

133

שו"ת אמת ליעקב סימן כה

 דתנא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, למ"ל למתני דגזרו על מינקת חבירו הלא ידעינן מן מעוברת חבירו, דלית לן טעמא אחרינא אלא משום דסתם מעוברת למינקת קיימא, ותירצו דפרושי קא מפרש מ"ט אסורה לישא מעוברת חבירו משום דאסור לישא מינקת חבירו, וזהו דוחק לפענ"ד דהא דינא אתי לאשמעינן במינקת חבירו כמו במעוברת חבירו.ונראה ליישב בפשיטות דכבר הבאנו לעיל, קושית הרא"ש על תשובת הגאונים הנ"ל, מנ"ל הך דינא דאם גמלתו או נתנה למניקה ג"ח בחיי בעלה דשרי, כיון דבש"ס מסיק וגמלתו אסור, ולא חילק בין בחיי או לאחר מיתת בעלה, ונראה דלק"מ דלהגאונים היה קשה להם גם קושית

134

שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ג - אבן העזר סימן רנו

 נוכל לומר דשיטה אחרת הי' לו.ובשו"ת נהרי אפרסמון חאה"ע סי' נ"ט הביא ראי' מפורשת לפירש"י דמשמשות במוך, היינו אפילו בשעת תשמיש. ותוספתא נדה פ"ב ה"ד דאיתא שם, שהי' ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ. הרי מבואר דלר"מ דמשום סכנה מותר אפילו בכה"ג וכס"ל לר"א ביבמות דף ל"ד: במינקת וה"ה בשאר כיו"ב".והנה באחרונים תמהו על שהשמיטו הפוסקים למיפסק הלכתא כמאן, ובהא דר"א ביבמות דף ל"ד: הראה בעין משפט על דברי רבנן ורמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה הל' י"ח. וכ' ע"ז בנהרי אפרסמון הנ"ל: לא ידעתי אנה מצא ברמב"ם דפוסק כרבנן, דהרמב"ם כ' שם בשאר נשים, שלא יהי' דש מבפנים

135

שו"ת באר יצחק חלק אבן העזר סימן א

 שכן ודאה דוחה שבת במקדש, אלמא דכ"ע ס"ל דמה דודאו דוחה שבת אמרינן דלא גזרו בספיקו באיסור דרבנן, כש"כ מה דודאי דוחה שבת בגבולין כמו בנ"ד דמותר לחלל שבת היכא דיש לחוש שודאי ימיר דתו, דמותר לעבור איסור דרבנן בספק חשש זה, ובפרט למאי דיבואר לקמן דהך איסור דהחמירו חז"ל במינקת דלא תנשא הוא קיל משארי איסורי דרבנן, ודאי דלא גזרו בספיקו כה"ג.ענף ד. ואכתי יש לדון בנ"ד, משום דיש לחלק דדוקא בעובדא של החמדת שלמה דהיתה זונה מכבר א"כ איתרע חזקת כשרותה יש לחוש לספק שמא תהפוך הדת וכמש"כ הפ"י בגיטין (דף י"ח) כה"ג וכן בסוגיא דפ"פ, משא"כ

136

שו"ת באר יצחק חלק אבן העזר סימן ב

 דאשה בושה לתבוע כל פעם בב"ד וע"כ מוכח דדוקא בשביל בנה בושה לתבוע מיורשין לפי שהיורשין בעצמם לא התחייבו ליתן להולד מזונות, אלא מחמת חוב אביהם, בזה אמרינן דבושה לתבוע מהן כיון דעיקר החוב הוא מחמת אביהם, משא"כ לתבוע מן הבעל אינה בושה משום דהא התחייב א"ע בזה, א"כ ה"ה במינקת אחרת, כיון דמי שרוצה לישא את האלמנה מתחייב א"ע ליתן שכר הנקה, לכן אינה בושה לתבוע ממנו ובפרט בשביל בן אחר שאינו בנה כמו שהוכחתי שם בעז"ה.א"ד ידידו יצחק אלחנן הנ"ל.

137

שו"ת בית אפרים אבן העזר סימן קמ

 וא"כ י"ל אף דמחזיר גרושתו שבעל ולא קידש דרבנן מ"מ חמיר טפי משבויה אבל לפי מה שראה מדברי רש"י והר"ן דכל איסורי דרבנן לשבויה דמי אם כן אין לחלק בכך ומ"ש הריב"ש גבי מינקת דכל דתקון רבנן כו' ז"א לדעת רוב הפוסקים לעיל דמפרשי הסוגיא באשת כהן דוקא. (וע"ש שהחמיר במינקת אף שלא כנס כ"א אירס בלבד כו' אבל בנדון זה נראה שאע"פ שאין כאן אלא אירוסין שייכי אהדדי ולבו גס בה ואיכא למיחש כדאמרינן ההוא דארוס כו' דמשמע קצת דכל דשייכי אהדדי מקרי גייסי ונראה דהתם כיון שקידש במזיד ולא עלה בדעתו לפרוש ממנה כלל ובע"כ הפרישוהו ממנה ונידוהו

138

שו"ת בית יהודה חלק אבן העזר סימן יח

 שו"ת בית יהודה חלק אבן העזר סימן יחמעשה אירע במינקת אחת שמת בעלה והיתה מינקת בנה ולסוף י"ט חדש ללידת הולד גמלתו ואחר עבור ג' חדשים וחצי נתקדשה לאחד ואח"כ נישאת ואחר עבור מהנישואין כמו חדש ימים הרגישו הב"ד בדבר ורצו להוציאה בגט כפי פסק כל הפוסקים בעבר ונשא מעוברת או מניקת חבירו דלכ"ע יוצי' בגט ולא סגי בהפרשה בעלמא ולא פליגי אלא באירס ולא נשא וקי"ל כסברת ה"ר יוסף מאורילנ"ש ז"ל והיא סברת הרמב"ם ז"ל דמפלגי בין קידש לנשא ובנשא הוא דאמרינן יוציא בגט יעויין שם סימן י"ג.אמנם כי דייקינן שפיר נר' דבנ"ד לא צריכינן לאפוק' בגט

139

שו"ת בית יצחק יורה דעה ב סימן ל

 דלא כר"א לפיכך דף של נחתומין. אך הרמב"ם פוסק פ"ב מטומאת אוכלין ה"א כר"א דזרעים אין מקבלין טומאה כר"א דנדרים. וצ"ל שאני זרעים אפי' בדבר שזרעו אינו כלה בודאי מבטל לי'. ועי' עירוכין ו' ע"ב דשמואל ל"ל ק"ו במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג בשנת היובל משום דהדרה למזבנה. ושמא גם במינקת שקבעה בדלת שיכול לתלוש בקל ל"א ק"ו אך לפ"ז גם בזרעים נימא כן ויש לחלק:כד. יהי' איך שיהי' גוף סברת הרמב"ם תמוה ועוד קשיא דהרי מצינו להיפך בתוספתא הובא בר"ש מ"ז פ"ו דאהלות תיבה שעשאה פרדסקיא אעפ"י שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקיא טמאה עד שיקבענה במסמר

140

שו"ת בית יצחק אבן העזר א סימן נב

 איסור מינקת הוא משום מילתא דלא שכיח. דהרי בגמ' דחיישינן שמא תתעבר ותתעכר חלבה. והתוס' נדה דף י' ע"ב ד"ה דהויא מניקה ואיעברה הקשו. היכא אעיברה והא אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה. או סמוך לוסתה. ותי' דרוב פעמים אין מתעברה אבל לפעמים מתעברה. ולתי' זה ודאי קשי' איך חיישינן במינקת שמא תתעבר הרי רוב פעמים אין מתעברה. וע"כ כל עיקר תקנה דמינקת עשו תקנה בשביל מיעוט משום שהיא כעין פקוח נפש לילד. ואין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. אמנם התוס' תי' עוד בנדה. דהא דאין אשה מתעברה אלא סמוך לוסתה היא דוקא בימים שרגילה להיות רואה. ולתי' זה משמע

1234567891011121314151617181920