במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז

 שאפשר לסמוך על זה הוא דמדאורייתא אין לאסור בזמננו שפוסקות מעוברות תיכף כשנתעברות מלראות דם. אבל כשראתה אף רק פעם אחת, יש לה לחוש עד ג"ח שהוכר עוברה. ואם לא בדקה בזמן הוסת, תהא אסורה כהש"ך שמסיק דלא כהב"י אלא כהב"ח דיש להחמיר כמסקנת המרדכי.ב. סילוק דמים במינקת בזמננובדבר מינקת בזה"ז ג"כ נשתנה הטבעין, ואלו שאינן מניקות כמעט שכולן רואות. ואף מהמניקות איכא הרבה שרואות דם, ויש להן הוסת. ולקולא ודאי אין לומר שיהיו בדין דורות הראשונים, שמניקה לא קבעה וסת ולא חששה לוסת הראשון. ולא רק במניקה, אלא כל כ"ד חדש אף כשאינה מניקה, משום שהלכה כר'

122

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן לב

 למישרי באשה אחרת אבל שאר נשים אפילו נשבעה המינקת עד"ר שלא תחזור בה אסור דאתו למיחלף ולמישרי היכא דלא נשבעה עיי"ש. אבל בתשובת מיימוניות שם ממהר"מ כתב טעם אחר דלא למידמי מורא הקב"ה למורא הבריות כדאמר ולואי שתהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד עיי"ש וא"כ לא סבר שתקנו לא פלוג במינקת אלא משום דאף בנשבעה עד"ר יש לחוש שמא תחזור ולא תחוש להאיסור. וטעם זה מוכרח לתוס' כתובות ד"ה ואמר דכתבו דלא גזרו בזה משום לא פלוג מצד גזירה מת אטו לא מת ונתנה למינקת אטו לא נתנה מצד הקושיא דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ריש גלותא אלא משום דבה

123

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן סג

 בריטב"א כתובות בטעם ראשון על מה דבקטנה או מעוברת או עקרה וזקנה לא חשיב השחתת זרע משום מצות עונה עיי"ש שלכאורה הם דברים תמוהין מאד דכי מצות עונה דוחה שום איסור. אבל ברור שכוונתו כדבארתי שמשום מצות עונה לא הוי לבטלה וליכא איסור כלל. ולכן סובר ר"א שכיון שיש סכנה במינקת כשיבעול ביאה הראויה להוליד מותר מחמת מצות עונה לדוש מבפנים ולזרות מבחוץ ולא הוי לבטלה כיון שהוא לצורך עונה ושמחת אשתו. ורק בשאר נשים אסור משום דכיון דיכול לבעול ביאה הראויה להוליד הויא הזריה בחוץ לבטלה ואסור אבל כל כ"ד חדש שיש חשש סכנה ואינו יכול לקיים מצות עונה

124

שו"ת אור לציון חלק ד - הערות פרק נד - דיני קריאת המגילה

 טעימה מעט. ובמג"א שם ס"ק ז' כתב שאין להקל בזה אלא לצורך גדול, ע"ש. וכ"כ באליה רבה שם ס"ק י"א. וביאר בדרך החיים בסימן ק"צ אות ב', דהיינו חולה קצת, או מי שמתענה והתענית קשה עליו מאוד. והובא במ"ב שם ס"ק י"ד. ועל כן אין להקל לכתחילה באכילת עראי אלא במינקת וכדומה בלבד.ג. בבן איש חי בפרשת תצוה אות א' כתב, שמי שקרא את המגילה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, שלא יברך בשבילן, וגם הן לא תברכנה. וראה גם בספר דינא דחיי לבעל כנה"ג דף קפ"ח ובספר יפה ללב ח"ב סימן תרפ"ט אות א', שכתבו שלא לברך לנשים ושהנשים

125

שו"ת אור שמח חלק ב סימן לב

 עבור אישות דהא צריך להמול ומלתא דלא שכיח שיחתוך בשרו לאהבת אשה, ובפרט כי אמרו במסכת עו"ג ל"ז דעו"ג הבא על ישראלית מימשכה אבתריה, אבל איהו לא עביד למימשך וכמו בישראל על עו"ג יעו"ש, יהיה איך שיהיה בבא על בת ישראל מפורש בתוספתא דלא ישא לכתחילה.אמנם מצאנו במינקת לרבי אליעזר דאמר בסוף ד' אחין12 דחייש שמא תתעבר ותגמול הולד שרי להיות דש בפנים וזורה מבחוץ, אע"ג דר"א מחמיר טובא ריש פרק כל היד13, בכ"ז חייש לתקנתא דולד, ויעוין באו"ח סימן ש"ו14 דמצוה על האב לרוץ ג' פרסאות להציל את בתו מהמרה, יעוין מג"א, כש"כ כאן שמצילין

126

שו"ת אחיעזר חלק ג סימן טז

 דמותרת לאכול מאכלים הרעים.אלא דבעיקר ד' הרמב"ם תמהו הר"ן והה"מ דהא בש"ס כתובות ד' ס' מבואר להיפך דלא תאכל דברים הרעים יעו"ש. ונראה דבאמת הא דאוכלת דברים הרעים אינם גורמים סכנה להולד בעצמותו אלא דעי"ז תפסק ותיעכב חלבה ולא יהי' להולד מה להניק, והא בגמ' דיבמות מבואר במינקת חבירו דמקשה א"ה דידי' נמי ומשני דידי' ממסמס ליה בביצים וחלב דידה נמי כו' לא יהיב לה בעל ותתבע ליורשים אשה בושה לבא לב"ד, ומזה יצא להר"ש הזקן להקל במינקת גרושה כיון דיש לו אב וימסמס לו בביצים וחלב, והחולקים עליו כ' הריטב"א מטעם שהיא באיבה עמו, וכשתיעקר חלבה בושה לתבוע

127

שו"ת אמרי אש אבן העזר סימן ה

 דאם כן יקשה לר' חייא דסבירא ליה (כתובות שם) אין אשה אלא לבנים ופטורה להניק (תוס' שם ד"ה תני), ומשמע וודאי הוא הדין לאלמנה דאינה חייבת ליורשים יותר מלבעלה, האם יחלוק ר' חייא אכולא תנאי ואמוראי דאסרו מינקת, ולא ישתמיט ביבמות (מ"ב ע"א) ובכתובות (נ"ט ע"ב) וסוטה (כ"ו ע"א) דאיירי במינקת, דליתני ור' חייא מתיר. וכהאי גוונא דייקינן בפסחים דף י"ט (ע"א)(א).וקצת משמע דר' חייא מודה דאסור, דאם לא כן בהחולץ [יבמות] דף ל"ז (ע"א) דאמרינן דאף על גב דבמת תוך למ"ד עבדינן תקנתא לכהן, היינו משום דכיון דלא אפשר עבדינן כרבנן, אבל במעוברת ומינקת כמאן ניעביד, אי

128

שו"ת אמרי אש אבן העזר סימן ח

 גם יש לומר דעיקר המצוה דלעולם בהם תעבודו, וממילא אי אפשר לשחררו, ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו (ערכין כ"ב ע"א). ואיך שיהיה לפענ"ד ברור דאין לעבור על שום איסור מפני תקנת יתומים.ובזה יש עוד לפקפק על דברי השבות יעקב, דשם בחו"מ הוא תקנת יתומים, אבל כאן במינקת חבירו איך נחוב להוולד היונק משום תקנת יתומים אחיו. ועוד לדבריו אם ירצה האיש לחוס על יתומים אחרים ולזונם אם נתיר לו מינקת חבירו, גם כן יתיר אותה השבות יעקב, ואין להיתומים בניו זכות יותר באלמנה מיתומים אחרים.ואני אומר חזי מר דמדברי השבות יעקב ומדברי אמונת שמואל (סי' ב' וד')

129

שו"ת אמרי אש אבן העזר - ילקוט הערות סימן ה

 שו"ת אמרי אש אבן העזר - ילקוט הערות סימן הא. דאם כן יקשה לר' חייא דסבירא ליה אין אשה אלא לבנים ופטורה להניק, ומשמע וודאי הוא הדין לאלמנה דאינה חייבת ליורשים יותר מלבעלה, האם יחלוק ר' חייא אכולא תנאי ואמוראי דאסרי מינקת, ולא אישתמיט ביבמות ובכתובות וסוטה דאיירי במינקת דליתני ור' חייא מתיר וכו'. בהגהות ההלכה למשה לשו"ת אמרי אש כתב וז"ל, ונראה דהיכא דהבעל סומא או שהלך למדינת הים ולא ישוב תוך כ"ד חודש, וכן באומרת קונם תשמישי עליך דכופה ומשמשתו כדאיתא בנדרים ט"ו ע"ב, בכל הני ודאי אין קפידא כשתכחיש יפיה על ידי הנקה, ומודה ר' חייא דמשועבדת

130

שו"ת אמרי אש אבן העזר - הערות מאורי האש סימן י

 שו"ת אמרי אש אבן העזר - הערות מאורי האש סימן יא. וא"כ קשה איך למדה הגמ' שם דגמלתו אסור במינקת מהא דאסר ר"מ בהבחנה גם באופן דאין חשש שהיא מעוברת מבעלה.ב. תוס' שם כתבו דאין לפרש דטעמא דאסרינן אליבא דר"מ בגמלתו הוא גזירה אטו לא גמלתו, אלא הטעם הוא שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק. והקשה המהרש"א דהרי מקור דברי ר"מ הוא בהבחנה, ושם הגזירה היא על האופנים בהם אין חשש שהיא מעוברת מבעלה אטו האופן בו יש חשש, וא"כ גם לענין מינקת היה לנו לגזור גמלתו אטו לא גמלתו. ועי' מש"כ רבינו לקמן ריש סימן י"ב.ג. עי'

1234567891011121314151617181920