במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

ספר הישר (חלק התשובות) סימן נד

 שמי כשמך, באתי כדבריך במעשיך, כל אבני כיס בלי חיסרון פלסוך10 ככל אשר שאלת לדעת בארץ דרכיך... אולי ישר והסכימה דעתי לדעת המקום.א. (בענין ברזא שנדנד הנכרי ולא יצא ממנו יין). על הברזא11 שנדנד הנכרי ולא יצא מן היין כלל, ודימית אותה לאגרדמיס נכרי שקדח במינקת להתיר או ללוליבא לאיסור. לאגרדמיס לא דמיא דהא אמרת העלה דומיא דטעם מן הכוס12 מה התם אם לא טעים לא היה אסור. ודקא דייקת הא אם נדנד המינקת שרי הא ליתא, דאם המינקת רפויה דלא הוי בגוף החבית לסתום במקומה היה אסור הנדנד בלא העלה בשתייה כדאמרינן מדדו בקנה או

112

ספר הישר (חלק התשובות) - הערות סימן נד

 משלי ט"ו, י"א. פלס ומאזני משפט לד' מעשהו כל אבני כיס.11 התשובה הזאת הובאה גם בתמים דעים סי' צ"ה, ועוד עיין בספר הישר בדפוס דף נ"ו ע"ד סי' תק"ה ודף נ"ח ע"ג סי' תקל"א.12 בבריתא דע"ז דף נ"ח ע"א שם איתא דאגרדמיס נכרי שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית.13 ע"ז דף ס' ע"ב.14 שם /ע"ז/ נ"ח ע"א.15 שם /ע"ז/ דף ס' ע"ב במשנה ומימרא דרב פפא עלה.16 ע"ז דף נ"ז ע"א ועיי"ש בתוס' ד"ה ה"ג.17 שם /ע"ז/ דף ס' ע"ב וס"א ע"א ועיי"ש בתוס' ד"ה התם נגד רש"י שם.18

113

שו"ת הרא"ש כלל נג סימן ב

 הילד אלא האם, הלכך החמירו בה חכמים שלא תנשא בתוך כ"ד חדש. ומה שהתיר רב נחמן לדבי ריש גלותא היינו אם אחת מדבי ריש גלותא שכרה מינקת להניק את בנה מותרת לינשא דמשום מורא דבי ריש גלותא לא הדרא בה המינקת. אבל אם איש אחד מדבי ריש גלותא נתן עיניו במינקת דעלמא לישאנה ושכר מינקת לבנה בזה לא התיר רב נחמן. מטעם נכון זה יש לחלק כי כשהאשה היא מדבי ריש גלותא אף אם ימות הילד הוא מדבי ריש גלותא ולא הדרא בה המינקת. אבל אם אחד מדבי ריש גלותא נשא מינקת דעלמא לא תירא כל כך המינקת כיון שהילד

114

שו"ת הריב"ש סימן יג

 בשעת תשמיש מלהכביד על ולד עצמו, כן יחוש לנפשו שלא יסכן ולד חברו. מ"מ למדנו מן הטעם ההוא שאלמנה וגרושה שוין ואף לפי הטעם האחרון דאסיק התם בטעם המעוברת משו' דמעוברת למניקה קיימא ואיסור המינקת משום שמא תתעבר ויתעכר החלב ויסתכן הולד ואולי לא ימצאו מניקה. ואע"פ שלא אסרו תשמיש במינקת עצמו אלא משמשת כדרכה והולכת, התם כיון שבעלה עמה אם יארע כן שתתעב' אביו ממסמס ליה בבצים וחלב אם לא ימצ' מניקה. אבל במת בעלה היורשים לא יתנו לה והיא בושה לתבעם בב"ד. כך העלו שם בגמרא /בפרק החולץ מב/. ומי שרצה להתי' בגרושה נסמך לו' שלפי טעם זה

115

שו"ת הריב"ש סימן שס

 לא מת. היינו משום דבמת הדבר מפורסם ונודע לכל וליכא למגזר ביה אטו לא מת. משא"כ בההיא דר"מ =דרבי מאיר= דאינן ראויות לילד שאין נכר לכל מי הן הראויות ומי הן שאינן ראויות ושייך למגזר בהו. ובהני דבי ריש גלותא כיון שענינם גלוי ומפורסם לכל לא שייך למגזר בהו. אבל במינקת שנשבעה אין זה מפורסם ואיכא למגזר בה נשבעה, אטו לא נשבעה. וכן כתבו קצת מחכמי הצרפתים ז"ל. וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל שלא הביא בהלכות ההיא דשרא רב נחמן להנהו דבי ריש גלותא אע"ג דמשמע דהלכה היא. והיינו לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ענינו כהנהו דבי ריש גלותא

116

שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן מז

 וטעם ראשון בגרושה לא שכיח שתגמלנו משום אהא יע"ש:ה) והנני דן לפני הרמ"א כתלמיד לפני רבו, כי אמנם קושייתו על הגמ' טובה, מה ענין שמא תגמלנו להא דלא פלוג, אך תירוצו מובן כי דחוק הוא מאוד, ועוד הרי הר"ן ז"ל [שם בד' הרי"ף כה ע"א] כתב בנשבעת במינקת אסור משום לא פלוג, ודווקא בדבי ריש גלותא שרינן דקלא אית להו, ולא אתי לאחלופי עי"ש, הנה דמטעם לא פלוג לבד אוסרין:ו) והנראה לי בפירוש הגמ', דפשיטא לי' להש"ס מערמת אסור, דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ונמצאת תקנת חכמים לתקן התיקון רעה הוא לו, שע"י זה תגמלנו קודם זמנו, כדברי

117

שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן נג

 הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ר' יהודה אומר עד י"ח חודש, ומדלא פליג ר' יהודה רק בזמן משמע דבאיסור אירוסין מודה, וקשה דהא בש"ס שם מדמה איסור מינקת לאיסור תוך ג' חדשים משום הבחנה, דכי היכי דלר' מאיר לא פלוג ואף אינם ראויות לילד אסורין ה"נ במינקת לא פלוג ואף נתנה בנה למניקה אסורה, וא"כ הכי נמי נאמר דכי היכי דלר' יהודה ור' יוסי יבמות (מ"א ע"א) הנשואות מותרות ליארס ה"נ מינקת תהי' מותרת ליארס ולמה לא פליג ר' יהודה באירוסין, ואם איסורין אלו אינם דומים זה לזה איך מייתי הש"ס ראי' מאיסור הבחנה לאיסור מינקת,

118

שו"ת אגודת אזוב אבן העזר סימן ז

 בגרושה כמו באלמנה, ואע"ג דהדר ביה במסקנא מהאי טעמא, ומסיק מטעמא אחרינא דסתם מעוברת למניקה קיימא, מגופא דמילתא דאיירי אפי' בגרושה לא הדר ביה, וכיון דמעוברת איירי בגרושה הוא הדין למניקה, דהא במסקנה טעמא דמעוברת משום דלמניקה קיימת עכ"ד.ואין מקום לאלו הקושיות זולת אהא דס"ל להר"ש להתיר במינקת גרושה אפי' כשהיא מניקה והולכת אחר הנשואין, אבל בגרושה שנתנה בנה ומניקה אין משם ראיה כלל לאסור, דהא דקפסיק ותני לא ישא מניקת חבירו דמשמע לא שנא אלמנה לא שנא גרושה, משום דאיירי במניקה שהיא עצמה מניקה והולכת. ותדע שכן הוא דהא בכתובות שם הוה ס"ד דרב פפא ורב הונא בריה

119

שו"ת אגרות משה תוכן העניינים יורה דעה חלק ד'

 סימן טז תשובה להערה במה שכתבתי בשיטת הרמב"ם דאף דיש פתיחת הקבר בלא דם צריכה בדיקהסימן יז בעניין סילוק דמים בזה"ז במעוברת ובמינקת, בכמה ענייני מראות, בעניין הרגשה דזיבת דבר לח, ובכמה ענייני כתמיםא. סילוק דמים בזמננו במעוברת קודם שהוכר עוברהב. סילוק דמים במינקת בזמננוג. כתם שאין ידוע אם הוא דם או צבעד. מראה דם שנעשה שינוי בין מראהו כשהיה לח למראהו אח"כ כשנתייבשה. מראה שנראה בלילה נוטה למראה דם, וביום נראה טהורו. מראה געל כשעוה וכזהבז. הרגישה שיצא דם מגופה, אבל לא שזב מהמקורח. הרגישה זיבת דבר לח שיוצא מגופה

120

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קטו

 ומק"ט לשאיבה דרבנן שהוי כמחובר, שהוא במידי דאורייתא שאני לן בין תלוש למחובר כגון דף של מתכות דמדאורייתא בתלוש טמא גזרו אף במחובר מדרבנן אבל שאיבה דאפילו בתלוש הוא מדרבנן כי גזרו בתלוש אבל במחובר לא גזרו ביה רבנן עיי"ש. וכן נראה לע"ד לפרש בטעם חלוק הרמב"ם בסוף פי"א מכלים במינקת של מתכות שהיא כמו שפופרת שנטמאה משיקבענה במקל או בדלת ויחברנ' עם העץ תטהר לא נטמאה וקבעה במקל או בדלת הרי זו מקבלת טומאה במקומה שכל כלי מתכות שקבעם בקורה או בכותל מק"ט כשהיו עד שישנה את מעשיהם עיי"ש שלכאורה מ"ש דין קבלת טומאה שלא נסתלק ממנה משום דהלכה

1234567891011121314151617181920