במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

פרי חדש יורה דעה סימן פא

 מהמפרשים סבורין דאף לקטן גזרו, ולא התירו מינקת נכרית אלא במקום שאינה מצוייה מינקת ישראלית, והרשב"א [יבמות שם ד"ה הא דתניא יונק] ואחרים מקילין בדבר וכמו שכתב הר"ן בריש פרק אין מעמידין [ז, ב דבור ראשון] והנימוקי יוסף בפרק חרש [מב, א ד"ה ועלה], ודבריהם נראין וכן עמא דבר להקל במינקת נכרית, אבל חלב נכרית לגדול אף אם פירש בכלי ליכא מאן דשרי ובודאי אסיר וכדכתיבנא:[כה] לא תאכל המינקת אפילו ישראלית כו'. פירוש, שאף אם הותר לה לאכול מחמת איזה חולי שהיה בו סכנה דברים האסורים, אף על פי כן לא יינק התינוק ממנה אלא ישכירו לו מינקת אחרת

102

פתחי תשובה אבן העזר סימן יג

 שנשאל ע"ז במי ששידך מינקת חבירו אם צריך לישבע שלא יכנוס בבית המשודכת כדעת הח"מ או לא ואף אם די שישבע שלא יכנוס לבדו בלי שני שומרים ויהא מותר לו לכנוס לביתה עם שומרים: וכתב מתחילה לתמוה על גוף דברי הב"י בהבחנה ומסיק שדברי הב"י אפשר לתרץ אבל דברי הח"מ במינקת תמוהים אלא דכבר הורה זקן אבל לאסור אפילו ע"י שומרים אפילו הח"מ אפשר דמודה דמותר ואפי' בחדשי הבחנה ע"ש ועיין בס' בית מאיר מ"ש עליו בזה: ועיין בס' ישועות יעקב שנשאל ג"כ על ענין זה ומסיק דבהבחנ' אין להקל וצריך שבועה אבל במינקת אין להחמיר וכן המנהג ובמקום שהלכה

103

רבי עקיבא איגר יורה דעה סימן קכד

 שהתיר בשתייה מן הברזא ולמטה:סעיף כד(ט"ז ס"ק ל"ב) ואי משום טפת יין החוזרת. נלע"ד דל"ד טפה אלא דבעיא ס' נגד כל מה שיש בחלק המינקת דכל מה שבמינקת הוי כמו נוגע בפיו וכן מבואר לשון הרמב"ם פי"ב הט"ו מהל' מ"א שכתב שכשיפסוק יחזור היין שעלה במינקת וכן מבואר ברי"ו ע"ש:(בא"ד) דהא הרמב"ם. הוא תמוה דלהרמב"ם דאוסר בכחו בהנאה באמת גם בעובדי כוכבים שלנו אסור. אבל מ"מ לדידן דקי"ל דכחו מותר בהנאה. וקי"ל בהא כהרמב"ם דנחית חד דרגא א"כ בעובדי כוכבים שלנו מותר בשתיה וכעין מ"ש הב"ח לענין מדדו הובא בט"ז (ס"ק ל"א) וכ"כ להדיא בש"ך (סימן קכ"ה

104

רבי עקיבא איגר אבן העזר סימן יג

 דהא תניא בתר בבא. נ"ב בתוס' והרא"ש לא נזכר כן להוכיח בדרך דומי' דמניקת למעוברת אלא בפשוטו כיון דמוכח דמעוברת גרושה אסורה. וכיון דלפי האמת הטעם במעוברת דאסורה דלמניק' קיימא א"כ א"א שיהי' חמור ממניקת. וא"כ ממילא ליכא קושי' מצמוק מניק' דיש לומר דוקא לענין גרושה שייך כן. כיון דמקילי' במינקת ולא אסרי' משום לא פלוג דאלמנה וע"כ משום דיש קול שהיא גרושה. א"כ גם מעוברת לשתרי בגרושה. אבל לענין צימוק אין ראי' די"ל דא"י ומפורסם שצמקו דדי' אלא דנתינת מינקת הוי קול אלא דבנתנ' דעלמא חיישי' שעושית כן בכדי שתנשא ושמא תחזור המינקת אבל צימוק ל"ש כן. משא"כ במעוברת

105

ש"ך יורה דעה סימן קכד

 אחר שנטל האתרוג היה לחוש שמא יתן דעתו וישכשך עכ"ל וכן דעת הראב"ד בהשגות ריש פרק י"ב מהמ"א דאינו אוסר בהנאה אלא אם כן ישכשך:כא כגון ששתה ממנו. בין ששתה מן החבית עצמו בין ששתה מהכוס והחזיר ישראל המותר לחבית אסור:כב שמצץ במינקת בחבית והעלהו כו'. כתבו התוספות דף נ"ח סוף מסכת עבודת כוכבים דמיירי כגון שלא נגע ביין במינקת כגון שנתנו בתחלה המינקת ביין וראשו חוץ לחבית וסותמים פי החבית ופי המינקת וכשרוצה לפתוח קודחים במינקת כו' אי נמי כשקדח לא נגע הקנה ביין אלא כשרוצה להעלות היין מצדד בחבית עד שיגיע היין במינקת דאל"כ אפי' לא

106

עמודי אש סימן כ

 לא כן הוא, ונעלם ממנו דברי מהר"ם פדוא"ה שהאריך להוכיח דגם בצמקה בעינן בחיי בעלה, וגם מדברי הפוסקים שהבאתי וגם ברא"ש וטור ושלחן ערוך מבואר ההיפך וכמו שכתבתי. גם מה שכתב שם דבמינקת לא אמרינן לא פלוג, הוא מהתימה, דהוא היפך דברי הפוסקים המחזיקים בשיטת רבינו תם דסבירא ליה דאמרינן במינקת לא פלוג. גם מה שכתב שם דרש"י סבירא ליה דגמלתו הוא רק היכא שהיא גמלתו בכדי שתנשא, אבל היכא שלא גמלתו בכדי שתנשא מותר, דלא סבירא ליה לא פלוג. במחילת כבוד תורתו לא ראה שו"ת רמ"א [סימן קכא] דהוכיח דרש"י סבירא ליה גם כן הטעם בגמלתו משום לא פלוג,

107

שו"ת מהר"י מינץ סימן ה

 קרוב הדבר שתמצא שכירות אז להיות מינקת או משרתת, ואיכא למימר דבכה"ג אפילו אביי מודה דעד כאן לא אסר התם אלא במקום דצריך לעבור איסור דאורייתא כדמשמע מדבריו אי לאו דאמר רב יודא אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה כו'. משמע אי לא הוי עשה אלא חששא מדרבנן בנדון דידן במינקת חבירו דהויא גזיר' דרבנן מודה אביי דכופין. ולא אמר בחששא בעלמא בגזירה דרבנן כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקון דבכה"ג מחלק בפרק התקבל. זאת ועוד אחרת דרבי שמעון הזקן פסק דגרושה מינקת מותרת לינשא תוך כ"ד חודש משום שאיינה /שאינה/ חייבת להניק בנה כדתניא נתגרשה אינה כופה וטעמא דדוקא

108

שו"ת מהרי"ל סימן לח

 גב דהיתר זה לא מהני אלא לאותה שעה [אבל] מכל מקום הוה מכאן ואילך בלא חותם ביד גוי והיין (יוקר) [יקר] באותה מדינה ומאד תאבים לשתותו, אפי' הכי יש להתירו מטעם זה כיון דהי' החותםלב בכל מקום כמו שכתבת רק המגופ' לא היתה חתומה, אין לחוש אלא ששתה ממנו במינקת כי ההוא דאגרדמיםלג דהא לא חיישינן שכווןלד לאוסרו מחמת רשע וליגע בו, כדפסק (מהר"ם ורשב"ם) [רשב"ם]לה דאם הואלו ידוע שעשה מחמת רשע להכעיס התירו רבותינולז ואם כן אפילו הוי הכי שקדח במינקת הוי מגע גוי ע"י דבר אחר כדלעיל. ואי משום טיפת יין החוזרת,

109

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ספר סיני וליקוטים תוכן עניינים

 מעוברת - דין יכיר באומר זינתה תחתיתקמה נכנסים ויוצאים סגי לנחבשה ביד גויםתקמו נשא אשה קודם ג' חדשי הבחנה או כ"ד חודש דמינקת ולא הספיק לגרשה עד שעבר הזמןתקמז קידש תוך ג"ח ולא הספיקו לכופו עד שעברותקמח קידש תוך ג"ח והיא נדה וכשתטהר יעבור הזמןתקמט המתנה במינקת חבירו שתי שנים או כ"ד חודשתקנ גוי מסיח לפי תומו בעדות אשה ובהכחשהתקנא לרחוץ עם אביו וחמיו וכו'.תקנב קידש בטבעת של זהב ונמצאת של נחשתתקנג קידש ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין בחיטי הצוארתקנד נתקדשה בפני פסולי עדות דאורייתא או דרבנןתקנה שידך

110

ספר הישר (חלק התשובות) סימן נג

 הנכרי ולא יצא ממנו יין). ראשונה על היין. הנה היתה הברזא בחבית של יין תקועה ומהודקת כדרך שאר הברזאות ובאת ריבה אחת עברייה וכשכשה הברזא להוציא מן היין ולא יכלה, ותבא האמה והניעתה והנידתה ולא יצאה טפת יין לחוץ. ושאלתי את אדוני אם היין כשר. מי מדמינן לאגרדמיס גוי שקדח במינקת והעלה2 ודקדקתי לפני מאור הגולה טעמא [דהעלה] דומיא דגוי שטעם את היין והחזירו הא לא העלה אע"פ שראש המינקת השני נוגע ביין והיה מוצצו בנשימתו והניעו והנידו מותר דומיא דקנושקין3 דמתניתין דמס' זבין4 מסייע דמתניא בערובין גבי שדה תבה ומגדל5 או דלמא ללוליבא מדמינן ליה

1234567891011121314151617181920