במינקת

במינקת מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 336 מקורות עבור במינקת. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כא

 עד תכלית הזמן. ואם מת הולד בתוך כ"ד חודש מותרת לינשא אחר ג' חדשים ולא חישינן לעובדא דסורא דההיא איתתא שחנקה את בנה כדי להנשא דההיא שוטית הוית. ואפי' נתנה בנה לאשה אחרת להניק או גמלתהו בתוך כ"ד חודש מצאתי בתשו' הגאונים שאין קרוי מינקת חבירו אם נתנה בנה לינוק במינקת ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל בתוך ג' חדשים. וטעמא מאי אסורה לינשא תוך ימי מניקתה דלמא מעברא משני ומעכרא לה לחלבא וזה בעלה השני כיון דלא ברי' הוא לא יהיב לי' מדיליה דתהוי ממסמסת לי' בביצים וחלב וקרובים נמי לא יהבי' לי' והיא נמי מכספא

2

ר"ש מסכת כלים פרק יד

 אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות נוד שיעורו במשקין ר"א אומר בפרוטות:משנה בכמין חזיינא - פי' גאון וכן בערוך כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת שם המסמר בל' הקדש חזיינא:סימרו - קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות מכה בו:שלשה סדרים - שלש שורות של מסמרות:וכולן - בין חזיינא בין מסמרות:מינקת - פי' בערוך כמו כוס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ ויש מפרשים כמו שפופרת של מתכת והכניס בה המקל וכן תחת הדלת

3

תפארת ישראל - יכין מסכת כלים פרק כב

 פכ"ז] אפ"ה מק"ט:כו) כסא שקבעו בעריבה. עריבה אמק"ט מדרס, מדמיוחד ללישה הרי א"ל עמוד ונעשה מלאכתנו אבל הכא מיירי שלקח כסא ממקום אחר וקבעה במסמרים תוך העריבה, כדי להניח עליו קמח או הככר שלש:כז) מטהרין. נ"ל דב"ש וב"ה לטעמייהו אזלי, דב"ש דס"ל [פי"ד מ"ב] במקל שקבעו במינקת אמרינן דבמעשה כל דהו לא נתבטל תורת כלי מתכות מהמינקת, ה"נ לא נתבטל תורת מושב מהכסא ע"י שחיברו בהעריבה, וב"ה ג"כ לשיטתייהו אזלי, דס"ל התם דמשחברם יחד נתבטל מהמינקת תורת קב"ט, ה"נ מדקבע הכסא בהעריבה, הרי כשירצה ללוש בה, א"ל להיושב על הכסא שבה עמוד ונמ"ל, והו"ל עי"ז דוגמת מינקת שתחב

4

תפארת ישראל - יכין מסכת עבודה זרה פרק ד

 בהיין, אם מתכוון אז להתעסק בדבר אחר, כגון למדדו בידו או בקנה המדה דלעיל וכדומה, לא מחשב מגע לאסור בהנאה, ד) נגיעה האוסרת היא ביד או ברגל [וי"א דוקא בידו], ה) וצריך נמי שישכשך [שווענקעלן] בל"א, בהיין, ואפילו שכשוך מועט אוסר, ואפילו שכשך בפיו כגון ששתה ממנו, או אפילו מצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו מחשב שכשוך, בחסר חד מהנך, אינו אסור בהנאה רק בשתייה [קכ"ד י' וי"א], ולכן בנגע אפילו ביין עצמו ולא שכשך, מותר בהנאה [ש"ך שם ס"ק כ'], ב) מגע ע"י דבר אחר. יש בו ח' חלוקים א) אם נגע בכלי יין פתוח, והיה בהמגע כל חמש תנאים

5

תפארת ישראל - בועז מסכת כלים פרק כ

 וכ"ש אבוס. שא"צ לבהמה כלל. שהיא יכולה לאכול המספוא. אם יהא מונח ע"ג קרקע ממש. ורק האדם עושה אותה לצרכו שלא יתפזר המספוא א"כ לתשמיש האדם הוא עשוי ושפיר מק"ט. ומה"ט גם קלוסטר בר"פ מק"ט. ועי' מ"ש שם בס"ד:(ח) ונ"ל דהיינו כב"ה לעיל (פי"ד מ"ב) דס"ל במינקת שחברו במקל אמק"ט. דהרי גם התם מדתחב קצה המקל בהמינקת. בטולה בטלי לתשמיש המינקת שבתחלה. אבל אילה"ק למה צריך ביטול תשמיש קמא תסגי בחברם ביחד דהרי כל המחובר לטהור טהור (כפרק י"ב משנה ב'). י"ל התם בחברם מתחלה יחד קודם שהיה בר תשמיש לבדו. ובלא זה הכא יש בהקערה תשמיש לבדיי שאינו

6

קיצור פסקי הרא"ש מסכת יבמות פרק ד

 בן היבמה תוך שלשים או ביום שלשים חולצת מספק ואם נתקדשה לשוק בלא חליצה לישראל חולצת מספק לכהן אינה חולצת:סימן וו. קדש אלמנת חבירו או גרושתו תוך שלשה חדשים צריך להוציאה ואם ברח עד מקום שלא יוכל לחזור תוך שלשה חדשים אין צריך להוציאה [וכן במינקת חבירו אם קידש וברח במקום שלא יכול ולחזור תוך כ"ד חודש אין צריך להוציאה]:סימן זז. ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני כשר והבא אחריו הוי ספק ממזר ואסור בממזרת דספקן בוודאן וספיקן בספיקן אסור. לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת:סימן חח.

7

מרדכי מסכת יבמות פרק החולץ

 ומטעם זה פסק ה"ר יוסף מאורליינ"ש באחד שקדש מינקת חבירו שלא להצריכה גט אלא הפרשה בעלמא ואפילו לר"מ כיון דבלאו הכי אסורה ליה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ודוקא בנשאה הוא דקאמר הכא צריכה גט אע"ג שקדש תוך שלשה וברח אי לאו דערוקיה מסתיי' הוה צריך ליתן גט (*למינקת) [*במינקת] חבירו ומעוברת חבירו לא החמירו [כמו לענין הבחנה] ואין דיוק זה כלום דמאי חומרא דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ממינקת חבירו דתרוייהו דרבנן [ומה לי איסור אחד ומה לי ב' איסורין] ובשאלתות דרב אחאי פרשת וירא גבי מעוברת חבירו ומניקת חבירו דהיכא דעבר וקידש מפקינן לה מיניה בגט

8

האגודה מסכת עבודה זרה פרק ד - רבי ישמעאל

 במחוזא על כותי לחנות אמר אית לכו חמרא לזבוני אמרו ליה לא. הוה יתיב [חמרא] בדוולא שדא ביה ידיה ושיכשך ביה אמ' האי לאו חמרא הוא, שקליה האיך בריתחא שדיא לדנא, שרייה רבא לזבוניה לכותים. רב הונא בר חיננא ורב נחמן אסרי והכי קיימ' לן (דתנן) [דתניא] אגרדמי' כותי שקדח במינקת והעלה יין בפיו והחזירו לחבית ואסרו בהנאה. פסק רב אלפס כחו של כותי שלא בכוונה כגון מריק מדנא ולא קא נגע בחמרא וסבר דשיכרא הוא שרי אפי' בשתייה, כדמשמע גבי רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי.[עבודה - זרה נח ע"ב] והא קא נגע בנטלה. פירש בקונטרס והוי

9

ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תשלז

 ג')+מגע גוי בכוונת יין שיודע שהוא יין פעמים אסור בהנאה פעמים אסור בשתייה ולא בהנאה. כיצד אסור בהנאה אם נתכוון לנסכו ע"י שיכשוך אסור בהנאה מן התורה. בענין אחר אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן. כגון אם נגע בידו סתם שלא נודע לנו למה נגע אסור בהנאה. קדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס אע"פ שלא נגע בידו אסור בהנאה כי נגיעת פיו חשובה כמו נגיעת ידו לאסור בהנאה. וגם נגע במתכוין ע"י דבר אחר אסור בהנאה. ההוא דסליק לדיקלא ובהדי דנחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה. הא בכוונה אסור בהנאה. ובענין זה מגע גוי מותר בהנאה כמו

10

פסקי ריא"ז - הערות מסכת עבודה זרה פרק ד - רבי ישמעאל

 ד"ה בן לוי) פסק שביין חדש, שאינו ראוי לזילוף אלא אם כן מישנו (עי' תוס' ב"ק קטו, ב ד"ה אתי), חוששין לתקלה (וראה שנות אליהו תרומות פ"ח מ"ט). וקונטרס הראיות לא הגיע לידינו, וחבל על דאבדין, ושמא רבינו היה סובר כדעת הר"ח.114 בגמרא נח, א: עובד כוכבים שקדח במינקת והעלה, או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית, זה היה מעשה ואסרוהו, ומסיק שם בגמ' דאסרוהו בהנאה.115 בדף ס, ב במשנה: נפל לבור ועלה וכו' ימכר. ובגמ' שם: נפל לבור ועלה, אמר רב פפא לא שנו אלא שעלה מת, אבל עלה חי אסור, מ"ט אמר רב פפא דדמי עליה כיום

1234567891011121314151617181920