בלעם

בלעם מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2110 מקורות עבור בלעם. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו

 העולה, זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט) אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת יערכנו, ואומר הירצה ה' באלפי אילים (מיכה ו) בלעם הרשע הוא היה סנגורן של אומות העולם ועל ידי האומות הוא מדבר הדבר הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן, רוצה הוא מה שאתם מקריבין לו לא לוג שמן אתם מקריבין לו אנו מקריבין לו רבי רבבות נחלי שמן מה הקריב אברהם לפניו לא איל אחד שנאמ' (בראשית כב)

122

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע

 ולחכה בספסליהם וחזרה ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר (איוב לד) כל כך למה היו שונים על שכתוב בו והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמוניות אדומיות צדוניות חתיות ויעש שלמה הרע בעיני ה' (מלכים א יא) ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי אתה מוצא שהללו מפני דבור פיהם נדחפו לגיהנם, בלעם ע"י לשונו נדחף לגיהנם שנאמר (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מן הרמים הייתי ממחיצת האבות, הנחני בלק וזרקני לגיהנם, ואין ינחני אלא לשון גיהנם שנא' (יחזקאל לב) בן אדם נהה, וכן דואג על לשונו

123

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת אמור

 היא תשובה לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי, בשניה כשאמר להם (מיכה ו) כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח שמחו עכו"ם ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כיון שראה הקב"ה כן הפכה להם למוטב ואמר (שם /מיכה ו'/) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וגו' כששמעו האומות כן תמהו ואמרו זו תשובה וזו תוכחה לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי, השלישי כשאמר (הושע יב) וריב לה' עם יהודה שמחו האומות ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כיון שראה הקב"ה כך הפכה להם למוטב ואמר (שם /הושע י"ב/) בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את

124

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת במדבר

 שמא כמחולת המחנים שמא אתם יכולין ליתן לנו כגדולה שנתן לנו אלהינו במדבר בדגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות כך לנו, מה תחזו בשולמית שמא כמחולת המחנים ועוד כשאנו חוטאים והוא מוחל לנו שנאמר (דברים כג) והיה מחניך קדוש, כך אף בלעם הביט בהם ויצא עינו כנגדם ולא היה יכול ליגע בהם שנא' (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים שוכן לשבטיו אלו הדגלים, התחיל לומר מי יוכל ליגע באלו בני אדם שהן בכורים ואבותם בכורים שנאמר את ישראל שוכן לשבטיו, מכאן למדנו

125

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת

 כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא וגו', באו ישראל נטלו חשבון שהיתה של סיחון וכל מה שנטל ממואב שאלו נטלוה ממנו היה בידן גזל של עולה, אבל נטל סיחון ממואב ונטלו ישראל מסיחון שהיו פטורין מן גזל, לכך כתיב כי חשבון עיר סיחון וגו', על כן יאמרו המושלים זה בלעם ואביו ששכרן סיחון לקלל את מואב והם אמרו תבנה ותכונן עיר סיחון, כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב שקללו את מואב שימסרו בידו, אוי לך מואב, ונירם אבד חשבון, וישב ישראל בכל ערי האמורי נשתיירה יעזר, וישלח משה לרגל את יעזר, אותן מרגלים זריזין היו אמרו בטוחין אנו

126

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק

 כמה רננות ותחנונים וזה החריבו וחרף וגדף ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד) נתן לדוד עושר לקח הבית לשמו נתן להמן עושר לקח אומה שלמה לטבחה, וכל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו עכו"ם כיוצא בה, העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה העמיד להם בלעם מדבר עמו כל זמן שירצה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות וכן הוא אומר (ירמיה א) צופה לגוים נתתיך ונביאים שהעמיד מן האומות נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל

127

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס

 שם לא אהד ולא צחר אלא הרי חסרו, וכן בבנימין בלע ובכר וגו' הרי עשרה וכשאתה בא למנותן לבלע משפחת הבלעי אינן אלא שבעה הרי חסרו, וכן בבני גד צפיון וחגי ושוני ואצבון (בראשית מו) וכשאתה מונה לצפון משפחת הצפוני אין שם אצבון הרי ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם, ואין זנות שאינה עושה את שלה לפיכך א"ל הקב"ה מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים לכלות וחלק אותה למי שעומדין על בורים, לכך נאמר לאלה תחלק הארץ.(ו) [כו, נה] אך בגורל וגו' זש"ה מדינים ישבית הגורל (משלי יח) לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב זבולון

128

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מטות

 שהתחיל במצוה גומרה הוא השיב את חמתי והכה את המדינית יגמור מצותו, וכלי הקדש זה הארון שנאמר (במדבר ז) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, רבי יוחנן אומר אלו בגדי כהונה שבהם אורים ותומים שנאמר (שמות כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן, ויצבאו על מדין וגו' ואת מלכי מדין וגו' ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ומה בקש שם, אלא שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפילו מישראל, ועליו נאמר (משלי כו) כורה שחת בה יפול וגו', משל לההוא גמלא דהוה אזיל למיסב ולמתבע קרני ואודני דהוה ליה גזו מיניה, ויקחו את כל השלל וגו' ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן

129

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת דברים

 בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן והרי התנאי שלהם קיים דכתיב (בראשית לא) עד הגל הזה וגו', כששמע יואב כך חזר אצל דוד א"ל מה אתה אומר הרי תנאי שבועת יעקב מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד למדוהו ואמרו לו באמת כך היה התנאי אלא שהם עברו תחלה בלעם הרשע לא כך אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו' (במדבר כג) וכושן רשעתים לא שעבד בנו שנאמר (שופטים ג) ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים וגו', הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות, כיון שהורו להם סנהדרין כך חזר עליהם והרגם שנאמר (תהלים ס) בהצותו את ארם נהרים ואת

130

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וזאת הברכה

 אברהם (שם /בראשית/ כח), ושל מלאך ויברך אותו שם (שם /בראשית/ לב), בא יעקב לברך את השבטים ברכן חמש ברכות שהיו בידו והוסיף להם ברכה אחת שנאמר (שם /בראשית/ מט) כל אלה שבטי ישראל וגו', בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית, וזאת הברכה תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל שהיה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד ז' מזבחות ולא ברכן אלא /שלש/ שנא' (במדבר כד) והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה רשע אתה עיניך צרה לברכן אף אני /איני/ מספיק על ידך שתשלים ברכתך עם ישראל יבא משה שעיניו יפות לברכן הוא יברך את

1234567891011121314151617181920