ביתר

ביתר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4803 מקורות עבור ביתר. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

 ר"ל תנחומי' היה לפניו במה שברא את האדם בארץ, אף שהושחתו דרכיהם לפניו, בכל זה מצא תנחומים באדם יחידי אשר מצאו ראוי אל תכלית הבריאה, כי היה הלב של כל אדם, ואל הלב הזה צמצם את רצונו הקדוש. (ער בעגניגטע זיך מיט דעם הערצען דער מענשהייט). והוא מה שאמר אח"ז ביתר ביאור, כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן, כלומר נחמה היא לפני בעשיית כלם, בשביל אחד הפרטי אשר מצא חן בעיני.(ז) כי נחמתי. פירש אף שהיתי מרחם עליהם לפי שהם מעשי ויצורי כפי, כעת כלו רחמי לפי שנתקלקלו עד תכליתם ואינם ראוים להשאר במציאות הוי'. כי, לשון אעפ"י

162

הכתב והקבלה בראשית פרשת וירא פרק כב

 באהבה הצווי השלילית ואנחנו ראינוהו שלא התפעל מאומה גם בעת השלילה ממדת הרחמנות, אבל התעורר אל ההיפך ממנו, לדמות בנפשו צווי השלילית הזאת לחסרון בחיקו, להיותו נמנע מלעשות נחת רוח לפניו ית', והצטער על שנתעכב מלמלאות צוויו הקדום, הנה הראה בזה גודל תוקף אהבתו לה, כי התאזר גם במעמד זה ביתר עוז למלאות צוויו הקדום, עד שנתוספה האזהרה אליו אל תעש לו מאומה; ועל האהבה הנפלאה שראה בו בוחן הלבבות בזמן השלילה הזאת אמר כי עתה ידעתי (דאס יעטציגע האבע איך ליעב געוואננען), ר"ל מעלת נפשך הנפלאה אשר אני רואה במשכיות לבבך כעת בזמן שלילת צוויי, מעלה זו אהובה אלי

163

הכתב והקבלה בראשית פרשת מקץ פרק מא

 כל הארצות בדברים פחותים הממלאים מקום מרובה, ואשר מחירם קל, ולא יתכן שיעמדו בני עיר המלוכה צפופים להניח מקום לאלף אוצרות של צמוקים וגרוגרות, ע"כ לא צבר באסמיו רק בר שהוא דגן נקי מן התבן, אשר הוא עיקר מזון האדם והוא זן הרבה ומקומו מועט בערך שאר מיני מאכל, אבל ביתר הערים שלא היה לו לשמור בתוכן רק לצורך בני העיר הניח את כל האוכל, כלומר כל דבר אשר יאכל בר ולחם ומזון וכל מיני זרעונים ואפילו גרוגרות וצמוקים (כדברי רב"ח) לכן כתיב ויקבץ את כל אוכל, ויצבור יוסף בר, והנה כל תיבה ותיבה בכתובים האלה מדוייקות בצמצום, וכל מעשי

164

הכתב והקבלה במדבר פרשת בהעלותך פרק י

 לעינים ולכל שומעי שמעך לאמר, ראו האיש הנכבד הזה עזב ביתו ונחלתו מפני רוע האמונה שביניהם והלך לו אל ארץ לא לו, בכדי להתדבק באלהי אמת, גם אנחנו נלכה באור האמונה האמתית הלזו, על זה אמר והיה כי תלך עמנו ר"ל כמו שהיית לנו לעינים בקבלת אמונת תורתנו, זאת תהיה ביתר שאת בהליכתך עמנו, כי תחזיק בזה יתר עז האמונה האמתית בעבודת אלהי אמת ובעזיבת אלהי נכר הארץ:והיה הטוב וגו' והטבנו לך. חתם משה בדבריו אלה להגדיל הענין בלבו לאמר, כל טובות שיגיע לנו אתה תהיה סבה חזקה הגורמת והמעמדת הטוב ההוא לנו, ונהיה מחוייבים להחזיק לך טובה ותודה

165

הכתב והקבלה במדבר פרשת חקת פרק כ

 ליה לרבא התם למימר דפליגי עליה דסברי מערבין לדבר הרשות, לימא דכ"ע ס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה. אלא דרבנן גזרו מצוה של תורה אטו מצוה דרבנן, ור"י לא גזר דאורייתא אטו דרבנן, אלא ודאי ש"מ דהא דשרי ר"י לערב בביה"ק לדבר מצוה, אין חילוק בין מצוה דאורייתא לדרבנן, ע"ש ביתר ביאור. וכן הקשה בשער המלך בפ"ח מלולב. ואני תמה על תמיהתם, שהניחו להם ליסוד דלילך לבית האבל ולבית המשתה אינו כ"א מצוה דרבנן, כאילו אין שום חולק ע"ז, הא דעת בה"ג דניחום אבלים ולשמח חתן וכלה הוו מצוה דאורייתא, וכ"ד הרמב"ן. עי' בשרשי המצות שרש א', והוא בכלל והלכת

166

הכתב והקבלה במדבר פרשת בלק פרק כג

 לרע יותר, היא באה לו מצד הרכבת יסוד גשמיותו אשר בעפר ואדמה יסודם, לכן יתואר בשם אדם, כי מן האדם לוקח והורכב מן היסוד העפרי יותר מחלק רוחניותו; ואם מזג טבעו נוטה לטוב יותר, זה יורה שהרכבתו הרוחנית מתגברת בו יותר מיסודי גשמיותו, לכן יתואר ע"ש הרכבתו זאת המתגברת בו ביתר עז בשם איש, והוא חלק רוחניותו אשר לה ישיות וקיום נצחי; לכן צבאי מרום יתוארו איש, כמו איש אל עבר פניו ילכו, איש לבוש הבדים, והאיש גבריאל, ועל הבורא ית' אמר ה' איש מלחמה, וז"ש רז"ל במכילתא הנזכרת שהמתואר בשם אדם הוא במעלה יותר גבוה מהמתואר בשם איש, שהמתואר

167

העמק דבר שמות פרשת בא - בשלח פרק יג

 ברוה"ק על גדולי ישראל משום שלא היה המקום ראוי לכך, וגם משום שבית יעקב היו מעורבבים בעם לועז, ואין הדור זכאי לכך, אבל בצאת ישראל ממצרים וגם בית יעקב מעם לועז תיכף היתה יהודה לקדשו השיגו רוה"ק, ישראל ממשלותיו הבינו שהמה מעמידים ממשלת הקב"ה בעולם, ועי' בביאור הגדה ע"ז הפסוק ביתר ביאור, וע"ע ס' במדבר ט"ז ג', וצוה ה' כאן שנזכור זה היום המעלה לעולם:מבית עבדים. בית הוא משפחה, כמש"כ לעיל י"ב כ"ג, והפי' יציאה רוחנית מלהיות ראוי ומסוגל לעבדות והוא גדולת הנפש, להיפך מלשון עבד עבדים כמש"כ בס' בראשית בפ' נח, וכ"ז בחינה שרצוני להיות מלך עליכם ואין

168

העמק דבר ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו

 יתחללו הבנינים כמו כלי קודש וכדאי' במס' ע"ז דנ"ב ב' מקרא דיחזקאל הנ"ל, משא"כ קדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות אינו מתחלל אלא שומם:ולא אריח בריח ניחחכם. דאע"ג דהמקדש שומם, מכל מקום אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו, וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני, דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח, היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי' בסנהדרין פ"א [י"א א'] שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים, מכל מקום לא אריח וגו', מש"ה רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח, משא"כ כל הקרבנות כתיב ריח ניחוח, בחטאת בפ' ויקרא ד' ל', ובבכור

169

העמק דבר דברים פרשת ראה - שופטים פרק טז

 וגו', לא קאי אלא בתם ולא בבע"מ, וה"נ לא קאי לריח ניחוח על פסח, ומפרשה זו של שמור למדנו זה שאין הפסח לריח ניחוח], מש"ה קרב אחר החורבן כ"ז שהיה המזבח קיים, כדאי' בסנהדרין פ"א [י"א ב'] דבזמן ר"ג תלו עיבור השנה בשביל פסחים, ור"ג היה אחר חורבן לפני חורבן ביתר והיה המזבח אז קיים, וכ"ז רמזה תורה כאן, וגם הטעם ע"ז כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. וידוע דלילה מרמז על חשכת הגלות, לרמז לנו כי עוד לפנינו לסבול עול גלות ולהיות בטוח על הגאולה, ובא הפסח בזה העת להתבונן ולזכור כל זה. מעתה מבואר הא דנקרא

170

חומת אנך ויקרא פרשת מצורע

 אצלו רק יאמרו לו הכהן קורא אותך והובא אל הכהן עד מקום שיוכל לבא. ואחר שהוא שם מצטמק ורע ויצא הכהן על דרך שעשה אלישע לנעמן שיבא אצלו. וכשבא לא יצא אליו אלא שלח לו שליח להשפיל גאותו וזה כיונה התורה להכניע המצורע לתקון נפשו עכ"ד. ועוד האריך הרב ז"ל ביתר הפסוקים. ואפשר לרמוז כי תיבת והובא אותיות ואהוב רמז למ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות תשובה. דבעל תשובה קודם היה שנאוי ומרוחק מה'. ואחרי שובו הוא אהוב וחביב וזה רמז הכתוב פה ביום טהרתו ואהוב אל הכהן כלומר כששב בתשובה אז מלבד הטהרה ואהוב הוא אהוב לפני ה' כמו הכהן

1234567891011121314151617181920