ביתר

ביתר מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4803 מקורות עבור ביתר. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

אלשיך בראשית פרשת תולדות פרק כז

 ואמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך, כי אם הוא הצד ציד הוא עשו ואז נתקררה דעתו. הנה שבצרת יעקב לו צר ואת עשו שנא, וגם לא ייחסו אזי לבן לקוראו בני. ועוד אמרו רבותינו ז"ל (שם סה יז) על הקול קול יעקב, שנצטער על קול צעקת בני יעקב בחורבן ביתר ממה שעתיד להרוג בהן אנדריאנוס קיסר. וכן אמרו (שם סז ו) כי צוה את עשו שבזמן שיעקב מתרפה מהתורה שימשול בו ויגזור עליו שמדות. הנה כי יעקב הוא העובד את ה', ועשו הוא השוט לרדותו מדי עברו, ואם כן איפוא את מי יאות לאהוב את שומר התורה, או את

92

אלשיך בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

 בבא עמלק ברפידים ויזנב כל הנחשלים חוץ לענני כבוד. ב. בסילוק אהרן שנאמר וישמע הכנעני כו' יושב הנגב כמו שאמרו ז"ל (במדבר רבה יט יא) עמלק יושב בארץ הנגב שבאו בדמות כנעניים וישבו מישראל שבי. ג. בימי אחשורוש שבקש המן שבא מעמלק להשמיד כו'. ד. בחורבן בית שני. ה. בכרך ביתר אדריינוס קיסר:(טו) ועל כל אלה היתה עין יעקב בוכיה. ולפי הכנת הדור אשר בכל אחד מהנה, ניתן לו שליטה כי לא יכול לעכב לגמרי, והוא כי על הפעם הראשונה שהיו אז ישראל כעדר העזים בצד עזות מה כי רפו ידיהם מהתורה, אמר עזים מאתים, והוא כי שליטת עמלק

93

אלשיך שמות פרשת וארא פרק ח

 ועוד, כי הנה תחלה בא הערוב מהיערים אל האדמה, ואחרי כן נכנס אל הבתים, ואיך יאמר תחלה ומלאו בתי מצרים כו', ואחר כך אמר וגם את האדמה. ועוד, אומרו בשני מכות אלו (ח יא, ולקמן ט ד) ובמכת בכורות (לקמן יא ז), שיפלה ה' בין מצרים כו', מה שאין כן ביתר מכות. עם היות שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים לא נגעה בישראל, ואדרבה היה להם ריוח, כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה ט ט), שממכת הדם העשירו ישראל. ועוד, שאחר אומרו והפליתי כו', למה חוזר ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, כי הכל ענין אחד. וגם ראוי

94

אלשיך שמות פרשת בשלח פרק טז

 אותו מחר ראוי תאכלוהו היום, על כי שבת היום לה', וראוי לכבדו, ולא לאכול בצמצום. וכל שכן כי הנה היום בלבד הוא שלא תמצאוהו בשדה:(כו) אך ששת ימים שאחר השבת תלקטוהו. ואל תאמרו הנה בשבת זה שהוא ראשון הורה לנו זה הוא יתברך, אך ביתר שבתות ימטיר. לזה אמר וביום השביעי שבת לא יהיה בו. כלומר, בשדה הוא שאינו מצוי, אך תמצאוהו בבית. כי עומר אחד שתקחו בששי יעשה שנים, ואחר כך הולך ומתרבה, כמפורש ברבוי האתין למעלה. וגם כן רמז באומרו שבת לא יהיה בו, כי בו שהוא בשדה, לא יהיה, אך יהיה בבית, כמדובר:ויהי ביום

95

אלשיך שמות פרשת משפטים פרק כא

 הוא על הכר לא יישן עבדו על גבי קרקע שאם צר הוא יתננו לעבדו והוא יישן על הארץ (עי' קדושין כ א ותוד"ה כל). ואם ימכור את בתו לאמה ייעדנה לו או לבנו לאשה. כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור אין אלו משפטים רק חוקים חתומים חותם צר, וההיקש ביתר משפטים מורם מאלה כיוצא באלה. על כן להסיר מלבם דבר מר הלזה, בא האלהים ויאמר ואלה המשפטים, כלומר אלה אשר תראו אותם זרים ותחשבום לחוקים הן הם המשפטים והם אשר תשים לפניהם של כל המשפטים ראשונה. כי הלא הפעם הזאת אודיעם ואראם טוב טעמם בפי ובשפתי, למען יראו ויבינו

96

אלשיך שמות פרשת תרומה פרק כה

 זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית. ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב. והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם. בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו. (י - טו):הנה אומרו ועשו בארון, מה שאין כן ביתר דברים שלא אמר כי אם ועשית. ומה שיראה עניינו הוא כי כתר תורה אינו ככתר כהונה ומלכות הרמוזים בשלחן ומזבח. כי שם לא כל אדם זוכה למלכות ולכהונה אם לא לבית אבותם אשר לזרע דוד וזרע אהרן. אך התורה ידה פשוטה היא לכל. וזהו ועשו לשון רבים:אמנם הנה בשמות

97

אלשיך שמות פרשת ויקהל פרק לה

 ונפרדים מהחצוניות. ועל כן בהיותנו ביום השבת מתאחדים אל מקום נשמותינו ומתרחקים מהפירוד, לכן נצטוינו מלהוציא מרשות היחיד, הוא רמז אל הרשות אשר אנו דבקים בו, אל רשות הרבים, הוא רמז אל עולם הפירוד אשר משם יתר עמים, וכן להכניס, כי ערב קדש בחול או חול בקדש אחת היא. וההיקש ביתר המלאכות. והוא, כי המלאכה הוא מעין עולם החול כי אליו המלאכה מתייחסת כנודע, והשביתה מעין העולם העליון הגדול והקדוש. ועל כן בהיות נפש יתירה מהעולם העליון באדם ועושה מלאכה הוא כמערב הקדש העליון בחול ואחת דתו להמית העושה כן כי הוא קוצץ חלילה. וזה מאמר הכתוב וביום השביעי יהיה

98

אלשיך ויקרא פרשת ויקרא פרק ד

 ה. אומרו אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, מה לעם כי יבכו על הכהן המשיח שחטא. והן אמת כי על זה אמרו רבותינו ז"ל (ע"ש ה ו) כשכהן גדול חוטא אשמת העם הוא, שזה שהעם תלויים בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם נעשה מקולקל, ע"כ. ועוד נאמר דרך, על פי דרכנו ביתר ההערות. ו. אומרו על חטאתו אשר חטא, כי אומרו אשר חטא הוא מיותר. ז. למה על שוגג יביא זכר. וכן כאשר כל עדת ישראל ישגו. וכן אשר נשיא יחטא. מה שאין כן על שגגת אחד מעם הארץ, כי אם קרבן נקבה. ח. אומרו בסוף ענין קרבן כל עדת ישראל,

99

אלשיך ויקרא פרשת ויקרא פרק ה

 שבשעירת עזים מתכפר:והנה אחשבה, כי הן אלה דברי מקרא שכתוב ואם נפש וכו'. לומר הלא כתבתי לך שהנהנה מן ההקדש בשגגה, מביא אשם איל תמים מן הצאן. וזהו מחומר ההקדש. שאילו שגג על איסור אחר היה מביא שעיר לחטאת. אמר, עתה אודיעך, כי אם נפש כאשר תחטא יהיה ביתר איסורין, ולא ידע אם היה איסור, גם בו לעון יחשב לו. עם שאינו מן ההקדש, כי אם יתר מצות, ונשא עונו. ואמר עליו והביא גם הוא איל תמים:וזהו שיעור הכתובים, ואם נפש כאשר תחטא, יהיה שועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה. עם היות שאינו ענין הקדש,

100

אלשיך ויקרא פרשת שמיני פרק ט

 יזכה לעולם הבא. ושיעור הענין, כל ישראל יש להם בעצמם חלק, הוא חלק אלוה ממעל, לבא לעולם הבא, זולת המשחית נפשו מהיותה מתייחסת אל היות חלקו יתברך, כענין האפיקורסים וכו':או יהיה, במה שיראה הרואה בחינות מחולפות לאישי ישראל. יש חשקה נפשו בתורה, ויש בצדקה ויש בגמילות חסדים, וההיקש ביתר מצות. וגם בתופשי התורה יהיה חילוף, זה חושק בתורה ויש במשנה וזה בתלמוד וזה באגדה, ויש במעשה מרכבה, ומה נשתנו זה מזה. אך הנה ידענו מרבותינו ז"ל (תנחומא נצב"ם ג), כי כל הנפשות אשר התעתדו לבא בעולם עד סוף כל הדורות, שם במעמד הר סיני היו ושם נמצאו, וכל נפש

1234567891011121314151617181920