ביכורים

ביכורים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2690 מקורות עבור ביכורים. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

פירוש הריב"א על התורה שמות פרשת משפטים פרק כב

 ענשו כשהעני שותק והא דכתו' וחרה אפי וגו' היינו כשהעני צועק. כפ"ח:(כד) אם כסף תלוה את עמי. פרש"י ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם וזה לך הג' אם שהם חובה אם זה ואם מזבח אבנים ואם תקריב מנחת ביכורים כמו שפרש"י בסוף פרש' יתרו ופי' רבי' יהודה חסיד על אם זה שלכך נכתב בלשון אם לפי שפעמים הוא רשות כגון הלוה לחבירו ואינו משלם לו כך דעתו. ועל שאר אם שהם חובה יש לפרש שלכך נכתבו בלשון אם לפי שחובתם אינה בזמן שבית המקדש קיים נמצא שפעמים הם רשות. עד"י ב"א. עוד

182

ריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א

 ירושלמי בחכמתא, הוא שנאמר ראשית חכמה יראת השם [תהלים קיא, י], וכתיב הן יראת השם היא חכמה [איוב כח, כח]. גם אונקלוס תרגם בקדמין, רמז לשלשים ושתים נתיבות חכמה, ולכן לא תרגם בקדמיתא. ומה שאמרו רז"ל בבראשית רבה [א, ו] בזכות ג' דברים נברא העולם, בזכות חלה, בזכות מעשרות, בזכות ביכורים שכל אלו נקראו ראשית. גם אמרו בזכות משה שנאמר [דברים לג, כא] וירא ראשית לו. דברים הרבה מצאו שנקראו ראשית, כי חכמת שלמה גם היא נקראת ראשית מטעם היותה ראשית לעולם הנפרדים, כאשר נרמז בענין החלה והמעשרות והביכורים. גם מה שאמרו בזכות משה, רמזו כי אספקלריא המאירה ראשית לחמשה

183

רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק א

 חלה, מעשר וביכורים נברא העולם (בראשית רבה א, ו), שכן כל אלה קרויים ראשית; וכן יתבאר המאמר: הקב"ה היה מביט בתורה ובורא העולם (שם א, ב). ישראל ומשה התחילו תקופה חדשה במהלך ההתפתחות של ההיסטוריה, ולפיכך הם קרויים "ראשית"; או הם מגשימים ראשונים של האידיאל שהוצב בבריאה, כביכול, הם ראשית ביכורים בתבואת ה', ולפיכך הם קרויים "ראשית". בחלה, מעשר וביכורים אנחנו מחזירים בהכנעה את העולם לידי בוראו. והתורה היא אבן ראשה לבנין, שהקב"ה ביקש להעמיד עם הבריאה, ואף היא קרויה אפוא "ראשית". כל המטרות הללו התגשמו רק באיחור, אך הן מובטחות ועומדות מעת הבריאה, - שכן העולם נברא "בראשית", כולו במאמר

184

רש"ר הירש בראשית פרשת לך לך פרק יד

 מעשר על כל מידה עשירית, - אף על פי שדבר זה לא היה מעכב. מכאן, ש"מעשר" איננו חלק עשירי (10*1), אלא: כל עשירי עשירי.והנה, חובה על האדם לזכור תמיד, שכל רכושו הוא מידי ה', - ועליו לזכור זאת גם אחרי שזכה בו. לשם כך מפרישים שתי הפרשות; מפרישים "ראשית": בכור, ביכורים, תרומה; ומפרישים אחרית, סוף דבר: מעשר. לב האדם עודנו נכנע בהינתן לו הפרוטה הראשונה; עודנו זוכר את הלקח שקדם; עודנו מודה: פרוטה זו היא מידי ה'; ראשית הקניין היא מידי ה'; אך כסבור הוא, שהעשירי, המאה והאלף הם תוצאה טבעית של תשעה, תשעים ותשעה וכו' שקדמו. מצות מעשר באה

185

רש"ר הירש שמות פרשת בא - בשלח פרק יג

 וגו'. רק חמשה מתוך שבעת העממים נמנו כאן. לפי המכילתא כאן, וספרי לדברים כו, ט (ועי' גם רמב"ן כאן), רק ארץ חמשת העמים היתה ארץ זבת חלב ודבש. אולי היו עממי חמשת הארצות הללו גם השקועים ביותר בשפע ובשחיתות. אז תהיה משמעות מיוחדת להלכה המובאה בספרי (שם), לפיה אין מביאים ביכורים אלא מארץ חמשת העמים הללו. כי הבאת ביכורים היא הכנעת פרי ברכת הארץ לתורה, וכפל משמעות לדבר: האחת, כי לא באה ברכה זו אליהם אלא מפני שקיבלו עליהם עול תורה; והשניה, כי הבעת התודה עבור ברכה זו צריכה להיות קיומה הנאמן של התורה.(ו) שבעת ימים. דברים אלה אמר

186

רש"ר הירש שמות פרשת משפטים פרק כב

 מתוך קנאה - שנאה:ונשיא בעמך - "בעושה מעשה עמך" (סנהדרין פה ע"א), הווה אומר: כשהנשיא אינו מוציא את עצמו מכלל העם על - ידי מעשיו; הוא עומד עם מעשיו בתוך העם, ובדומה לעם הוא מקבל על עצמו עול תורה.(כח) מלאתך ודמעך. בתמורה ד ע"א למדו: "מלאה אלו ביכורים ודמעך זו היא תרומה", ואמרה תורה: לא תאחר, ללמדנו שאין להקדים תרומה לביכורים. וכן למדו, שלעולם יש להפריש תרומות ומעשרות לפי הסדר שקבעה התורה: אין להקדים מעשר שני, שנאכל לבעלים בירושלים, למעשר ראשון, שניתן ללוי; ואין להקדים מעשר ראשון לתרומה, שניתנת לכהן; ואין להקדים תרומה לביכורים, שמביא אותם למקדש (עי' תרומות ג, ו).

187

רש"ר הירש שמות פרשת משפטים פרק כג

 בני אדם. שמירת החוקים האלה תביא אותם לידי הערכה צודקת והחשבה יתירה של כל הצדדים הרוחניים והמוסריים, שהם עיקר הבחינה האנושית שבאדם, ובהם תלוי שוויון כל בני האדם לפני החוק ואהבת כל בני האדם זה לזה. שבת השנים (שמיטה) ושבת הימים, מועדי האביב והקיץ והסתיו (פסח, שבועות וסוכות), חמץ ונותר, ביכורים ובשר בחלב - כולם מוצגים כאן בראשי פרקים מנקודת המבט האחת הזאת. בכך מראה לנו התורה בסיום פרשת המשפטים, דהיינו קווי היסוד של התחיקה הסוציאלית, את חשיבותם של החוקים האלה לגבי חיי החברה, - חוקים שההשקפה המודרנית רואה בהם מוסדות שהם בעיקרם "דתיים" כביכול. ולא עוד, אלא החוקים האלה הם עיקר

188

רש"ר הירש שמות פרשת תרומה - תצוה פרק כז

 דרומית, המסמלת את שיא ההתפעלות הבאה מכוחה של תורה; מקום זה מיועד גם להקרבת כל המנחות: "מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן" (מנחות יט ע"ב), כי המנחות מסמלות את האמצעים להזנתו, הבראתו ורווחתו של הגוף, ואותם יש להפנות אל הרוח המכוון אל התורה והניזון ממנה; והוא הדין לגבי ביכורים, ראשית יבולה של האדמה החומרית, שיש להקריבם באותו המקום המסמל את הכוונת הרוח אל התורה ולהניחם שם על אדמת הרוח: "מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומה של קרן" (ירושלמי בכורים ג, ד).הווה אומר: משמעותם של צדי המקדש והמזבח מתפרשת על - ידי עדות - התורה המונחת במערב, שהיא מגישה

189

רש"ר הירש ויקרא פרשת ויקרא פרק ב

 מעלה לשם עצים" (זבחים עו ע"ב). דבש אסור רק בהקטרה; כנגד זה מותר לאכול שיריים, שנתערב בהם דבש. איסור שאור כולל אפוא יותר מאיסור דבש:קרבן ראשית: שתי הלחם וביכורים. שתי הלחם באות בשבועות מחיטה חדשה. ורק אחרי שקרבו במקדש מותר להקריב מנחה מתבואה חדשה; ומכאן שמן: "מנחה חדשה" ו"ביכורים". (כעין זה גם מחוץ למקדש: רק משקרב העומר, מותר לאכול תבואה חדשה). שתי הלחם עשויות חמץ, שהרי נאמר בהן "חמץ תאפינה" (ויקרא כג, טז - יז). - ביכורים (דברים כו, א ואילך) באים משבעת המינים, שארץ ישראל נשתבחה בהן, ואלו הם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית שמן ודבש (דברים ח, ח).

190

רש"ר הירש ויקרא פרשת צו פרק ז

 האיש לבין גבורת הסוס (עי' פי' שמות כט, כב - כה). היא מייצגת אפוא את גבורת האיש ואת מעמד כוחו החיצוני. עתה תחום זה נראה, כאילו הוא רחוק מהשפעת הכהן - כדרך שברכת פרי הארץ רחוקה ממנה. אך היא הנותנת. שהרי בכל שלב שאדם זוכה בו בפרי אדמתו הוא נותן לכהן מתנה: ביכורים, תרומה, חלה. מתנה זו איננה אלא סמלית - שהרי "חטה אחת פוטרת כל הכרי" (חולין קלז ע"ב). מתנה זו מסמלת את ההכרה, שאין אדם זוכה גם בעושר חומרי אלא בזכות התורה המסורה לכהן; כן היא תזכיר לו, שיש להקדיש גם את העושר החומרי לידיעת התורה היוצאת מפי כהן. סמל זה

1234567891011121314151617181920