ביכורים

ביכורים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2690 מקורות עבור ביכורים. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

משך חכמה בראשית פרשת וישב פרק לז

 כא) ויצילהו מידם. בזוהר הקדוש האריך מה זה הצלה אם יוטל בבור מלא נחשים ועקרבים. ונראה לפי עניות דעתי, כי חשבו כי הוא מחויב מיתה בידי אדם, ובידי אדם דנים מבן י"ג, ובידי שמים אין דנים עד בן כ' (ירושלמי ביכורים ב, א), והוא לא הגיע ל - כ', ודו"ק.(כד) והבור ריק, אין בו מים. הרואה מקום שנעשה לו נס מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". הפירוש כדברי אבודרהם, דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה נס בפך השמן, שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס לנצחון מלכות אנטיוכוס, וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה, ולזכרון צריך

142

משך חכמה שמות פרשת יתרו פרק כ

 משום דבני נח נצטוו בזה על ידי נח שבנה מזבח (בראשית ח, כ) או משום דלבית המטבחיים דמי [זבחים פח, א]. וצריך ביאור עוד, אולי דוקא בעושה על מנת להשתמש בו, מנורה להדליק בו, שולחן להניח בו לחם, וכן כולם כיוצא בזה ודו"ק:(שם, שם) אלהי כסף וכו'. ירושלמי ביכורים (ג, א): דיין זה שהוא מתמנה בכסף אין עומדים מפניו וכו' והטלית שעליו כמרדעת של חמור. פירושו על פי מה דתנינא שבת דף קיד, א דטלית של בנאים מצד אחד רבב חוצץ, ושל עם הארץ דוקא שיהיה משני הצדדים, ומרדעת של חמור כטליתו של עם הארץ. לכן אמר זה שהוא

143

משך חכמה שמות פרשת כי תשא פרק לג

 משך חכמה שמות פרשת כי תשא פרק לג(ב - ג) ושלחתי לפניך מלאך (וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי) אל ארץ זבת חלב ודבש. יתכן דנתקיים זה שבא מלאך כשעברו הירדן בימי הסגר יריחו (יהושע ה, יג - טו). וכמו שאמרו גבי ביכורים: "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו, ט) - פרט לעבר הירדן שאינה זבת חלב ודבש. ולכן אמר "הנני שולח מלאך אל ארץ זבת חלב ודבש" - היינו כשיעברו הירדן. ויעויין רש"י ודו"ק.(טז) ונפלינו אני ועמך. בקש שלא תשרה שכינה על האומות אלא על ישראל... שנאמר "ונפלינו אני ועמך", (ברכות ז, א). פירוש, אפילו אם נתגיירו כמו הכוזרים.

144

משך חכמה ויקרא פרשת ויקרא פרק ב

 סולת, שאינו רק סולת בשמן, אין דרך להחמיץ, כתוב בלשון נסתר. אבל מנחת מאפה תנור ומחבת ומרחשת שנאפין, וכמו לחם ודרך להחמיצו, ולכן כתוב בהן לא תעשה חמץ, שהלאו הוא על כל המחמיץ, בין על כהן בין על זר, כתוב בלשון נוכח משום הלאוין. "ולא תשבית מלח" (ב, יג) ומנחת ביכורים (שם יד) הוא קרבן צבור כתוב בלשון נוכח, כמו בפרשת פנחס (במדבר כח, כו - ז) ופרשת לחם הפנים (ויקרא כד, ה - ז) וכיוצא בזה. ופרשת צו כתוב "צו את אהרן ואת בניו" (ו, ב) "דבר אל אהרן ואל בניו" (שם יח) כתוב הכל בלשון נסתר, לבד פרשת חלב ודם

145

משך חכמה ויקרא פרשת ויקרא פרק ג

 אין הפסד לאדם המקריב, שהבשר אוכל, והחלב בלא זה אסור לאכול. ואי משום חזה ושוק - הלא בחולין צריך ליתן זרוע ולחיים וכו'! אבל בכשב מפסיד האליה, שמותרת לאכילה ומקריבה לגבוה, ואולי חס עליה ואין רצונו שלם בדבר, לכן לא כתוב "ריח ניחוח". ולכן, בכל המנחות כתוב "ריח ניחוח" לבד במנחת ביכורים לא כתוב "ריח ניחוח", מפני שהיא חובה ובאה להתיר חדש, ואולי אינם מקריבים רק להתיר החדש ודו"ק, והיא של שעורים שאינו מאכל אדם.(ב) ושחטו פתח אהל מועד. מגיד ששלמים ששחטן קודם פתיחת אהל מועד פסולין. לשיטת רבותינו בתוספות (יומא כט, א ד"ה אלא אפילו עולת העוף) הוא הדין

146

משך חכמה ויקרא פרשת ויקרא פרק ד

 חזי מקום שחיטתו, ועוד דאיהו כשר גם בצפון] ומיכסיא אליה, וכיון דאיהו מביא עצמו לידי חשד בחנם, תו לא כתוב "ריח ניחוח", וכמו שאמרו שאסור לו לעבור אחורי בית הכנסת בזמן שצבור מתפללין וכו'. ודו"ק. או דאין נחת רוח לפניו שלוקח האש מה שראוי לאכילת אדם, וזה האליה ודו"ק.ו"מנחת ביכורים" לא כתוב "ריח ניחוח" (ויקרא ב, טז), משום דהוא בא מן השעורים דאינו מאכל אדם. ולפיכך אין מחשבת פיגול ושלא לשמו פוסל בו כדאמר במנחות דף ה א - ב, וכשר אף אם בא במחשבת פסול. ולכן אמר "תקריב מנחת ביכורים" (ויקרא שם יד) שהיא כשרה אף אם לא הביאוה

147

משך חכמה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 פעל אל".ואם ישראל בארץ עושים רצון קונם, מקדשים הכל להשם - וזה עיקר שם הקדש שמוסר לרשות גבוה, והוא שמוסר הכל להשם יתברך: גופו לעבדו וליראה, לבבו ושכלו לאהבו, עבדיו ובני ביתו ומיודעיו לקרבם לעבודת השי"ת - עת תציץ הארץ יפרחו פרחיה, קול התורה נשמע וצהלת אדון הכל מלאה הארץ, מביאי ביכורים זמר ינעימו, ומעשר ותרומת חלבם יפרישו וינתנו למשמיעי שיר בהיכל ה'. וכולם, כטף וכו' יהלכו ברגלם לעיר ה', שמה לראות ולהיראות, ובשנה השביעית תשמט הארץ וכולם כבני חורין, ורק על הממציא טרף לביתם יסמוך לבותם. וזמן - אשר הוא גשם הדק שבכל עולם המציאות - אותו יקדישו בקרבנות התלויים בזמן ובשבת

148

משך חכמה ויקרא פרשת אמור פרק כג

 בלחם הפנים, על קרא ד"והיתה לאהרן", שכל דבר הבא מן התבואה קרוי מנחה. לכן אמר ר' יוסי במנחות יד, ב: הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שתי גופים. היינו דכתיב "מנחה חדשה" (פסוק טז) וכתוב "שתיים" - מנחות:בכורים לה'. בתורת כהנים (פרק יג, ג) אמר ר' שמעון, נאמר כאן "ביכורים לה'" ונאמר להלן (לעיל ב, יד) "בכורים לה'", מה (ביכורים האמורים כאן) של צבור, אף כאן של צבור. ועיין בפרשת ויקרא פרק טו (פיסקא ב) "ביכוריך" - ביכורי כל יחיד ויחיד, מלמד שאינה באה אלא משל צבור, דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר, נאמר כאן ביכורים לה', מה ביכורים לה' האמורים

149

משך חכמה במדבר פרשת קרח פרק טז

 אתה, והכל הוא בשביל שררות שלך. ומיושב דקדוק הלשון.(יד) אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש (הביאותנו) ותתן לנו נחלת (שדה וכרם). נתקיימו דבריהם, כי משה לא הביאם לארץ זבת חלב ודבש, דעבר הירדן אינה זבת חלב ודבש, כדממעיט מביכורים בספרי (כי תבא כו, ט) וירושלמי (ביכורים א, ח). אולם לבני ראובן - שבט דתן ואבירם - נתן להם נחלת שדה וכרם, כמפורש יהושע פרק יג, טו וכמו שאמרו.(טו) ולא הרעותי את אחד מהם. יתכן, כי המשתבחים בענוה - וענותנותם היא פחותה - מקרבים ומכניעים עצמם למי שהוא שפל הרבה ממנו במעלתו ומחבקים ומנשקים אותם. אבל מי שהוא בערכם או ערך יותר

150

משך חכמה במדבר פרשת חקת פרק יט

 כוונה כמו לקודש, כן בעי כוונה בנכנס למקדש, והבן.(יג) ונכרתה הנפש ההיא מישראל. בספרי (קכה - לפסוקנו): מפני מה ענש להלן (מצורע טו, לא) מיתה, וכאן כרת? ללמדך שמיתה היא כרת וכרת היא מיתה. הגם שבכל מקום אמרו דמיתה אינה כרת, היינו כמו שפירש בירושלמי ביכורים (ב, א), דמיתה אין זרעו נכרת, או מיתה לששים שנה וכרת לחמשים שנה, יעויין תוספות שבת כה א. אבל מכל מקום הנכרת הוא מת. וכיון בשלילה כתוב (ויקרא שם) "והזרתם את בני ישראל וכו' ולא ימותו", הוא שאף מיתה לא יהא בם, ומכל שכן כרת, אם יקיימו ויינזרו מטומאות. אמנם פשוט נראה, דידוע דטומאת

1234567891011121314151617181920