ביכורים

ביכורים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2690 מקורות עבור ביכורים. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

העמק דבר שמות פרשת שמות פרק א

 כפחותי הערך וכקוצים, וכן הפי' בס' במדבר ריש פ' בלק. וגם זה להיפך ממה שהיה בראשונה ששמחו מצרים בחכמת ישראל כמש"כ בס' בראשית מ"ה ט"ז, אבל כשרצה ה' היטה דעת מצרים לשנא את ישראל בשביל חכמתם והשתדלו להקטין דעתם ע"י דירה דחוקה כמבואר להלן ג' ז' וט', ובס' דברים פ' ביכורים [כ"ו ז'] כתיב ואת לחצנו זה הדחק ע"ש:(יג) בני ישראל בפרך. נתכונו להעביד את החשובים שבישראל בעבודה, וזה היה מפרך את גופם שלא נסו בעבודה כלל, וגם היה משפיל נפשם וכבודם:(יד) וימררו את חייהם וגו'. אחר שהחלו להשתעבד בגדולי וחשובי הערך באיזו עבודה, הוסיפו עוד למרר חייהם

102

העמק דבר במדבר פרשת שלח פרק טו

 בהמה, וכדתנן במסכת חלה [פ"א מ"ח] עיסת הכלבים בזמן שאינה ראויה לאכילת אדם פטורה מן החלה:מלחם הארץ. מזה למדנו דגם לחם קובע לחלה, אף על גב שלא היה בשעת עריסה שיעור חלה, והיינו דקיי"ל דהסל מצרפן לחלה, (הכי מבואר בשאלתות סימן ע"ג ורי"ף פרק אלו עוברין והרמב"ם הלכות ביכורים), והא דלא כתיב לחם תרימו תרומה כמו שכתוב בעריסה חלה תרימו תרומה, עוד יבואר בסמוך:(כ) ראשית עריסותיכם חלה. עריסה הוא גיבול, ואמר הכתוב דבשעה שמחלקין העריסה לחלות צריך לעשות חלה אחת לכהן, והוא יותר מכדי שיעור נתינה, אלא שיעור הראוי לאפות חלה בפני עצמה, ושיערו חכמים אחד מכ"ד, היינו

103

העמק דבר במדבר פרשת קרח פרק יח

 שכך היה מנהג בישראל גם לבד המצוה כדי לברך את הכרי, וע' להלן כ"ד, וע"ע בספר דברים י"ח ד':(יג) כל אשר בארצם. לדעת רש"י ותוס' ריבה הכתוב כל שבעת המינים, ולדעת הרמב"ם להיפך דייק הכתוב דוקא שבח הארץ שהוא ז' מינים:אשר יביאו לה'. כדין ביכורים:כל טהור בביתך יאכלנו. ולא כתיב זה הלשון גם בתרומה, אלא כמש"כ שבא להשמיענו שרשאי לאכלו גם בביתו ולהביא מבהמ"ק לביתו, מש"ה נצרך להשמיענו כמ"כ בביכורים שעולה על המזבח, משא"כ בתרומה:יאכלנו. לעיל כתב יאכל אתו, ועי' מש"כ בס' ויקרא ו' י"ט, והכא נמי כזית הנשאר, הוא המתקיים בו מצות אכילה, ומי שאוכל

104

העמק דבר במדבר פרשת מטות פרק לב

 בדבר ה' שכן יעשו:(לב) נחנו נעבור חלוצים. בלי שום ערמה ומרמה אלא בחשק וברצון:(לג) ולחצי שבט מנשה. כאן לא כתיב לבני, משום שהיו בם הרבה מבני יהודה כמבואר בספר דברים ג' ט"ז:ולחצי שבט מנשה וגו'. המה לא ביקשו כמבואר בירושלמי ביכורים פרק א', אלא משה ביקש מהם, כמבואר הטעם בספר דברים ג' ט"ז כדי שיהיו שם בני תורה:הארץ לעריה בגבולות ערי הארץ סביב. דכל עיר יש לה חלק ארץ ידוע דשייך לה, וחלק משה הגבולין לפי הערים, וממילא נגררו השדות לפי הערים, ולא דקדק כל כך שיהיה חלק האדמה שוה בשוה, כמו שהיה בארץ ישראל, אלא

105

העמק דבר דברים פרשת דברים - ואתחנן פרק ג

 וכבר פירשו ביבמות דס"ב ב' דמני מכיר ג"כ היה משבט יהודה, היינו זרע יאיר בן מנשה היו מבני יהודה כמבואר בדה"א ב' שהיה בן שגוב בן חצרון בן פרץ, ועי' להלן ל"ג כ"ג, והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן, ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו. והכי אי' בירושל' ביכורים פ"א שאין מביאין ביכורים מעבר הירדן משום דכתיב ארץ זבת חלב ודבש ולא עבר הירדן, תני אשר נתת לי ה' ולא שנטלתי לי לעצמי, מאי ביניהון אמר ר' אבין חצי שבט מנשה ביניהון, מ"ד אשר נתת לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן כו', פי'

106

העמק דבר דברים פרשת ראה פרק יב

 אע"ג דעולה כולה כליל, נאמר על הכלל ואכלתם שם, דכמו דשלמים עצמו אינו נאכל כולו כי החלב לגבוה, אלא מכ"מ נקרא שהשלמים נאכל, כך העולה הבאה עמו, אף ע"ג שאינו נאכלת, מכ"מ עיקר הקרבן שמכוונים הבעלים שהוא השלמים נאכל, וע"ע להלן י"ג:ואת תרומת ידכם. כאן ודאי הכונה על ביכורים כפרש"י, וגם ביכורים באים להשפיע ברכה בישראל, כמבואר בתנחומא פ' תצוה, דביכורים מכל מין היה מברך את מינו:(ז) ואכלתם שם. ישראל שלו והכהנים שלהם:לפני ה' אלהיכם. בירושלים:ושמחתם בכל משלח ידכם. יהיה השלמים ושאר דברים מועיל לברכה בכל משלח יד לזריעה או לעסק:אתם ובתיכם אשר ברכך ה'

107

העמק דבר דברים פרשת ראה פרק יד

 במכירה, הא אם הגר אינו אוכלה אלא לסחורה אינו קודם למכירה לגוי. וכתיב או מכור, ולא כתיב תמכור כמו תתננה, ללמדנו דאפילו ע"י שליח, דאע"ג דלקנות נבילה להרויח אסור, מכ"מ לעשות שליח למכור שרי, ועי' ט"ז יו"ד סימן קי"ז:לא תבשל גדי בחלב אמו. בפ' משפטים ותשא כתיב אחר ביכורים, ביארנו שהיה מנהג אנשי הארץ לזבל השדות עי"ז, והזהירה תורה ע"ז לישראל משום איסור בישול והנאה, ורק הבאת ביכורים יברך את השדה, ומכאן למדנו כל הנאות שאסורין. וכאן מיירי באיסור אכילה, וקמ"ל דגם באכילה אינו אסור אלא בבישול, לאפוקי אם תרו כולי יומא בחלבא מן התורה שרי:(כב) את כל

108

העמק דבר דברים פרשת כי תצא פרק כה

 מנעלו כרגע, שהרי משום זה אינו רוצה ליבם בשביל שאינו רוצה בה לאישות, על כן המצוה שהיבמה תחלוץ נעלו מעל רגלו, כאומרת אליו שאתה בעצמך אינך יכול להפשיט המנעול:וירקה בפניו. על זה הדרך שאינו יכול לכבוש טבע גופו בשביל המצוה לבנות בית אחיו:וענתה. בלשון הקדש, ירושלמי ביכורים, ודוקא מפי אחר, וכ"ה במשנה פ' מצות חליצה [ק"ו ב']:(י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. הוא לאות שאינו מכלל יראי ה' וחושבי עבודתו ית', שהרי הוא חלוץ הנעל ולא הפשיט בעצמו:(יא) כי ינצו אנשים. נצה הוא ריב של הכאה כמש"כ בס' שמות כ"א מקרא כ"ב:אשת האחד. משמע

109

העמק דבר דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 ההם, לא תאמר דרק זכות כהן שהוא צדיק כמו אהרן ואלעזר, מועיל לברכה, משא"כ כהן שאינו צדיק גדול, על כן כתיב בימים ההם, שהצדיק לפי הדור:הגדתי היום. בזה שהבאתי הבכורים, הגדתי שאני מכיר הדבר כי באתי אל הארץ וגו':(ה) וענית. בלשון הקדש, ירושלמי ביכורים, עוד איתא שם דוקא מפי אחר, וכמו שכתבנו לעיל כ"ה ז' בפרשת חליצה:ארמי אבד אבי וירד מצרימה ויגר שם וגו'. משמעות הלשון שבשביל שהיה ארמי אובד אבי על כן ירד מצרימה, והוא פלא, אלא כך הפי' עפ"י דאי' בפסחים ר"פ האשה ראוין ישראל להיות גולין לארם, וכשראה הקב"ה אכזריות של ארם עמד והגלן

110

העמק דבר דברים פרשת כי תבוא פרק כז

 שיהא דוקא בזה האופן בלי שנוי:(יג) ואלה יעמדו על הקללה. כבר ביארו חז"ל ברבה פרשת ויקרא פ"ב, דלהכי לא כתיב לקלל את העם בשביל לשון נקי, שלא יחול עליהם קללה חלילה:(יד) וענו. בכ"מ דכתיב לשון עני' הוא מפי אחר כמבואר בירו' ביכורים פ"ג, וא"כ הוא תמוה מפי מי שמעו הלוים, ויש לבאר בשני אופנים, חדא דאיתא בסוטה פ"ז [ל"ז ב'] דבכל קללה היתה הברכה קודם לה, [והא דלא פירש הכתוב הברכות, משום שאין הברכה חלה אלא על מי שבא דבר עבירה לידו והוא נמנע ולא עשה ה"ז בכלל ברוך, אבל אי הוה כתיב בלשון ברוך מי שלא עשה

1234567891011121314151617181920