בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

תוספות יום טוב מסכת עירובין פרק ו

 ומשני משום שנים נותנים רשות דאיצטריך לאשמעי' דלא גזרינן דלמא יטלו נמי. ואין נוטלין רשות דמשנה יתירה היא שמעינן מינה דאע"ג דא"ל קני על מנת להקנות לשני דמהו דתימא שליח שוייה קמ"ל כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:משנה דר"י אומר במזיד אוסר - היינו בדלא החזיקו בו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר"ב במשנה ב' ואפילו לר"י [דהתם]:משנה האין צריכין לערב - כתב הר"ב ודוקא שתופי מבואות כו'. ופי' לערב לשתף. המגיד רפ"ה מה"ע וכיוצא בזה ספ"ט. ועיין מ"ש בס"ד פ"ז מ"י. ומ"ש הר"ב דערוב משום דירה הוא בפ"ה בגמ'

182

תוספות יום טוב מסכת שבועות פרק א

 לאחר יה"כ. אבל חייבי אשם תלוי פטורין. רש"י:עשה ולא תעשה - בגמ'. היכי דמי אי דלא עביד תשובה. זבח רשעים תועבה. אי דעביד תשובה [כל יומא נמי דתניא]. עבר על מצות עשה ועשה תשובה. לא זז משם עד שמוחלין לו. וכדאסיק הר"ב במשנה ח' פרק בתרא דיומא. ומשני מתני' בדלא עביד תשובה ורבי היא. דסבירא ליה על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה יוה"ה מכפר חוץ מפורק עול. ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר. שאם עשה תשובה יה"כ מכפר. ואם לאו אין יה"כ מכפר. ויליף להו מקראי. וקרא דזבח רשעים תועבה בשאר יומי. [רש"י]:משנה ז

183

תוספות יום טוב מסכת שבת פרק כג

 רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה ולפיכך אתי נמי שפיר דאיצטריך למתני הך דוכן האשה כו'. לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי ואי נימא דהך דקאמרינן בגמ' אפילו תימא כהלל דחוי בעלמא הוא ושינויא דחיקא דצריך למוקי' למתני' דוקא באתרא דקיץ דמיה. ועיקרא דמילתא דמתני' בכל אתר ואתר מיירי אפילו בדלא קיץ דמיה. ואשמעינן דדוקא בשבת אסורה לומר הלויני הא בחול שרי ש"ד טפי דהשתא אשמעינן טובא דסתם דלא כהלל. ואע"ג דבהלואת יין ושמן איכא נמי למשמע אי כהלל אי דלא כהלל דהא טעמא דשמא יוקרו שייך ביין ושמן כמו בחיטין מ"מ הואיל ודברי הלל בככרות נשנו הילכך לאשמעינן אי

184

תוספות ראשון לציון מסכת מנחות פרק יא

 דהתם בגמרא מוקמינן כו' צע"ג. ויש מבעלי תריסין רצו לומר דהא דתרצינן בש"ס בכריתות כ"א סוף ע"ב גבי מהלכי שתים כי תניא אסור דפריש כלומר דוקא כשפריש דם האדם לתוך כלי או ע"ג ככר כו' מזה מוכח דהברייתא דתני' דם אברים בל"ת איירי נמי בדפריש דוקא דומיא דמהלכי שתים דשרי בדלא פריש כדאמר רב ששת ולא איירי הברייתא במהלכי שתים אלא כשפריש דוקא ה"ה דאיירי נמי בדם האיברים בכה"ג דהיינו דוקא דפריש ואני הראיתי טעותם בזה שדרשו לפני פניו ולא בשלפניו שהרי בהך בבא גופא בחדא ביקתא גבי דם מהלכי שתים תניא באותו בבא דם שרצים ורמשים אסור ובדם שרצים

185

תוספות ראשון לציון מסכת ערכין פרק ט

 וכן מ"ש הש"ך בסי' קנ"ה הארכתי מאד בחבורי יש סדר למשנה קחנו משם]:בסא"ד ולענין דלא תנן רא"א מצינו כן במסכתא סוטה כו' [עמדתי משתאה הלא בכל בד"א או אימתי דאמר ר"י בהרבה מקומות והוא לחלוק כדא"ר יוחנן עירובין פ"א ע"ב פ"ב ע"א וסנהדרין כ"ה ע"א ולמה תלי תניא בדלא תניא גם מ"ש ועמ"ש במ"ח פ"ב דב"ב יגעתי ולא מצאתי כוונתו] עיין יסל"מ:

186

תפארת ירושלים מסכת בבא קמא פרק ג

 50. ודוחק לומר דרבי אליעזר לית ליה דרב אחא, דמכל מקום אם איתא דקרא לחצי כופר הוא דאתי, תיקשה לרב אחא. וגם נשמע משם, דדחיקא מילתא להו לומר דתנא פליג עליה, לבד מחכמים שבדורו.וראיה השני' מלקמן (מג, ב) איני מכיר, דהא על פי הכרח דשקלא וטריא שם, צריכין לאוקמי בדלא ידעינן אם תם הוא או מועד, ובזה ליכא אומדנא, ולא מהני עידי רדיפה מידי. ואין לומר דבפעם שלישי איכא עידי רדיפה, ובעלים מודים שהרג, דמשלם קנס על פי עצמו, דכיון שאין השור בסקילה לדידן דפסקינן דלא כרב אחא, אין הבעלים משלמין. ואפילו לרב אחא דאית ליה דאפילו בדיני נפשות

187

תפארת ירושלים מסכת בבא קמא פרק ח

 דכיון דלא ידע השליח, אזי לדעת תוספות בבא קמא (עט, א ד"ה נתנו) לכולי עלמא יש שליח לדבר עבירה, דהיכא דלא ידע דמי לחצר, וחיוב מלקות על השליח לבד ולא על המשלח. ואפילו לדעת הפוסקים (ריטב"א קידושין מב, ב ד"ה שאני התם) דטעמיה דרב סמא דאי בעי עביד שייך אפילו בדלא ידע השליח74, לא קשה שם, שהרי חזינן שם (כתובות לה, ב) דבעינן לאוקמא לדרבה ככולי עלמא, ואכתי תיקשה הניחה לרב סמא, אבל לרבינא דטעמיה משום דברי הרב, והיכא דלא ידע ליתא לטעם זה, ויש שליחות. אם כן לא מוכח מדרבי עקיבא מידי דאית ליה כרבי מאיר דלוקה ומשלם,

188

תפארת ירושלים מסכת בבא קמא פרק י

 אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע משלם94, נשמע דלדעתם היכא דלא הוה ליה למידע שוה ליורשים, ומלבד שעיקר ראייתם הוא מן בין היורשים, מגופה מוכח דמסתבר להו דיורשים ולא הוה ליה למידע שווים, דאם לא כן הרי מדמיעטה רחמנא ליורשים מדין מתוך, נידוק מינה דדוקא ביורשים דעדיפי, אבל לא כן בדלא הוה ליה למידע דגריעי מיורשים, כמו שכתב הש"ך בסי' ע"ב (ס"ק נא) לדעת הרמב"ם, מינה מוכח דלדעת תוספות וסייעתם דלא אמרינן מתוך, משום דלא הוה ליה למידע ויורשים שוים הם. ועוד שהדבר מפורש בדבריהם דהיכא דלא הוה ליה למידע טענינן ליה, כמו גבי יורשים, עיין בכתובות (לו, א) גבי

189

תפארת ירושלים מסכת ביצה פרק א

 במסכתן דף ח' ע"א ד"ה אר"י, דמותר לסלק אפר כירה המוקצה בשביל לאפות פשטיד"א דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש מותר בי"ט וכ"כ תוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפת ודף ל"א ע"ב ד"ה אר"ז. אם כן ניחא דמותר לטלטל הפסולת שמוקצה בשביל אוכל נפש.ונראה דאין מזה הכרח כל כך דאיירי בדלא חזיא לבהמה, שהרי גם אם הפסולת ראוים לבהמה מכל מקום אסורים לטלטל, שהרי לא יתנם לבהמה מפני האוכל שמעורב בו, ולאחר יום טוב יוכל לברור את האוכל מתוכו, ומשום הכי ביום טוב דאינו רשאי לברור, כמו שכתבו תוספות שם (יד, ב בד"ה הבורר) ועיין, וממילא נעשין גם מוקצה בטלטול.

190

תפארת ירושלים מסכת גיטין פרק ה

 לשוב לנחלתו גמר ומקני. אבל מהרוגי מלחמה ואילך אמר האידנא לשקול ומחר תבענא ליה לדינא כדאיתא בסוגיי', והכל בלא יהיב דמי.הקשה על דברי רש"י (נה, ב ד"ה לקטלוהו) שפירש גבי סיקריקון, דמשום הכי קנה, משום דקיימא לן (בבא בתרא מז, ב) תלוהו וזבין זביניה זבינא. ותמה דהא מוקמינן מתניתין בדלא יהיב זוזי וכו', עיין שם. ובמחילת כת"ה נעלם ממנו לפי שעה דברי הריב"ש (תשובה רצ) עיין שם היטב, ותמצית העולה מדבריו שם, דהא דתלוהו ויהיב לא, היינו קני דוקא, שאנסוהו שיתן הקרקע, שעיקר האונס הוא על הקרקע עצמו. אבל אם מעצמו אומר שא קרקע והניחני, שפיר קני כמו בתלוהו

1234567891011121314151617181920