בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

שושנים לדוד מסכת מנחות פרק יג

 כי האי תנא דתניא וכו', וכן הרמב"ם בפרק ב' מהל' ערכין פסק למשנתנו כשהזכיר מטבע שכתב מטבע נחושת אל יפחות ממעה כסף ע"כ, והטעם דלא אמרן שיביא מטבע של נחושת ממש דומיא דאינך נראה משום דשל נחושת אין נקראים מטבעות אלא פשיטי, ומ"מ יש לתמוה אמאי לא פסק לההיא דראב"י בדלא אמר מטבע שיביא כדי צנורא כיון דלא פליג אמתניתין, וטפי תמיהא לי על מ"ש הכ"מ שם וז"ל ובנחושת לא חש רבינו לדראב"י אעפ"י שמשנתו קב ונקי מפני שאינו אלא בברייתא וסתם מתני' עדיף ע"כ, וקשה דבע"כ ראב"י לא איירי באומר מטבע כמו מתניתין וא"כ לא פליג, ואיפכא הו"ל להקשות

152

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק א

 מלאכה שאינה צריכה היא זו דהרא"ש קאי בפירוש מתני' דתנן מודרני וכו' ופירש דהכי פירושו מודרני ממך מה שאני אוכל לך וכו'. ולענ"ד נראה דמ"מ התי"ט חייב עליה להודיע מאי שנא דהרא"ש כתב דגירסא שאיני אין לנדר מקום לחול עליו ומאי שנא דהר"ן העמידה, וכתב דהרא"ש דמפרש במתני' קשיתיה וכו' בדלא אמר קונם ולכך אי אפשר לגרוס שאיני דא"כ הוי יד לשבועה ולא לנדר (ודברי הרא"ש שהביא התי"ט ז"ל הנם כתובים אמימרא דשמואל) והר"ן בשאמר קונם והוי נדר שאמרו בלשון שבועה שדינו יד לנדר.ד"ה כנדרי רשעים נדר וכו', כנדרי רשעים בטל וכו'. כלומר דמדאמרינן רישא כנדרי רשעים דהוי נדר

153

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק ב

 שאוכל לך.הר"ב ד"ה שבועה וכו', לא אכילנא וכו'. כתב הרמ"ז נראה דלאו דווקא ב' פעמים דא"כ בלא שבועה [נמי] כיון דאמר ב' פעמים שו"ע סי' רל"ז, א"נ שאמר כן בהפסק עיי"ש ע"כ. ולענ"ד נראה דהא בשו"ע איתא בהדיא והוא שיתכוין לשם שבועה א"כ אפילו בלא הפסק מצי מיירי בדלא כיון לשבועה והראייה דהדר ונשבע ואי מעיקרא כיון לשבועה למה ליה למיהדר.תי"ט ד"ה לא שבועה וכו', איסור גרידא וכו'. והרמ"ז הביא מתוס' והרא"ש דשאני שבועה דחמירא עיי"ש, וחומרא דאיכא טפי בשבועה מפורש במשנה דלקמן בתוספת יום טוב ז"ל משמא דגמ' דכתיב בה לא ינקה:משנה גבתוך נדר. פירש

154

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק ח

 אתיא נמי כר' יוסי וכדכתיבנא לעיל, ואע"ג דבברייתא איתמר דלר' יוסי אין היחידים מתענים עד שיגיע ראש חדש כסליו לא משגחינן בברייתא מקמי מתניתין דידן, ונמצאו פסקי הרמב"ם מבוארים וכלהו אליבא דר' יוסי. ודוק.ד"ה עד סוף אדר וכו'. בש"ס (סג א) אוקמה אביי מתני' אליבא דר' מאיר דווקא בדלא ידע שהשנה מעוברת אבל אם ידע סתם אדר שני משמע אבל לר' יהודה מתני' כפשוטה אפילו בדידע והרא"ש והר"ן פסקו כר' יהודה ואתיא מתניתין כפשוטה, אבל הרמב"ם בפ"י מהל' נדרים פסק כר"מ ומתניתין בדלא ידע וקשה דר' מאיר ר' יהודה הלכה כר"י דמהאי טעמא פסקו כן הרא"ש וסייעתיה. ונראה לענ"ד

155

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק יא

 ופאה ומבעל נמי לא מתסרא דאי מתסרא ביה משום שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה בלחוד לא אמרינן דלא יפר דלא גרעי בריות ובעל מחנוני שלא היתה פרנסתו אלא ממנו דקי"ל יפר ע"כ, וא"כ התי"ט שהביא דברי הר"ב דחדא ועוד וכו' ועליהם הוסיף האי קושיא והאי פירוקא אחר המחילה תלי תניא בדלא תניא דלפירוש הר"ב א"צ לכל זה כדאמרן. ועל מאי דנקט הר"ב לאוקמתא דעולא איכא למידק אמאי מפיק לדרבא דבתרא הוא, והיה עולה על דעתי לומר דמשום דאיכא רב נחמן דס"ל נמי כעולא לענין דינא דבעל לאו בכלל בריות והוו רבים לגבי דרבא, מיהו לא יתכן דהא חזינן בכמה דוכתי

156

שושנים לדוד מסכת סוטה פרק ג

 כי היכי דעביד י"ב חדש מפני שהאמין בנבואת דניאל א"כ בודאי דלא נמנע בסוף השנה דמעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר אלא צ"ל שהוא היה עודנו מחזיק בצדקתו ולא נרפה ממנה ואפילו הכי לא תלה לו יותר, וכבר ראינו בש"ס דהכא דמאי דמהני מצוה בעידנא דעסיק בה מהניא תורה אפילו בדלא עסיק בה הרי דמצוה בעידנא ותורה שלא בעידנא שוין נינהו וכיון דבמתני' בזכות תורה קיימינן א"כ מצינן לאוכוחי שפיר מנבוכדנצר ואין לדחות אלא כמה דדחינן בש"ס לחלק בין ישראל לאומות.ד"ה יש וכו', פשעי אדום וכו'. הו"מ לאתויי קרא דישראל על שלשה פשעי ישראל וכו' אלא כיון דמעיקרא לשנה

157

שושנים לדוד מסכת סוכה פרק ד

 הרא"ש הם, דהיכן הוזכרה חששה זו דשמא לא ימול יפה, בדברי התוס', דז"ל שם ד"ה ויעבירנה ד' אמות ברה"ר, אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן נכרתו עליה י"ג בריתות וגם אין אדם מל אא"כ הוי בקי וכו', הרי בהדיא דאחששא דד"א בר"ה קיימי ואיך הבית דוד תלי תניא בדלא תניא. ומה שהקשה דמה ענין זה לזה, לא קשיא מידי, דהא הטעם שחששו להעברת ד' אמות בשופר ומגילה ולולב היינו כדאיתא בגמרא משום דהכל חייבים ואין הכל בקיאים גזרה שמא יוליכנו אצל בקי ללמוד, אבל שיוליכנו בלא צורך להא ודאי לא חיישינן. אבל במילה אין לחוש שמא יוליך האיזמל

158

שושנים לדוד מסכת סנהדרין פרק י

 לקיים גירסא זו, דמש"ה רצה תנא לסמוך פרק זה לפרק דלעיל, דשנה בו הנהרגין והם אנשי עיר הנידחת, וסמיך ליה כל ישראל יש להן חלק לעה"ב, כלומר ואפילו אנשי עיר הנידחת אם נהרגו כדינם, ומינה דמאי דתנן בתר הכי בהך פרקא אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעה"ב, היינו דוקא בדלא איקטול וכשינויא דתוס' שהביא התי"ט לקמן משנה ד', ומכאן סייעתא לדבריהם ז"ל.ד"ה והלוחש וכו' דרבותא וכו'. כתב הבית דוד האי כל שכן לא אתפרש לי דאיפכא מסתברא ע"כ. ואני אפרש דכשחולה כל הגוף מיחזי טפי מתרפא בדברי תורה, ודבר ברור, דאין ר"ל התי"ט כל הגוף שיש בו סכנה,

159

שושנים לדוד מסכת עדויות פרק ד

 דיבמות (דף ט"ו) פירש"י דטעמא דב"ש דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואינן מכשירין, וב"ה סברי דמכשיר כשמן.תי"ט ד"ה אינו וכו' נמשכים אחר וכו'. בספר שלפני דפוס אמשטרדם איתא ג"כ כפירוש הרמב"ם דהכא בחי"ת.ד"ה ומודים וכו' ואי קשיא וכו'. אחר המחילה הראויה נראה דתלי תניא בדלא תניא, דהך קושיא לא שייכא כלל לפירוש הר"ב דמה ענין זה לזה, דאטו הר"ב קאמר דסתימת שמרים הכא לא חשיבא סתימה, לא לעולם סתימא מעלייתא היא וכמחיצה של ברזל וכדאשכחן התם בכלים, ואפילו הכי הכא כיון דבשעה שנתן בה הזתים עם המשקה הוא נקבה ועדיין לא נסתמה, גלי דעתיה דלא ניחא

160

שושנים לדוד מסכת פאה פרק ג

 דהכי אמרינן התם טעמא דאמר חוץ מאחד מריבוא הא לאו הכי קני, אמאי והא עבד קא קרי ליה, אלא עבדי שהיה כבר, וא"כ י"ל דדוקא ר"ש הוא דאית ליה הך סברא, אבל לת"ק לעולם דכי אמר עבדי לא אמרינן עבדי שהיה כבר ולא יצא לחירות, וכי אמר ת"ק יצא דוקא בדלא אמר עבדי אלא לפלוני בלבד. זוהי כוונת קושייתו. ולעד"נ דצדק הר"ב בפירושו, וכן הר"ש שממנו העתיק הר"ב, דהא עד כאן לא פליגי ת"ק ור"ש אלא בשיור קרקע כל שהוא אבל בהא לא משמע דפליגי. ותדע דאל"כ מאי פריך התם רפרם לרב אשי אהא דמתרץ שאני התם דקאמר עבדי ודילמא

1234567891011121314151617181920