בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

שושנים לדוד מסכת ברכות פרק ג

 לצדדין, לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר, ופירש רש"י כגון דאיכא נהר מלפניו, א"כ מסתמא לא פליג רבא על הברייתא, ואי נמי לא שמיעא ליה הברייתא מ"מ לדינא אנן כברייתא נקטינן. מיהו מ"ש עוד הבית דוד בשם הר"ב מים חיים וז"ל, הרואה יראה דהר"ב קיצר ובגמרא איתא דלצדדין דוקא בדלא אפשר ע"כ. נראה דשפיר קאמר ומוכרח לומר כן. אלא שדברי הר"ב בזה מועתקים מפירוש הרמב"ם, ודוחק לומר שגם הוא ז"ל קיצר, ובפרט אחרי רואי שגם בחיבורו (פ"ג) פסק כן בסתם בד"א בזמן שהם מלאחריו או מצדיו וכו', וגם הטור ומרן בשו"ע (סי' ע"ט) כ"כ, ואם הוא מצידו דינו כלאחריו,

142

שושנים לדוד מסכת גיטין פרק ג

 יוסף בן שמעון אלא מיירי אפילו לא הוחזקו ודין זה הוא כך להרמב"ם ז"ל היכא דשהא כ"כ זמן כמ"ד ששהא אדם שם אז הוא דפסול אפילו לא הוחזקו, אלא אם כן הוחזקו ג"כ דאז כיון דאיכא תרתי לריעותא סגי בששהא כדי שעבר אדם שם, ולהרא"ש לעולם לא הוי לאלתר אף בדלא הוחזקו אלא כל שלא עבר וכו' אבל אם עבר פסול אפילו בדלא הוחזקו, כך הוא הצעת דבריו וא"צ להגהת הבית דוד עיי"ש.ד"ה מקריבין וכו', דדוקא וכו'. דתניא בתורת כהנים ידו ולא יד בנו ידו ולא יד שלוחו. רש"י.בא"ד א"נ חטאת העוף וכו'. לפי זה אזלא לה צריכותא

143

שושנים לדוד מסכת גיטין פרק ד

 להפר לא הייתי מגרש והיינו קלקולא:משנה חתי"ט ד"ה וחכמים אומרים וכו', וקשה דאמאי וכו'. בהורמנותא דמר אמינא דאין כאן שני פירושים דא"כ הו"ל להר"ב למימר ואית דמפרשי מאן חכמים וכו', אלא כוונת הר"ב במה שכתב דלא חיישינן לקלקולא כמו שכתב רש"י בש"ס (מו ב) והכא בדלא כפליה וכו' דהשתא הוי גט אפילו אינה איילונית ולא מצי לקלקלא והר"ב נמי ה"ק דלא חיישינן בהא לקלקולא וכמו שסיים הטעם עם מה שאמרו בש"ס (שם) דר' מאיר היא וכו' וגם הרמב"ם כתב בפירושו כל זמן שלא אמר לה וכו' לא חיישינן לקלקולא א"כ גם לשון הר"ב יש ליישב כן. ומה שכתב

144

שושנים לדוד מסכת גיטין פרק ז

 אחריתי היא וכו' עיי"ש, באופן שדברי התי"ט חזקים כראי מוצק ואפילו בלא פירוש רש"י דהתם דמדבריו דהכא בלבד סגי כדאמרן אלא דמ"מ משטחיות דבריו דלעיל נראה שרצה להביא גם כן פירוש רש"י דפ"ב לכן הנכון להגיה בדבריו כדלעיל:משנה חשנים עשר חדש. בכלהו בבי דלעיל דאיירי בדלא מת קתני ל' יום והכא ובמתני' דלקמן דמיירי בשמת נקט י"ב חדש, וזה אשגרת לישן כדחזינן בברכות גבי הרואה את חבירו לפרקים אחר ל' יום מברך שהחיינו לכך נקט לעיל שלשים יום ולשון י"ב חדש שייך בענין מיתה כדאיתא התם אחר שנים עשר חדש מברך מחיה המתים.תי"ט ד"ה הרי זה וכו',

145

שושנים לדוד מסכת חולין פרק ב

 ואמאי נדחק בזה לימא לעולם ברייתא נמי דאמר להר אלא דכיון לעבדם ומשום הכי הוי זבחי מתים, וי"ל דמדיוקא דהרים משמע ליה דברייתא נמי לא מיירי לעבוד להר וכדלעיל, א"נ משום דא"כ הו"ל למימר הזובח ומדנקט השוחט אין זה לשון הקרבה שמכוין לעבדו בזביחה זו, א"ו מיירי נמי כמו מתניתין בדלא כיון אלא לרפואה וכדומה ומשו"ה פריך שפיר, ומשני דמיירי באומר לגדא דהר דאע"ג דהוי לרפואה הוי זבחי מתים מדרבנן כמבואר בב"י סימן הנזכר, ודע דלדעת זו צ"ל דמתני' זו תנא ושייר חמה ולבנה כוכבים ומזלות דהנהו נמי כי לא שחיט לגדייהו אינה אסורה בהנאה וכמ"ש שם הרב ב"י עיי"ש:

146

שושנים לדוד מסכת כלאים פרק ב

 דגריעי מבור שהרי אינם ראויים לזריעה. ועיין לקמן משנה י'. וכמ"ש התי"ט, וכן משמע מדברי הרמב"ם (פרק ג') שהעתיק כל הדברים השנויים במשנתנו, ומדלא כתב וכן כיוצא בזה משמע דבדוקא קאמר:משנה טהר"ב ד"ה כל וכו' דכיון דמרובעות וכו'. הקשה הר"ב הון עשיר ז"ל דתלי תניא בדלא תניא, שהרי בירושלמי במשנה ו' וכן במשנה י' מפורש דראוי להחמיר במרובע יותר מבשורה, וכ"כ הר"ב במשנה י' וכו', ולפי"ז צ"ל דר"מ פליג אמשנה ו' במשר משר במכ"ש כנלע"ד ע"כ. ועם כי דבריו האמת והצדק, שכן מפורש בירושלמי, וגם דבמשנה ו' מפרש הר"ש בחד פירושא דא"צ להרחיק ביניהם כלל דכר"מ אתיא וכמ"ש

147

שושנים לדוד מסכת כתובות פרק א

 דבר קפרא ועיין לקמן.הר"ב ד"ה ישכים וכו', וטעמא דאלמנה וכו'. כן פירש הרמב"ם, ואין להקשות דהא הך טעמא דשקדו לא איתמר בש"ס אלא לענין שלא תיבעל נמי בחמישי שאם אתה אומר כך למחר משכים לאומנותו אמנם עיקר תקנת אלמנה בחמישי הוי משום ברכה כדלעיל וא"כ הר"ב תלי תניא בדלא תניא, דאין זה כלום דסוף סוף אי לאו משום שקדו משום ברכה לחוד לא היו קובעים יום ומשום ברכה לא מיקרי עבריינא כמו שכתבו התוס' ולכך לא נקט אלא עיקר הטעם דמשום שתהא נבעלת בששי משום שקדו לכך הקפידו וקבעו יום גם כן באלמנה, ואזדא לה קושיית הבית דוד עיי"ש.

148

שושנים לדוד מסכת כתובות פרק ב

 בהר"ב ד"ה ומודה וכו'. הקשה הרמ"ז דטעמא דר' יהושע הוא משום דאוקי ממונא בחזקת מריה וכדכתב התי"ט משנה ו' לעיל (פ"א) וא"כ גם הכא נוקי קרקע ביד המחזיק ותירץ עיי"ש. ואני בעניי לא שמעתי מעיקרא מאי קא קשיא ליה דהא ממה שפירש הר"ב בסיפא משמא דגמ' מוכח דמתני' מיירי בדלא אכלה שני חזקה ולא דמי לדלעיל ולא שייך הכא לומר נוקי ביד המחזיק דאכתי לית ליה חזקה, ובר מן דין מפשטא דמתני' דלא חילק משמע דמה שאמר ר' יהושע נאמן מיירי אף בדלא אכלה שני חזקה דאל"כ הוה ליה לפרש ועיין לקמן משנה ו':משנה גאנוסים היינו. לא

149

שושנים לדוד מסכת כתובות פרק י

 וכו'. א"נ שנשא וחזר ונשא ואח"כ קנה דשיעבוד שלשתן שוה בשעה שקנה וכמבואר בשו"ע סימן ק' אלא דלא נקט רש"י והר"ב בזה המציאות דלאו אורח א(ו)רעא ארעא כדכתיב הכן בחוץ וגו' אחר ובנית ביתך.ד"ה של מנה וכו', אלא חולקות בשוה וכו'. פירש הבית דוד דווקא בדלא כתבו זה לזה דין ודברים וכו' מיירי דבהכי הוא דפליגי רבי ור' נתן ועיין בתי"ט ע"כ. ולא דק דהתי"ט לא כתב כן אלא לכאורה ולבסוף ביטל דעתו מפני דעת כל הפוסקים ז"ל דסתמו לומר שרבי חולק בכל.תי"ט ד"ה של מנה וכו', לא הקשו כלום וכו'. והרמ"ז כתב דכד תידוק מקשו

150

שושנים לדוד מסכת מכות פרק ג

 ליחייב אלא חדא, קמ"ל. ולפי האמור א"ש מה שיש עוד לדקדק דהך מתני' איתא נמי בפרק ו' דנזיר, והתם נשנו כסדרא דקרא יין ותגלחת וטומאה, ומאי שנא הכא דהיפך הסדר והקדים טומאה לתגלחת. אלא ה"ט דאי הוה סמיך טומאה להך דכלאים לא הוה משתמע שפיר הצריכותא, דטומאה נמי איכא לאוקומה בדלא עביד מעשה בידים, שאינו נוגע ולא נושא אלא יושב באהל המת, מש"ה הסמיך לה תגלחת דודאי קא עביד מעשה, והשתא משתמע הצריכות שפיר. ולדעת הראב"ד דלעיל נמי מצינא לאצרוכינהו ושפיר טפי, דאי איתמר יין, הוה אמינא בהא הוא דבהתראה אחת אינו חייב אלא אחת, אבל בטומאה דמיירי לדידיה בטומאה

1234567891011121314151617181920