בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

משנה אחרונה מסכת אהלות פרק יג

 הן ואינו מבטלן ודעתו לפנותן. וצ"ע דא"כ נבלת עוף טמא שחישב עליה והיא יתר מכביצה אמאי ממעט. ודוחק לומר דנבלה שחשב עליה גריעא משאר אוכלין. ואפשר דסברת הרמב"ם דאוכל גמור כיון דחזי לא מהני ליה ביטול לבטלו מטומאה ודייק לה מסוגיא דלא יחפור דמוקי התם כל הני דממעטין בחלון דמיירי בדלא חזו כלל אפילו לבהמה וכן התנה הרמב"ם שם בכולן דוקא במאיסי ולא חזו כלל לפיכך דעתו לפנותן ומתני' דקתני נבלת עוף טמא שחשב עליה ממעט אע"ג דחזו במחשבה זו. שאני נבלה דלא חזי אלא משום מחשבתו כי הדר ביטלה אתיא מחשבה זו ומפקא מידי מחשבה קמייתא ולא מקבלא טומאה

122

משנה אחרונה מסכת זבים פרק ד

 שבת כתב דכל אחד י"ל שמא נשען רובו עליו וכ"כ התו' שם דספק הוי. ולע"ד משמע ממתני' כדברי המפרשים כאן דאי נימא דספק הוי שמא נשען רובו א"כ היכי קתני סיפא ישן ספק שנתהפך טמאין. ואמאי הא הוי ספק ספיקא שמא לא נתהפך ושמא לא נשען רובו על אחד ובס"ס בדלא אתחזק טומאה אמרי' פ"ד דטהרות דתולין והכא טמאין קתני משמע טמאין ודאי אע"ג דה"נ לא אתחזק טומאה דשכב ברחבן אלא צ"ל דאי נתהפך ודאי נשען רובו דאורחי' דשוכב להתנועע ממקום למקום ומה"ט לא מזכיר ברישא ספק כדתני גבי ישן. ומיהו לדינא לא נ"מ בהא דאפילו בספק כתבו התוס' בשבת

123

משנה אחרונה מסכת טהרות פרק ה

 מטהרין ברה"ר אבל הכא דודאי נגע ואיכא נמי הכא ודאי טומאה ובכה"ג באיסורין מחייב אשם תלוי בחתיכה משתי חתיכות דאתחזק איסורא וה"נ אתחזק טומאה וזה ודאי נגע באחת מהן דומיא דחלב ושומן ואכל אחת מהן. ושוב ראיתי במשנה למלך כתב ג"כ שיש לפרש כן. ומיהו נ"ל דממתני' דלקמן משמע דאפילו בדלא אתחזק טומאה פליג ר"ע דקתני אחד שאמר נגעתי בזה ואיני יודע אם הוא טמא או טהור או נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם וכו' משמע דרישא שאין שם אלא אחד ואינו יודע אם הוא טמא דלא אתחזק ופליג ר"ע. ותמיה אני שלא הרגיש בה במשנה למלך. ולפי מ"ש במתני' דלקמן

124

משנה אחרונה מסכת טהרות פרק ח

 מיירי דכל משקה סתם שבמשנה אינו אלא שבעה משקין וחוץ מאלו אינו קרוי משקה אלא מי פירות. עיין ספ"ב דפסחים:ר' דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף. ר' דוסא דהכא הוא ר' דוסא בן הרכינס דפליג נמי כה"ג לענין טומאה חמורה רפ"ג דאהלות ואמר דלא מצטרפי. ושם כתבנו דדוקא בדלא נגעי החצאין אהדדי פליג ובנגעי אהדדי מודה וזה סיוע לפי' הראב"ד שכתבנו דמתני' בדלא נגעי אהדדי איירי. ועיין פ"ג דעדיות מ"ב ומ"ש בזה בפ"ק מ"ה:משנה טכיון שהשיקה למקוה טהרה. פי' הר"ב דס"ל קטפרס חבור. וסיפא דקתני קטפרס אינו חבור אתאן כחכמים. ונ"ל הא דצריך למיתני בבא דמקל דה"ל

125

משנה אחרונה מסכת מקוואות פרק ח

 במס' חגיג' כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה טבילה אין הערב שמש לא. ונ"ל דלהכי לא בעו הערב שמש דטומאתן מדרבנן כדאמר שמואל במס' נדה ד' מ"ג כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה והכא דבהדי מי רגלים נפיק הא לא ארגיש וטומאתו מדרבנן אע"ג דלא אשכחן דגזרו רבנן בדלא ארגיש. אין ה"נ דבלא מי רגליו ולא ארגיש טהור אפי' מדרבנן אלא במי רגלים איכא למיחש דארגיש וכסבור הרגשת מי רגלים הוא כדאמרי' גבי נדה ר"פ הרואה והוי ספק וגזרו בי' רבנן. וכיון דמדרבנן הוא לא בעי הערב שמש דכל טומאה דרבנן לא בעי הערב שמש כמ"ש הר"ש פי"א

126

משנה אחרונה מסכת נגעים פרק ב

 ומשום חשדא. וע' בפי' הר"ב פ"ה דבכורות מ"ה. וקשה בשל אחרים אמאי מהימן הא היכא דאתחזק איסורא קי"ל דאין עד אחד נאמן כמ"ש הר"ש כאן והכי איתא בי"ד סי' קכ"ז ס"ב. ולא אשכחן בזה חילוק בין הוא מומחה או לא ואדרבה הא דאיתא בריש הדר צורבא מרבנן חזי לנפשיה דוקא בדלא אתחזק איסור כדמסיק הר"ש וא"כ בכור דאתחזק איסור בשל אחרים נמי אמאי מהימן ודוחק לומר דמומחה שנטל רשות מראש גולה וסמכי עליה לא מרע נפשיה דלא גרע מקפילא ארמאה ולעצמו כיון שאחרים אין יודעין חשיד טפי:

127

משנה אחרונה מסכת פרה פרק ט

 אע"פ שהספינה גוששת ונוגעת בקרקע כיון שרגלי אדם אין נוגעין בקרקע כאויר דמי ואפילו ברכוב ע"ג בהמה או ע"ג חבירו גזרו אא"כ רגליו של עליון נוגעות בקרקע כדתניא במס' חגיגה והיינו דמסיק במתני' אבל עובר הוא במים עד צוארו ולא חשיב כאויר כיון שרגליו נוגעות בקרקע:במים עד צוארו. בדלא רדיפי מיא דאי רדיפי מיא אפילו בלא מי חטאת אסור ביומא דף ע"ז:משנה זאחר הרוב לטמא. שאם הרוב מאפר הפרה וקידש בהן מטמאין המים כדין מי חטאת אבל האפר שלא נתקדש אין בו טומאה דנוגע במי הנדה כתיב ובאפר לא מצינו טומאה. והכי אסברה לה הרמב"ם פט"ו מה"פ

128

משנה אחרונה מסכת פרה פרק יא

 המים טהורים ופירשו דס"ל דהטהור לתרומה אינו טמא לחטאת. ויש לתמוה דבכוליה פרקין דלעיל סתם לן תנא בפשיטות דטהרות תרומה טומאה היא לחטאת וכן מוכח במס' חגיגה ולא איכפל תנא בשום דוכתא לאשמועינן דר"י פליג אלא הכא בדבלה. וגם בתוספתא לא תני לה אלא הכא. ולמאי דפי' י"ל דדוקא הכא בדלא הוכשרה פליג דלא גזרו בה אטו הכשר גמור. וניחא נמי הא דנקט דבלה ולא נקט ככר של תרומה דהוי חיוב מיתה דאוריתא ודבילה אין תרומתה אלא מדרבנן כמ"ש הר"ש אלא דבככר לא משכחת לה שלא הוכשר אא"כ נילוש במי פירות:אין בה כביצה המים טהורים. הכא משמע דלטומאת ידים

129

משנה ראשונה מסכת חלה פרק ד

 בירושלמי דמסיק טעמא דר"ע דדמי לאומר ה"ז תרומה על פירות מחוברין לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין ע"כ, משמע דה"נ בעינן שנשלם השיעור אח"כ כמו התם דבעינן שנתלשו, ומ"מ יש לדקדק במאי עסקינן הכא אי דאמר בהדיא בשעת הפרשה לכשתשלם העיסה שפיר א"ר עקיבא ומ"ט דחכמים ואי דלא אמר מ"ט דר"ע, ונראה בדלא אמר וס"ל לר"ע דאע"ג דגבי תרומה אי לא אמר לכשיתלשו לא מהני, דהתם אע"ג דתלשן בתר הכי ליכא גילוי דעתא דמשום דליהוי תרומה למפרע עביד אלא דכל פירות עומדין ליתלש ולא סגי בלא"ה, אבל הכא אי חזינן שהשלים על העיסה ודאי איכא גילוי דעתא דמשום החלה עביד לה ומעיקרא

130

משנה ראשונה מסכת מעשר שני פרק א

 דאיסורא גביה הוה, אלא שצ"ע אי איתא דאפי' ליתנהו לאותן המעות קנסינן למוכר שיחללם במעותיו, א"כ כי נמי ברח המוכר עם המעות יש לב"ד לירד לנכסיו ליקח ממעותיו לחללן, ואפשר דהיכא דליתיה למוכר לא קנסינן שמא כבר חיללן בעצמו, וגם י"ל דדוקא כשהמעות בעין שייך קנס כדי לאפרושי מאיסורא אבל בדלא ידעינן היכן הם כולי האי לא קנסו, וצ"ע:אין מביאין קיני זבים. פי' הר"ב דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ע"כ וכ"כ הר"ש והרמב"ם כ' שכל אלו אין נאכלים לזרים אלא לכהנים ואין דין מעשר שני אלא לקנות דבר הראוי לאכילה לבעלים, ובין לטעם הר"ש והר"ב ובין לטעם

1234567891011121314151617181920