בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

מלאכת שלמה מסכת נדרים פרק ג

 דקתני ד' דברים התירו הרי כבר עבר על נדרו שוגג ואי מיפרשת התירו פטרוהו מן המלקות פשיטא מי התרה בו והלא שכוח היה וכלל דבר אין מותר לשון פיטור והויא מתני' סייעתא לדרבא דהתם מהך דאם אני אוכל בהדיא עכ"ל בשנוי לשון קצת:קונם אשתי נהנית לי. פי' ר"י בדלא משעבד לה מיירי תוס' ז"ל:שגנבה את כיסי וכו'. אין לפרש אם גנבה וכן אם הכתה דא"כ פשיטא דלא חל הנדר תוס' ז"ל:ואמר. הרי הן עליכם קרבן כצ"ל:ונמצאו אביו ואחיו. שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן, וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אביו ואמו, וביד

112

מלאכת שלמה מסכת נדרים פרק ח

 גריס הראב"ד ז"ל, ומוקמי' בגמרא למתני' דלא ידע דמיעברא שתא הלכך כי אמר סתם אדר ראשון משמע ולא שני שלא נתכוון אלא לאדר הסמוך לשבט ובהכי אתיא מתני' בין לר"מ בין לר' יהודה דפליגי בברייתא בדידע דמיעברא שתא דלר"מ סתם אדר הוא השני ולר' יהודה סתם אדר הוא הראשון אבל בדלא ידע דמיעברא שתא ודאי מאדר הסמוך לשבט הוא דנדר אליבא דכ"ע. אמנם עיין בבית יוסף י"ד סימן ר"כ שכתב שם דהרמב"ם ז"ל פסק כר"מ ומפני כך מחלק בין ידע שהיא מעוברת ללא ידע ונקטינן כותיה דסתם משנה כותיה, ובשלחן ערוך ובספר הלבוש שם סימן ר"כ סעיף ח' פסקו עד

113

מלאכת שלמה מסכת עירובין פרק ד

 ושני תחומי שבת יש בין שני הבתים איהו כיון דנפק לאורחא משום הליכה ממש ולא משום לערב ברגליו ולחזור ה"ל עני ויכול לומר שביתתי בסוף התחום ויסיים מקום הניכר לו שם ופלוגתא דאמוראי היא לקמן איכא מ"ד דאפי' לא אמר נמי כיון דאנן סהדי דהתם בעי למיזל כמ"ד דמי וע"כ בדלא אמר מידי עסיקינן חדא דלא קתני ואמר שביתתי במקום פלוני ועוד מדפליג ר"מ עלה ואמר ה"ז חמר גמל ש"מ בדלא אמר שביתתי במקום פלוני עסיקינן דהא ר"מ מודה בעני וא"ת ר"מ עשיר חשיב ליה להאי דמשום דהחזיק בדרך פורתא לא משוי ליה עני א"כ דקאמר ה"ז חמר גמל אמאי

114

מלאכת שלמה מסכת פסחים פרק ב

 הגעת הזמן קודם הפסח הא לאו הכי אע"פ שכשעבר פסח ולא פדאו ישראל איגלאי מילתא למפרע דשל גוי היה מ"מ כיון שבפסח היה ביד ישראל לפדותו אמרי' הואיל ואי בעי לפדותו הרי הוא שלו השתא נמי אסור ויש ראיה לדבריהם מן התוספתא וכבר דחה ראייתם הר"ן ז"ל דבההיא תוספתא מיירי בדלא אמר לו מעכשיו אבל בדאמר לו מעכשיו אפי' כשקבע לו זמן אחר הפסח מותר ע"כ, וכתב המגיד משנה ואני סובר שרבינו ורבינו אפרים ז"ל ס"ל דמתני' דייקא דקודם הפסח הגיע הזמן מדקתני אחר הפסח מותר בהנאה ומשמע דמיד אחר הפסח מותר ואי אפשר לומר בשקבע זמן אחר הפסח דאכתי

115

מלאכת שלמה מסכת שבועות פרק ד

 הוי שפיר בכלל שבועת בטוי לרב:ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד דברי ר"מ. ס"פ דלעיל רמי עלה והתניא גבי שבועת העדות בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בה חייבין דברי ר"מ ומשני הא דענה אמן חייבין ומתני' בדלא ענה אמן:וחכמים אומרים בין מפי עצמו וכו'. ביד פ"ט דהלכות שבועות סי' ב':בסוף פי' רעז"ל במקום שאילו היה מגיד היה מועיל לחייבו ממון וקרא במושבע מפי אחרים כתיב שנאמר ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו יליף ר"מ דאפילו חוץ לב"ד משבועת הפקדון בג"ש דתחטא תחטא דסבר ר"מ דון

116

מלאכת שלמה מסכת שבת פרק יט

 בתחלת הדבר שיבוא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שלא נבוא בסוף לידי כך ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו ולהביאו ולא דחו את המילה בכך כשם שדחו אותה מפני הבאת איזמל ואפי' דרך גגות וקרפיפות היכא ששבת בתוך הבית איכא למימר דאי אתיידע מילתא מקמי מילה אה"נ ומתני' בדלא ידעי עד לאחר מילה ואפ"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן אלו דברי הרב ז"ל ואפשר הן אבל זו של דקר נעוץ אינה ראיה לפי דעתי שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבועה כמילה בשבת עכ"ל הר"ן ז"ל:ואפי' מחצר אחרת. אית דל"ג ואפילו בוי"ו ומ"מ דרך רה"ר לא אע"פ שמביאו בדרך

117

מלאכת שלמה מסכת תמיד פרק ב

 אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה ובגמרא מפרש טעמיה למ"ד משום דקטמי בהא פליגי דמ"ס אע"ג דלא קטמי מגואי כיון דקטמו מאבראי לא מייתינן ומ"ס כיון דלא קטמי מגואי אע"ג דמבראי קטמי מייתינן ולמ"ד דטעמא דמתניתין נמי משום ישוב ארץ ישראל דמשמע דס"ל לתנא דמתניתין דמביאין ממנו עצים מיירי בדלא עביד פירי דומיא דתאנה דקתני במתניתין דרגילין להביא ממנה דמיירי בדלא עבדא פירי ופירש המפרש דליכא טעמא דאיסור משום ישוב א"י נמי אלא דוקא במנויין בקרא בשבח א"י אבל בשאר פירות ליכא איסור משום א"י נמי:מורביות חריות וענפים דקים לפי ששורפים יותר ואין מעלין עשן אבל אילנות זקנים

118

מלאכת שלמה מסכת תרומות פרק ג

 את בן ביתו. וה"ה לשותפו ומשמע דלמאי שכתבתי במתניתין דלעיל בשם תוספות ז"ל דהאי מתניתין דלא כר' אליעזר, דו"ק, ולשון ה"ר יהוסף ז"ל פירש אפילו בן ביתו ואין צ"ל שותפו ע"כ, ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל והאי עבדו ושפחתו דתנן הכא עבריים נינהו דאיתא בהו שליחות ואע"ג דשפחה לא שייכא אלא בדלא אית לה שתי שערות דאי מייתא שתי שערות מאי בעיא גביה ואי אית (לית נראה דצ"ל) בה שתי שערות קטנה היא ולית בה שליחות איכא לאוקומי בתרומת ירק דמדרבנן היא והכי אוקימנא בפרק התקבל מתניתין טובא דכוותה ולמאי דא"ר ינאי בפרק המביא תניין דדוקא עובד כוכבים הוא דממעטינן דאין

119

משנה אחרונה מסכת אהלות פרק ג

 זית וכחצי זית מאהיל עליו. לענין עיקר טומאתן אין חילוק בין הוא מאהיל על הטומאה ובין טומאה מאהלת עליו. ומ"מ יש חילוק ביניהם לענין הנוגע באהל כמ"ש הר"ב פ"ז מ"ב:ר' דוסא בן הרכינס מטהר. דס"ל אין נוגע וחוזר ונוגע וכן במשא ואהל. ונ"ל דלא מטהר ר' דוסא אלא בדלא נגעי החצאין אהדדי. אבל בנגעי אהדדי מודה דחדא נגיעה הוי כדמוכח במס' נדה דף כ"ז דאמר אי אשמועינן קמייתא בההוא קאמרי רבנן משום דמיכנף אבל נתפזר מודו דאין מאהיל וחוזר ומאהיל משמע דבמיכנף לא מיקרי מאהיל וחוזר ומאהיל. וכ"נ מדברי התוס' בחולין ריש דף קכ"ב. וכן פי' רש"י בפרק העור

120

משנה אחרונה מסכת אהלות פרק ו

 דפרוכת זה משום קדושתו אסור ליהנות ממנו. אנן קי"ל תשמישי קדושה נהנין מהן כמ"ש רמ"א בא"ח סי' קנד ס"ח. ועוד פרוכת זה אינו אלא לצניעות ואין בו קדושה:חבית של גרוגרות. פי' הר"ב והוא שהסריחו דמבטל להו כו' והכי מוקי לה בגמ' פ' לא יחפור כולהו דמייתי התם דממעטין בדלא חזו אפילו לבהמה והלכך מבטל להו. ונראה דהיינו בסתמא שלא בטלן בפירוש. אבל בטלן בפירוש אפילו חזי הוי ביטול כדלקמן פט"ו בית שמלאו עפר ובטלו בטל וכ"כ התוס' והר"ש כאן דההיא שפקקו את המאור בטפיח דסוף מס' שבת ליכא לאוקמי שבטלו דא"כ ה"ל בונה. משמע דבחול אי מבטלו בטל וטפיח

1234567891011121314151617181920