בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק ח

 בגמ' והא דאמרינן דכי אמר לה כנסי ש"ח זה דאינה מגורשת דוקא בשלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי אבל אי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לה אע"ג דאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת דמשום כיסופא הוא דאמר לה הכי וכדאיתא בפ' הניזקין והה"נ בדלא אמר לה כנסי שטר חוב זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אא"כ עסוקים באותו ענין וכדאמרינן בפ"ק דקדושין היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר רב הלכה כר'

102

מלאכת שלמה מסכת חולין פרק א

 השוחט. מצינן למימר דוקא דיעבד ואפילו החזיר סימנים גזרה אטו לא החזיר ובקונטרס לא פי' כן, תוס' ז"ל, ובטור יו"ד סי' כ':בפי' ר"ע ז"ל לאו הכי גמירי לא הוי שבירת המפרקת מן השחיטה וכו' כצ"ל, עוד בפי' ר"ע ז"ל צריך להגיה והשוחט מן הצדדין דקתני רישא כשרה אפילו בדלא אהדר הסימנים משום דהא משחטי וכו', עוד בפירושו ז"ל המולק מן העורף לאו עורף ממש וכו' אלא מול הרואה את העורף, אמר המלקט כדקתני סיפא וכל העורף כשר למליקה ואי בעורף ממש מאי כל העורף והרי דבר מועט הוא והאי מול דקרא לאו עליו ממש הוא אלא בראייתו שהיה בלק

103

מלאכת שלמה מסכת טבול יום פרק ב

 הכל או לא יפסל אפילו מקום מגעו דהא תנן לקמן בפ"ג עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט"י ר' יוסי ור"ש פוסלין אלמא אין מחלקין בין מקום מגעו לשאר דמאן דפסיל פסיל בכל ומאן דמטהר מטהר בכל אבל הר"ש ז"ל האריך ליישב פי' רש"י ז"ל דעל כרחין בדלא הוי בעין איירי וז"ל ויש ליישב משנתנו לפי שיטתו רישא קמ"ל שהכל חבור דלא תימא אע"פ שהחולין מועטין לא פסל אלא מקום מגעו משום דמעורבין בכל המקפה ואע"פ שהכל מעורב יחד שייך למיתני מקצתם לשון רבים לפי שיש שם שלשה מינים מקפה ושום ושמן ואין לדקדק דמיירי כשהן בעין

104

מלאכת שלמה מסכת טהרות פרק א

 שריבה לטמא כך צריך להיות, וכבר הארכתי בביאור מתני' בר"פ העור והרוטב:משנה ההאוכל שנטמא וכו' זבחים דף ל"א ס"פ קבלה וכתב שם רש"י ז"ל אוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת נגע בולד הטומאה מצטרפים זה עם זה לטמא בקל שבשניהם וא"ת אי בדלא הוה ביה שיעורא מעיקרא היאך קבל טומאה מאב הטומאה מתחלתו, תשובה לדבריך שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא אבל לטמא אחרים צריך לכביצה וברייתא שלימה היא בתורת כהנים כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל מלמד שמיטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל דהיינו כביצה כדילפי' בפ' בתרא דיומא אוכל

105

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק א

 ז"ל והכריח דסוגיין דהכא בשאינה טוענת ברי לי דלכשר נבעלתי עסיקי' וסתמא דמילתא הכי איתא דתינוקת הוות ולא ידעא למיטען ואנוסה הוות ולא ידעא מנו וכיון דהויא לה שמא אפי' לר"ג בעי' תרי רובי אפי' בדיעבד דבסוגיין דהכא לא מפלגינן כלל בין בתחלה לבדיעבד וכן כתב ג"כ הרא"ש ז"ל דמיירי בדלא טענה ברי הלכך בעינן תרי רובי אפי' לר"ג ע"כ וכן כתב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וע"ש שדקדק ז"ל דלא קתני אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה כדקתני רישא, ועיין בטור ובספר הלבוש חלק אבן העזר סוף סי' ו':

106

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק ו

 שכתב להם הבעל דין ודברים אין לי עמכם יכולה היא כשתגדיל להוציא וכו':מה שראוי להנתן לה. לשון הרמב"ם ז"ל שם פ' עשרים פרנסה הראויה לה או באמדן דעת האב או בעשור הקרקעות ע"כ, ובגמ' דייקינן טעמא דיכולה היא להוציא מידם דקטנה הא גדולה כגון נערה ויתרה ומוקי לה בדלא מיתזנה מינייהו ובשלא מיחתה אבל אם מיחתה או דמיתזנה מינייהו לא אבדה מותר עשור נכסיה:אם השיא. ס"א אם השיאו ה"ר יהוסף ז"ל:פעמים שאדם עני ומעשיר או עשיר ומעני. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:אלא שמין את הנכסים ונותנין לה. כלומר רואין שכנגדן היאך מתפרנסות מנכסים כאלו והכי איתא

107

מלאכת שלמה מסכת כתובות פרק יא

 כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין נעשה ודאי טעו דתנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ס' יום ומכריזין בבקר ובערב אי מההיא ה"א שליח אבל ב"ד לא קמ"ל דאפילו ב"ד, איתיביה רב אשי לאמימר שום הדיינים שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו בדלא אכרוז לא בדאכרוז והא מדסיפא בדאכרוז הוי רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא אם עשו אגרת בקרת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים לא רישא וסיפא בדאכרוז [הגה"ה: כך הלשון ג"כ בהרי"ף ז"ל ונראה שנסחא מדוייקת היא ועיקר אבל בגמ' אני רואה אלא לעולם בדלא

108

מלאכת שלמה מסכת מועד קטן פרק ג

 עלו מטומאתם או דילמא דלאו דוקא נקט ומשני ליה בהדיא תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא הי' להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורין נזיר ומצורע אע"פ שהיה להם פנאי מותרין שלא ישהו קרבנותיהן דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנות עד לאחר גלוח כדכתי' בקראי הלכך לא קנסי' להו בדלא עבדי מקמי רגל דאי אסרינן להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינם קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר, וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דתגלחת נזיר לא מעכב מ"מ רגיל הוא לגלח ולשלח שערו תחת הדוד ע"כ, עוד גרסי' בגמ' תנא הכהן והאבל מותרין

109

מלאכת שלמה מסכת מנחות פרק א

 שמא דמנא דברי רוחות בעלמא נינהו, והא דקאמר ר"ש דלא עלו כגון דאדכר שמה דמנחה כגון קומץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת דבמנחה דפסלה בה מחשבה קא מחשב, ולדידיה איכא לאוקמה למתני' כר"ש, דמתני' בדאדכר שמה דמנחה כדמפרש שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה ולשם מנחת חוטא וההיא ברייתא דעלו בדלא אדכר שמה דמנחה, אבל לרבה ורבא דתריצו ההיא רומיא בשנויי אחריני מסקי' דמתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ואפילו מנחת חוטא ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשם מרחשת מעשיה מוכיחין דמחבת היא והקומץ חריבה לשם בלולה דהיינו מנחת

110

מלאכת שלמה מסכת מעשר שני פרק ב

 עוד כתב וז"ל כל מעשיהן בטומאה פירוש כי אינם אוכל אדם ואינם מקבלין טומאה מן התורה ע"כ:תאכל צמחונין. תלתן לשון נקבה היא ופירש ה"ר שמשון ז"ל כשזרע תלתן של מעשר שני וצמח ואע"ג דתנן* בפ"ט דתרומות גדולי מעשר שני חולין הא תני סיפא ופודה אותן בזמן זרען והכא בדלא פדה עסיקינן ומפרש הירושלמי כיני מתניתין מותר לאכול ואין חוששין משום דבר שאין דרכו לאכול א"נ לא חיישינן אי אכיל ליה בטומאה דלאו אוכל הוא ע"כ, ובסוף דבריו ז"ל כתב ובזה חמור מעשר שני דלא התרנו אלא צמחונים אבל משתגדיל כל מעשיה בטהרה ע"כ, אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל פירש השתא

1234567891011121314151617181920