בדלא

בדלא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5033 מקורות עבור בדלא. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ב

 דהיינו מעות או פירות בצד דבר שיש בו סימן דהיינו כלי או כיס חייב להכריז על הכל וינתנו הפירות או המעות לבעל הכלי או הכיס ומשני אמר רב פפא לא קשיא הא דקתני חייב להכריז בדאישתיירו ביה מינייהו מידי דחיישינן דילמא הני דקמיה מיניה אישתפוך והא דקתני הרי אלו שלו בדלא אשתייר ביה מידי דאמרינן אם איתא דמיניה דמנא אישתפוך הוה משתייר ביה מינייהו מידי ומדלית במנא מידי שמעינן מינה דמאיניש אחרינא נפיל ואייאש ליה מינייהו דהא לית ליה סימנא בגווייהו ולפיכך הרי הן שלו, ואיבעית אימא הא והא דלא אשתייר ביה ולא קשיא הא דקתני חייב להכריז דהדרי אפיה

92

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ה

 הוא שאין המלוה יכול לכופו אלא אם בא לוה לפרוע בתוך זמנו רשאי ע"כ, עוד כתוב שם בשם רבינו האיי גאון ז"ל דשאלת ככר שהוא דבר מועט לא בעינן שער שבשוק שאע"פ שאין לזה יש לזה מידי דהוה אזבל כל ימות [השנה] ובמסכת שבת פ' שואל מוכיח כן דמוקי לה בדלא קייצי דמי וכן כתב הראב"ד ז"ל דאע"פ שאין לה שרו רבנן משום דמילתא זוטרתי היא ושכיח לאוזופי חדא מחברתה א"נ משום דלא קפדי שכנים אהדדי ע"כ, וביד שם פ' עשירי סימן ב' ג', ובטור יו"ד סימן קס"ב:משנה יאומר אדם לחברו נכש עמי וכו' ביד שם פ"ז סימן

93

מלאכת שלמה מסכת בבא מציעא פרק ו

 ולא עבדים לעבדים ודוקא בקבלן הוא דקיימא לן ביה כר' דוסא דידו על התחתונה אבל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום מטעמא דכתיבנא וה"מ בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד ל"ש פועל ול"ש קבלן לא מצי למהדר בהו אלא היכא דאניסי כגון שמת לו מת או שאחזתו חמה אבל בדלא אניסי ואין שם פועלים לשכור שוכר עליהן או מטען:כל המשנה וכו' תוס' פ' החולץ דף מ"ט, ובגמ' פ' הגוזל קמא דף ק"ב ובפ' הבית והעליה דף קי"ז ובפ"ק דע"ז דף ז', וסתמא כר' יהודה כדכתיבנא בפ' הגוזל עצים סימן ד', ועיין במ"ש שם, ובטור ח"מ סימן של"ג:וכל

94

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ג

 הגודר גדרו בקוצים. אוקימנא במפריח ראשי הקוצים בר"ה וכשעוברין כדרכן סמוך לכותלו נזוקים בהן אבל מצמצם שלא הוציאן לחוץ אם נסמך אדם שם יותר מן הראוי וניזוק פטור בעל הגדר לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכותלים:וגדר שנפל וכו'. כיון דאניס צריך לן לאוקמי הך סיפא בדלא אפקרינהו ואיתזק לאחר נפילה דהיה לו לסלק ולא סילק דבכה"ג אפי' רבנן מודו כר' יהודה דאמר מתכוין לזכות בחרסיה חייב ומשום דמיירי הכא בדלא אפקרינהו מחייבינן הכא בכל גווני בין היכא דנתנו לו זמן לסתור את הכותל ונפל לאחר זמן או נפל בתוך הזמן או שלא נתנו לו זמן דכיון דלא

95

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ז

 לכלבים ולאשמועי' דשחיטה ראויה חשיב לה אבל ביוה"כ פליג דאין אדם לוקה ומשלם אלא א"כ שחטו ע"י אחר וכדכתיבנא, והקשו תוס' ז"ל וא"ת ולרבה דאמר בפ' אלו נערות דלר"מ חדוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם היכי הוה משני מתני' כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקי מתני' בדלא אתרו ביה וכו' כדפי' רעז"ל והכי משני רבה התם מתני' דאלו נערות:טבח ומכר ואח"כ מת אביו אבל מת אביו תנא סיפא וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט ואפי' יש לו אחים אמרי' בגמרא דפטור דלא קרינן ביה וטבחו דמשמע כולה באיסורא וכתב הרא"ש ז"ל ומשום פטורא דסיפא

96

מלאכת שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 לאו היינו פטור ממלקות דהא חייב משום קוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מואותו לא תכרות כדאיתא בפ' בתרא דמכות וצריך לדחוק ולומר פטור אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו אחרים שחבלו בו חייבין ואחרים שקצצו נטיעה חייבין צריך לאוקמה כר"מ דאמר לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות א"נ בדלא אתרו בי' תוס' ז"ל, ונלע"ד שהיה צריך להיות כך וצריך לדחוק ולומר פטור אפי' מדיני שמים על עון שאין חס על גופו ואע"פ שאין בו צד חיוב אפי' בידי שמים אעפ"כ אחרים שחבלו בו חייבין, ובגמ' רמי והתניא א"ל ר"ע צללת במים אדירים והעלית חרס בידך דאדם רשאי לחבול

97

מלאכת שלמה מסכת בכורות פרק ב

 רעז"ל כי היכי דלא תיקשי מתני' דשמעת מינה דכל כמה דלא נקט מרא זוזא ברשותא דמרא קיימא אההיא דאין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית דבפ"ה דמסכת בבא מציעא דשמעת מינה דברשותא דמקבל קיימא דאי ברשות מרא קיימא אמאי הוי רבית הא ברשותא דמריה אשכחו ולדות דלעולם תרתי מתנייתא בדלא קביל עליה בעל הבהמות אונסא וזולא והכא גבי בכורה היינו טעמא דולדות פטורין דכל יד נכרי באמצע פטור מן הבכורה:העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורין ולדי ולדי ולדות חייבין כצ"ל וכמו שפי' רעז"ל, ובתוס' חיצוניות מצאתי כתוב ולדות היינו ולדות של אותן ולדות שהעמידן תחת אמותיהן שהמעומדין

98

מלאכת שלמה מסכת בכורות פרק ח

 לכהן וכו', לשון רעז"ל עד סוף, אמר המלקט ובגמרא פריך וליכתבו הרשאה להדדי דהא מוקמינן למתני' בשכתב הרשאה כאשר פירשו לקמן רעז"ל סי' ה' ומשני הוכרו ולבסוף נתערבו כגון שתי נשים של שני אנשים שהוכרו ולסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה ומתני' נמי בדלא הוכרו מעולם דמעולם לא נודע איזה בכור ולא זכה אחד מהן בחלק בכורה:איזהו בכור לנחלה ולכהן. ביד פי"א דהלכות בכורים סי' י"ג י"ד ט"ו ובפ' שני דהלכות נחלות סי' ט' י' י"ב ובטור רוב פירקין איתיה ביורה דעה סי' ש"ה ובח"מ סי' רע"ז, וכתוב שם בספר הלבוש סעי'

99

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק ה

 ליה בעל הבית נחת רוח עשיתי לסקריקון סמך לו דין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי עכ"ל ז"ל:וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל. דאמרינן מיראה עבד בעל הבית להודות למכרו לו א"נ השני נוח לי והראשון קשה הימני דבגמרא מוקי לה בדלא כתב ליה שטרא אלא דאמרו לו בעלים לזה שלקח מסקריקון לך חזק וקנה בחזקה דכיון דדבורא בעלמא הוא דאיכא למימר השני נוח לי אבל אי כתב ליה שטרא בשמיה קני דכולי האי לא ה"ל למיעבד אי לאו דזבנה מכר גמור ומדעת ושמואל אמר אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב

100

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק ז

 לא תנשא בו לכתחלה וכ"ש למ"ד אם נתגרשה בו תנשא לכתחלה והא דאמרינן ה"ז גיטיך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה דאלמא אם נתייחד הוי גט ישן י"ל דהתם בדלא אמר לה מהיום ולסוף שלשים יום הוא דנתגרשה והלכך כשנתייחד בנתיים ה"ל כאילו נתייחד בין כתיבה לנתינה והר"א אב ב"ד ז"ל פירשה בשלא מסרו לה אלא ביד שליש ואין הלשון מתחוור לפירושו דהרי זה גיטיך שנתנו לה משמע ולספרים דגרסי בה ע"מ שאעבור מנגד פניך אין לך לומר כלשון

1234567891011121314151617181920