אשתמע

אשתמע מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 211 מקורות עבור אשתמע. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

של"ה מסכת תמיד פרק דרך חיים תוכחת מוסר

 יחודו, עכ"ל.קסב. מי שמוציא דבר מגונה מפיו, לא נתקבלה תפילתו. שכן כתב בפרשת פקודי עמוד תמ"ח (זהר ח"ב דף רמ"ט ע"ב) וזה לשונו: אלין אינון ארבעים קיימי, ואנזפי ומנדין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא איצטריכא, ומטנפי פומייהו בה. ואלין מנדין לון וקיימו ארבעין יומין, דלא אשתמע צלותהון, ולא עאלת לפרגודא וקיימו נזיפא לבר. וכן לכל אינון דחאבו כל אינון חובין, דבעיין לנזיפא. עשרה כרוזים נפקין בכל יומא, ומכריזין בכל אינון רקיעין, ובכל אינון חיילין ומשיריין, אזדהרו בפלניא דאיהו בנזיפא. נזיפא איהו על חובא פלוני, עד דתב קמי מאריה, רחמנא לישזבין, עכ"ל. הרי שתפילה אינה נכנסת, כשאין פי האדם

172

בן ידיד הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה

 ודברי הזוהר ויקהל ודברי מרן בבדק הבית דאין לו להשמיע לאזניו עי"ש וסיים דהכי נקטינן. ואני אומר דמדברי הזוהר לא משמע אלא שלא ישמיע לאחרים והתוספתא ודאי נדחית מקמי תלמודא דידן והעיקר כפסק רבינו ועיין במגן אברהם שם סק"ג וזהו לשון הזוהר פרשת ויקהל דף ר"ב ע"א דדייק וקאמר דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא וכו' לאודנין דבר נש וכו' [דלא] ישמעון לההיא צלותא בני נשא יעו"ש הרי דלהשמיע לאזנו אין בכך כלום וברור וק"ל.הלכה י[י] כריעה כיצד המתפלל כורע ה' כריעות וכו'. קשה למה השמיט רבינו דאי בא לשוח בסוף וראש כל ברכה דמלמדין אותו שלא לשוח כמו

173

זכרון מלך הלכות גירושין פרק ג

 מעשרה שבטים הוא, וכן (בדף מ"ה) דאי הדר ביה ישראל הוא וקידושיו קידושין. וכיון דאיתא בקידושין איתא נמי בגירושין דאיתקש יציאה להויה, וכן משמע דאפילו קידוש בשטר ושטר צריך גם כן כתיבה לשמה כמו בגט כדאיתא בקידושין (דף ט), ואין לומר דלא מצי מקדש כלל דהא איתקיש הויות להדדי, דלא אשתמע בשום דוכתא לומר שמומר אין קידושיו בשטר כלום, וכן משמע ממה שאמרו דעבד אינו נעשה שליח משום שאינו בתורת גיטין וקידושין, אמאי הזכיר קידושין הא אפילו מומר דאיתא בקידושין ליתא בגירושין, אלא ודאי מומר איתא בגירושין. וכיון שכן, תמה על עצמך אם אין המומר יכול לכתוב בעצמו לשמה איך

174

כרוב ממשח (ר' שלמה אלפסי) הלכות קרבן פסח פרק ח

 קרא דובשל מבושל להך דצלאו ואח"כ בישלו ושוב פסק כרבי דעשאו צלי קדר חייב ומפיק לה מובשל מבושל ותירץ דרבינו מפרש דכי אמרינן איכא בינייהו צלי קדר היינו לומר דמק"ו לא הוה משתמע אבל מבשל מבושל ודאי משתמע שפיר לכו"ע ע"כ. וכפי זה פלוגתא דבין רבי ורבנן היא דלרבנן מק"ו אשתמע שפיר משקין ומי פירות ולא אצטריך קרא אלא לצלי קדר ולרבי כולהו לא משתמעי אלא מקרא דובשל דמדכתיב במים משמע דוקא מים אך קשה דא"כ מאי פריך בגמ' ורבנן האי ובשל מאי עבדי ליה הא שפיר איצטריך ליה לצלי קדר ואמאי אצטריך לאוקומי לההיא דצלאו וכו'.ואין לומר דקושיית

175

דרישה חושן משפט סימן שלג

 במה דברים אמורים אקבלן וכמ"ש ולא פירשו גם אפועל דהוה רבותא טפי דהוה נלמד מיניה דגם בפועל שכיר יום אינו יכול לחזור בדבר האבוד ואם חוזר שוכר עליו הבעל הבית אפילו עד ארבעים וחמשים בשחבילתו ביד בעל הבית וכמו שכתבו הפוסקים (ודוחק לומר שמחולק רש"י עמהן בדין זה דהא לא אשתמע שום פוסק לכתוב פלוגתא בזה) נראה לי דהיינו טעמא דרש"י לשיטתו פירש כן והוא אמה שכתוב בברייתא לפני זה במה דברים אמורים שלא התחילו במלאכה כו' פירש הוא ז"ל במה דברים אמורים שלא התחילו כו' ארישא קאי ועד השתא פירש מילי דשכירות והשתא פירש מילי דקבלנות כו' עכ"ל עיי"ש

176

ב"ח אבן העזר סימן לד

 בועז עשר[ה] אנשים (רות ד ב) וצריך לומר דבמסכת כלה מיירי בברכת אירוסין וגבי בועז מיירי בברכת נישואין כדכתבו התוספות (דף ז' ב) בד"ה שנאמר ויקח בועז ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי אליעזר שליח היה ונראה דאסמכתא בעלמא הוא דעשרה לא אשתמע מהתם ולא איירי פשטא דקרא בברכת אירוסין עכ"ל התוספות אבל מדעת הרמב"ן [ס"א מדכתבו הרמב"ם] ורבינו יראה דס"ל דילפותא גמורה היא:ב מאי מברך וכו'. האידנא נוהגין לברך והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין ואף על גב דבלשון המחברים לא נמצא כתוב עמו

177

מור וקציעה סימן קמא

 בשם ספר אגודה כו', ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. עיין מ"ש בס"ד בשאילת יעבץ (סי' מ"א) תשובה ארוכה לקיים דברי רבינו הרב"י שאינם צריכים חזוק. והשיבותי גם כן על מה שכתב כאן הט"ז [ס"ק ג] בזה.שם [ד"ה ומתוך]. וקודם לזה כתב אי ההיא צלותא אשתמע לאודני דבר נש. כצ"ל.שם. ועוד דהא איכא למימר כו' ומכוין לבו לדבריו הרי הוא כקורא. עכ"ל. פשוט דהיינו דווקא בשומע מתוך הס"ת, כדרך שבאר למעלה דאסור לקרות אות אחת שלא מן הכתוב, וא"כ לא יהא אלא שקורא בעצמו, אטו שומע עדיף נמי מן הקורא, וזה מבואר מאד כמעט לא ניתן

178

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קא

 שמכל מקום יש מעליותא בכך הגם שכל התפילה אחת היא:מי שאי אפשר לו לכוון פירוש המלות עד שיאמר תפילת לחש בקול ששומע העומד אצלו. י"ל שאין על כך קפידא, כי מה שאמר הכתוב תהילים [י, יז] תכין לבם תקשיב כו', מכריע נגד לשון זוה"ק [ח"א רט, ב] אודות אשתמע לזולתו לא אשתמע, ואונס רחמנא היקל עליו:צעקה יפה ואמרו חז"ל [ברכות כד, ב] המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה. אולי רק בתפילת לחש בציבור כן הוא, וגם שלא בציבור כיון דעיקר התקנה היה להתפלל לחש בציבור וכיון דתיקנו כן אין תועלת עוד בהרמת קול. ואולי שייך גם בלחש

179

יד אפרים אורח חיים סימן קא

 וקולה לא ישמע הוא, אך שהרגילות היה להתפלל קצת בדבור פה לעורר הכוונה, כמו שכתבתי לעיל מדברי אדוני אבי זקיני בכור שור. ואמנם לפי זה י"ל שאחר כך תיקנו בלחש ממש שלא לבייש עוברי עבירה, וצ"ע במפרשים. ועיין בב"י [סימן קמא ד"ה ומתוך]. מלשון הזוהר ויקהל שכתב אי האי צלותא אשתמע לאודניה דבר נש לית מאן דציית ליה לעילא כו', משמע שאף להעומד אצלו ממש לא ישמע. ומכל מקום מי שאינו יכול לכוון בענין אחר יש לו לעשות בענין שיכול לכוון, דאע"ג דקיימא לן אם לא כיוון אין צריך לחזור ולהתפלל, מכל מקום אם עושה תפלתו קבע בענין שאי אפשר

180

מאמר מרדכי סימן קמא

 היתה ברכתו לבטלה. ומ"מ יש פנים לומר שאין כאן ברכה לבטלה וכמ"ש מרן ז"ל לדעת הזוהר הקדוש ע"ע:(ד) אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע וכו' כתב כן על פי הבנתו בדברי הזוהר הקדוש שכתב דלא ישתכח בו דיבור חד בלחודוי וכו' וכתב עוד אי ההיא צלותא אשתמע לאודניה דבר נש לית מאן דציית ליה לעילא ולית דצייתין ליה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא בג"כ בעי לאסתמרא דלא ישמעון לההוא צלות' בני נשא וכו' וכגוונא דא מאן דקרי בספרא דאורייתא חד קארי וכו'. והנה מבוא' מדברי מרן ז"ל דס"ל להזוה' הקדוש דאסור לאדם להשמיע לאזניו כשמתפלל וכן כשקורא בתורה חד

1234567891011121314151617181920