אשתמע

אשתמע מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 211 מקורות עבור אשתמע. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

קרבן אהרן מצורע פרשה ז סוף פרק ד

 אלא את שבא וכו', ולזה אין צריך למגרס אלא הא אינו אומר ואם בא יבא אלא את שבא וכו' עכ"ל.והרב בעל הלבוש תפש עליו ואמר אבל לדידי בתרוייהו צריך לומר כן, ותרוייהו חד טעמא אית להו, דהואיל ומפרישנא דעיקר דרש התנא הוא משום דסבירא ליה דחדא מכלל חבריה אשתמע, דכיון דכתיב ושב והנה פשה, אם כן ממילא שמעינן מיניה גם כן דין לא פשה, וכיון דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וגו', שמעינן מיניה גם כן דין דאם לא פשה הא אינו אומר ובא, כלומר אינו אומר את שניהם, אף על גב דחד מכלל חבריה אתמר, אלא ללמד וכו'

162

קרבן אהרן אחרי מות פרשה ד סוף פרק ד

 אמר דלא אמר רבא אלא שראשון משלח משום דמצוה בראשון.עד כאן זקוק להיותו חי. עד כפרת דמים דפר ושעיר, כדתני לעיל ויליף לה ממלת החי שהיא יתרה.אות ד(ד) שהסמיכה בשתי ידיו. שצריך לסמוך בב' ידיו, דלהכי אמר בשתי, אע"ג דאמר ידיו, ומידיו שתים אשתמע, אלא לעכובא לומר דדוקא בשתי ידיו הוי סמיכה ולא בידו אחת.זה בנין אב. נ"ל דלמד זה מדלא אמר וסמך אהרן על ראש השעיר את שתי ידיו, אלא אמר וסמך את שתי ידיו, לומר דבכל מקום דוסמך הוא בשתי ידיו.אות ה(ה) החי. מלה יתרה היא, דכבר אמר והקריב אהרן את השעיר

163

ילקוט יוסף תפילה א הערות סימן קא סעיף ב - תפלה בלב

 ערוך (סימן קא) הנ"ל. וכן פסק הרמ"א בהגה (סימן קמא). והן אמת שמרן הבית יוסף בבדק הבית כתב, ומכל מקום מהזוהר שכתבתי בסימן קמ"א נראה שמסכים לתוספתא שלא ישמיע לאזניו, וראוי לחוש לו. ע"כ.ובבית יוסף (בסימן קמ"א), הביא דברי הזוהר פרשת ויקהל (דף רב ע"א), אי ההיא צלותא אשתמע לאודניה (נ"א לאודנין) דבר נש, לית מאן דציית לה לעילא בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמכא דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא. כגוונא דא מאן דקרי בספר תורה וכו'. ע"ש. ואף על פי כן פסק מרן בשלחן ערוך כדברי הרמב"ם שצריך להשמיע לאזניו לכתחלה. ועיין בספר יד מלאכי (

164

פתחי חושן חלק ד (שכירות) - הערות פרק ט - תשלום השכירות ואיסור הלנת שכר

 במה לחיות הוא ואנשי ביתו, וכמה דכתיב בקרא (בפ' תצא) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.לך נא ראה מה דאיתא בזוה"ק (פ' קדושים), לא תלין פעולת שכיר, אמאי אלא מקרא אחרינא אשתמע דכתיב ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וגו', לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכנש בגינוי לעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא, כד"א (קהלת יב) עד אשר לא תחשך השמש וגו', מהכא אוליפנא מלה אחריתא, מאן דאשלים לנפשא דמסכנא, אפילו דמטא יומוי לאיסתלקא מעלמא קב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה

165

חפץ חיים - אהבת חסד חלק א פרק ט

 לו במה לחיות הוא ואנשי ביתו וכמה דכתיב בקרא בפרשה תצא ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. לך נא ראה מה דאיתא בזוה"ק פרשה קדושים לא תלין פעולת שכיר אמאי אלא מקרא אחרא אשתמע דכתיב ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו לא תבוא עליו השמש אזדהר דלא תתכנש בגינוי לעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא כד"א [קהלת י"ב] עד אשר לא תחשך השמש וגו'. מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפילו דמטו

166

חפץ חיים - נדחי ישראל פרק מא

 די שהוא בעצמו קלקל כל ימי חייו הביא עוד רשעים בעלום למרוד בה' ובתורתו כל ימי חייהם ויהיה פעולתם הרעה גם לו למזכרת עון לנצח. לך נא ראה מה דאיתא בזוה"ק פרשת שמות תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא וגרמין דדיוריה דקודשא בריך הוא לא הוי בעלמא ובני נשא צווחין ולא אשתמע קליהון. ואלין אינון. מאן דשכיב בנדה בגין דלית מסאבו תקיף בעלמא בר מסאבו דנדה. מסאבו דנדה קשיא מכל מסאבו דעלמא. איסתאב איהו וכל דמקרבין בהדיה יסתאבון עמיה. בכל אתר דאזלין אתדחיא שכינתא מקמייהו. ולא עוד אלא דגרים מרעין בישין על גרמיה ועל ההוא זרעא דיוליד דכיון דיקרב ב"נ לגבי

167

פלא יועץ - כלילות יופי

 עונים באימה וכו' ברעש גדול. ג' אהבה למלך שלם המרבה להטיב הבוחר בעמו ישראל באהבה ובאהבתו וחמלתו גמל עמנו טובות עד אין חקר ועל הכל אשר בחר בנו מכל העמים וקדשנו במצותיו ואמרו בזוה"ק דכל פקודא דלא איתעביד בדחילו ורחימו לאו פקודא היא ולא פרחא לעילא ובפרט באוריתא ובצלותא אי אשתמע קליה בלא דחילו ורחימו עליה כתיב וישמע ה' ויחר אפו ח"ו. ד' צריך לשמוח שמחה גדולה בעשיית המצוה דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורונא הוא דשדר ליה קב"ה ולפי רוב השמחה יגדל שכרו וגילה הרב האר"י ז"ל שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקדש היה על ידי

168

של"ה תולדות אדם השער הגדול

 בריך הוא 'גדול מאד', (כד איהו בכנסת ישראל) [בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמיה], הדא הא דכתיב (שם) 'בעיר אלהינו', בעיר אלהינו הוא גדול [בעיר אלהינו, עם עיר אלהינו]. אמר ליה רבי יהודה, 'אלהינו' מאי בעי הכא. אמר ליה, הכי הוא ודאי, מאי 'עיר', דחלא [אלהינו] ותושבחתא, דישראל הוא. מאי משמע, אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא, ולאו הוא 'גדול', ולאו הוא מהלל. מכאן שאם הוא בעיר שהוא אלהינו, כלומר, שהוא ביחוד גמור בה, הוא גדול, והסבה והגורם ליחוד, הוא שלמות הנשמה בתורה ובמצות. וזה רמז במה שאמר 'אלהינו', רצה לומר, שאנחנו מקבלים אלהותו ועושים מצותו.שיא. במשנה (אבות פ"ב

169

של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג

 והכי צריכין ישראל ליחדא בבת זוגייהו, בחשאי באימה ברתת ובזיע (בכסויא) [בכסופא], כמה דאוקמוהו קדמאין (נדרים כ ב) כמי שכפאו שד, דאיהי ש"ד מן שד"י, דבההוא זימנא אתעבר מן תרעא, ודא רזא דמזוזה דאתמר בה (דברים ו, ט) 'וכתבתם על מזזות ביתך', מזוזת [כתיב], ז"ז מו"ת.ואם הוא אשתמע קלא, מיד 'לפתח חטאת רבץ' (בראשית ד, ז), [ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהימנותא], ולא למגנא אוקמוה קדמאין (ברכות כד ב) כל המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה. בההוא זימנא דמייחדא קודשא בריך הוא בשכינתיה, כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן, וכלהו בקדושה, ובגין דא תקינו קדושין וברכאן לכלה,

170

של"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה

 איהו צלותא, ומאן איהי צלותא, דא [קלא אחרא דתליא בקלא דאשתמע ומאן הוא קלא דאשתמע דא ההוא קול דאיהו בו', קלא דתליא ביה דא] ההוא קל בלא ו', (דתליא בקלא דאשתמע דאיהו קול בו'). ובגין כך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה בצלותא, אלא לצלאה בלחש, בההוא קל דלא אשתמע ודא היא צלותא, דאתקבלה תדיר, וסימן 'והקל נשמע' (בראשית מה, טז), קל בלא ו' נשמע, דא הוא צלותא דאיהי בחשאי, דקודשא בריך הוא קביל כד אתעביד ברעותא וכונה [ותקונא] כדקא יאות וכו', עד כאן. ומדאמר 'למשמע קליה', משמע אפילו הוא עצמו לא ישמע קולו.ובפרשת ויקהל (ח"ב דף ר"ב

1234567891011121314151617181920