אליהוא

אליהוא מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 213 מקורות עבור אליהוא. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

מלבי"ם בראשית פרשת בראשית פרק א

 אדים קיטוריים שע"י התפשטותם מכח האש הממוזג בם הם קלים מן האויר וצפים עליו למעלה עד יגיעו למקום הסגריר ששם הודק האויר והוא קל מהם וע"כ שם יעמדו ויהיו לעננים וחזיז קולות כפי החוקים הנפלאים שיסד ה' בהם. שעדן לא באו ולא יבאו בני אדם בסודם כמו שדבר ע"ז נפלאות אליהוא בסוף ויכוחו עם איוב [שם סי' לו ולז] וע"ז אמר במד' שמים אש ומים, שמים שא מים, שמים שם מים, אש ומים הוא החום והאש והעלעקטרי הצפון בהאדים, ועי"כ שא מים יתנשאו לעלות לרום, ועי"כ שם מים, יעמדו שם ברקיע שהוא מקום הסגריר שלא יעלו משם והלאה, עד עת

92

מלבי"ם שמות פרשת יתרו פרק כ

 שהוא שליח ה' והאמינו בכל מה שצוה אותם בשם ה', אולם שתי המצות האלה שהם מציאות ה' ושאין זולתו, זה ישיג האדם בשכלו, וה' נטע בשכל האדם ידיעות נשתלו בו מלדה ומבטן ואשר [כפי דעת אפלטון] תביא הנפש אתה ממקור מחצבתה, שיש אלוה נמצא ושהוא אחד כמ"ש בפי' איוב במענה אליהוא (סי' לו) ע"ש, עד שמי שיביט בעין השכל בבתי נפשו ימצא דעות אלה טבועות בנפש כל אדם, ומשורשות בנפשות כמו השכלות ראשונות, ולא היה צריך לקבלם ממשה בדרך אמונה, וע"כ באו הצווים האלה מאת ה' יוצר הנפשות, והמצוה הוא שישתדל לדעת זה בידיעה ברורה, כמ"ש מי לא ידע בכל

93

מלבי"ם איוב הקדמה

 וחלום נבואיי, דממה וקול ישמע. בלדד מבאר הקבלה הפיץ מעיינותיו חוצה, מבאר חפרוה שרים כרוה זקני ימי קדם במחוקק במשענותם. צופר ממבועי התבונה והפילוסופיא דלה מים זרים קרים נוזלים, ועל יסודות ההשגה המופשטת ע"י הבחינה והנסיון מן המאוחר אל הקודם, כשטת הפילוסופים המשאיים, בנה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. אליהוא מתהום רבה העלה מים עמוקים מן המחשבות (אידעען) השתולים בנפש ממקור מחצבתה, הן המה יסודי ההשגה לדעתו, וכדעת אפאלטון בם מצא מוצא האמתיות, ועליהם ירה אבן פנתו וישם את לבו כלב אלהים, ובכח האלהות אשר בנפשו צרור המור דודו לו, לעמוד תחתיו לענות ולהתוכח ולכונן כמו רמים מקדש חכמתו.

94

מלבי"ם איוב פרק לא

 את השדה בלא כסף מבעליה והפחתי נפשו עד שלכן תחת חטה תצא חוח והאדמה תשאה שממה? הלא שדות בכסף קניתי לא עשקתי ולא גזלתי. וא"כ לא עלי אדמתי תזעק כי לא נעשה זה על ידי עונותי. תמו דברי איוב תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו':

95

מלבי"ם איוב פרק לב

 מלבי"ם איוב פרק לב(א) פתיחה למענה השמנה עשר מענה אליהואאחר שתמו דברי איוב וישבתו שלשה האנשים מענותו, כי נצחם איוב בטענותיו, יצא אל המערכה איש גבור חיל נבון דבר וה' עמו, וידבר את המתוכחים בשער וישב מלחמה שערה, ויעש חיל לחוות אמתת הענינים בשאלות האלה, הכינם וגם חקרם ברוח ה' עליו ובסוד קדושים ותמים דעים אשר בלבו, עד שבסוף דבריו גלה את סוד ה' מה שנעשה בעת באו בני אלהים להתיצב על אדון כל הארץ והשטן בתוכם, ככל המסופר בראש הספר, וסוף הוכוח נמצא בהקדמת הספר, וכל זה נודע לאליהוא מסוד ה' ליראיו:תחלה יציע כותב הספר, שעוד

96

מלבי"ם איוב פרק לד

 צדיק תמים בחנם. על זה השיב שזה אינו רע בערך ההויה הכוללת. ושגם אם יפסד כל כדור הארץ ע"י חיוב הטבעי הכולל ויגוע כל בשר יחד כצדיק כרשע. אין זה עול מצד קיום המציאות הכללי. שברא עולם ההויה וההפסד שהארץ וכל אשר בה כגרגיר חול בערך המציאות כולו. וע"ז בא אליהוא להראות ההטעיה שיש בדברים אלה. ואיך נמצא בו סתירה מניה ובי':(ג) כי אזן, כמו שהחיך יטעם את האוכל ויבדיל מר ממתוק. כן תבחן האזן את המלים להבדיל בין האמת ובין השקר:(ד) משפט. הרוצה להחליט איזה דבר צריך שיעמוד על יסוד אחד לא יסור ממנו. לא שידלג על

97

מלבי"ם איוב פרק לז

 בהיר הוא בשחקים, האור עצמו הוא בהיר בשחקים, וגם אין ענן מכסהו מנגד העין הרואה, כי רוח עברה ותטהרם, כי נטהרו השחקים מן העננים המכסים את האור, ר"ל שדבר זה שה' משגיח הוא אור נראה ולא יכסהו ענני הסכלות ועבי טענות המכחישים. שכבר עברו העננים על ידי רוח הוכוח של אליהוא:(כב) מצפון, מפרש מהו האור, שנתברר כי מצפון יאתה זהב, והיא מליצה נפלאה שעל ידי שהנהגת ה' בעניני השגחתו ובגמול ועונש צפון ונעלם, עי"ז תצא משם הזהב היקר והנקי, ר"ל שמזה עצמו ניכר חכמת ה' העמוקה שאין ביכולת איש להשיגה עד יבקשנה כזהב הנטמן בצפון ובטמון, (מצפון יאתה) על

98

מלבי"ם איוב פרק לח

 שיברא ברואים נוראים ואיומים, ובכ"ז הכין בהשגחתו שיתקימו גם המינים החלשים, עד שמזה יראו כי גבוה מעל גבוה שומר ואחד יחיד מושל על כולם, וכן נמצאו תקיפים ועריצים וגבורים גם בין ב"א, ובכ"ז ערך בהשגחתו שיתקיימו ע"י מה שעשאו מדיני בטבע ונטע בו הכח לעשות משפט ומישרים, וכמו שבאר כבר אליהוא בסי' ל"ה, ואז הודה איוב כי לא השכיל בכל וכוחו, אבל גלה דעתו כי לא לבו הלך אחר דברי פיו בכל זמן הוכוח, שבאמת בלבבו היה מאמין בהשגחה ובהשארות הנפש, וכל וכוחו היה רק לנסות למצוא בזה דרך עפ"י העיון והשכל, והיה דרך החיפוש לבד, כמ"ש אדון הנביאים, הראני

99

מלבי"ם ביאור המילות איוב פרק לב

 נקשר בכ"מ עם למ"ד ופה שנקשר עם מלת את מבואר שהוא יוצא, שגרם שאיוב יחכה וימתין, כי חכה נרדף עם ההמתנה, ונסתה ולא תחכה (מ"ב ט' ג'):(ו) זחלתי ואירא. הזוחל הוא הרומש בארץ, ומורה על ההכנעה והשפלות, חמת זוחלי עפר, דעי, דעות, דעים, בא במענה אליהוא ששה פעמים, ואין דרכו לבא על צורה זאת, והוא לדעתי שם הונח על המדעיים השתולים בנפש האדם מעולם השכלי, אשר לפי דעת אפלטון תביאם הנפש עמה ירושת נחלה ממקור מחצבה, והם לדעתו יסודי התבונה, ונקראו גם בלשון הפילוסופים אידעען, וקרא את ה' תמים דעים, כי אצלו הם בתמימות בלי חסרון:(ח) רוח, ונשמת

100

מעשי ה' מעשי בראשית פרק ב (פרשת בראשית)

 עוד:אמנם מה שהועלנו בהנחתנו זאת הוא שגם קודם תחיית המתים יש שכר ועונש לגוף, והוא הגוף אשר לו התמונה מן היסוד הדק ההוא שלרוב דקותו נקרא בשם רוח כי לא ימצא בשפלים דבר שראוי להקרא היסוד הדק ההוא בשמו ולהמשילו אליו רק יסוד הרוח. והבט מה שאמר אליהוא (איוב לד, יד) מענה לד' רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שאמר כן על הגוף והנשמה. ובין תבין ג"כ מה שאמרו ז"ל פרק מי שמת (ברכות יח, ב) שהרוחות היו מספרות זו עם זו, כי הדברים כפשוטן שאחרי הפסד הנפש החיונית מן הגוף ישאר היסוד הדק הפשוט ההוא מעוטף בנפש, ויקראוהו חכמינו ז"ל

1234567891011121314151617181920