אישות

אישות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 12679 מקורות עבור אישות. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

דברי דוד שמות פרשת משפטים פרק כא

 לעם נכרי. הרמב"ן פירש ע"פ המכילתא לעם נכרי פירוש לכותי. ולפ"ז יש כאן שתי אזהרות: אחת שלא למכור לכותי והשניה שלא למכור לשפחות אחר שפחות. והקשה הרא"ם: שהרמב"ם לא זכר רק שלא למכור לשפחות כו' ולא אזהרה של כותי. ובאמת ס"ל לרמב"ם56 דיכול למכור לשפחות אחר שפחות אלא אחר אישות אינו יכול למכור כמבואר בהל' עבדים56, והרא"ם לא נתכוין כאן אלא לומר לענין אזהרה שלא למכור לשפחות אחר שפחות או אחר אישות, לא לאזהרה שלא למכור לכותי, דלא כהרמב"ן:(ט) [ואם לבנו ייעדנה] האדון, מלמד שאף בנו קם תחתיו. כתב לשון 'מלמד' שהוא אינו לפי פשוטו אלא שצריך

82

דברי דוד במדבר פרשת בהעלותך פרק יב

 הכושי59, ע"כ נכתב ה"א הידיעה בכושית. וכדי של"ת דילמא על הכושית לבד אמר ה"א הידיעה לומר שהכל היו מודים בשחרורית שלה, ע"כ אמר דכושית בגימטריא יפת מראה. אח"כ מקשה על הכתוב עצמו מה לי תועלת שהיתה יפת מראה מאי נ"מ בזה, לזה אמר 'על אודות האשה' דמורה על ענין אישות דהופרשה ממנו אע"פ שהיתה יפה מאד. אח"כ מתרץ מ"ש 'כי אשה כושית' דבא לשבחה גם במעשיה היה לה מעלה. אחר זה מתרץ ה"א ד'האשה' כי היכא דאשה כושית כתיב בלא ה"א ה"נ ל"ל ה"א דהאשה. ומתרץ דל"ת דהיה שונא אותה אע"פ שהיתה יפה מאד מכל מקום יש אדם שונא

83

דברי דוד במדבר פרשת מטות פרק לא

 בה36 ולא בה37 ובחברתה'. וכמדומה שיש כאן ט"ס בדברי התוס' שהביאו מלימוד 'ולא בחברתה' דזה לא למיעוטא אלא שלא יקח שתי יפות תואר כדאיתא פ"ק דקידושין אלא צ"ל 'באשתו ולא באשת חבירו', שכ"כ גם כן שם בקידושין38 דאמרינן 'אשת, אפילו אשת איש', וכתבו התוס' שם: 'ואע"ג דאין אישות לעכו"ם מ"מ איסורא איכא דכתיב ודבק באשתו39, ולא באשת חבירו'. וכתב בספר צדה לדרך לחלוק על דברי התוס' שמשמע מדבריהם בפרק במה אשה שדין יפת תואר נוהג בבנות מדין, שאינו נוהג אלא אחר שכבשוה וחלקוה, ומביא ראיה מדברי הרא"ם40 פרשת כי תצא, והם דברים דחויים. גם מס'

84

דברי דוד דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 עליה באיסור' אלא על הנישואין הקפיד הכתוב שלא ישא את אשה שאינה הגונה, וסיים עוד 'אבל אם נשאה' ולא אמר 'בא עליה' אלא דוקא על הנישואין קפיד והביאה ראשונה במלחמה מותרת. ובדרך זה מתורצים כל הקושיות שהקשו התוספות21 על רש"י עיין שם:[אשת] אפילו א"א. התוס' הקשו: הא אין אישות למצריים. ותירצו: דמ"מ איסור יש מכח 'ודבק באשתו'22 ולא באשת חבירו. וקשה דע"כ יש כאן לימוד שאנו לומדים 'אפילו א"א' והיינו מדכתיב אשת ולא אשה ל"ל הך לימוד דפנויה פשיטא שמותר מן התורה, וע"כ צריכין אנו לומר שבא"א איירי שהוצרכה תורה ללמד דמותר בשביה. ולפי מ"ש23 דעיקר

85

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת נח פרק ט

 מיירי, שלא היה לו ליטע דבר שיש בו השחתה. וכן גבי (ויקרא כא, ט) "כי תחל לזנות", דבגנות קא מיירי, פירשו אותו מלשון חולין.איש האדמה אדון האדמה, כמו "איש נעמי". שפירושו: בעל נעמי, דהיינו אדון נעמי. והרמב"ן ז"ל טען ואמר: "ואינו כן, כי 'איש נעמי' (רות א, ג) לשון אישות, כמו (ז, ב) 'איש ואשתו'". ואני תמיה מאד, כי אם כוון ב"לשון אישות" פה על הלשון הנהוג בלשון חכמינו ז"ל גבי (ויקרא יח, טו ורש"י): "אשת בנך היא - לא אמרתי אלא כשיש לבנך אשות בה, פרט לאנוסה ושפחה ונכרית" וגבי (ויקרא יח, יז ורש"י) "ערות אשה ובתה - לא אסר

86

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת לך לך פרק טז

 עקור לגמרי, מה שאין כן משבא לארץ, שכבר נאמר לו "ואעשך" ואינו עקור לגמרי אלא לפי שעה, מאחר שכבר נתבשר אף על פי שלא יצא מעיקורו לגמרי עד שבא על הגר על פי הדבר, אבל לשאר בני אדם שאינם בחזקת עקורים עולה להם מן המניין. וכן פסק הרמב"ם (רמב"ם הלכות אישות טו, ח) ורב אלפסי (הרי"ף יבמות דף כ א) והסמ"ג (סמ"ג עשה מט) ז"ל והמרדכי (מרדכי ליבמות סד א) בשם זקנו רבינו אב"ן ובשם ריב"ש.(ד) ויבא אל הגר ותהר מביאה ראשונה. בבראשית רבה כדרבי לוי (בראשית רבה מה, ד). דאם לא כן "ויבא אל הגר" למה לי, הוה

87

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה פרק כג

 עשרה שנה ויום אחד ולמעלה, וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון דהלכות ביאה ((רמב"ם בהלכות איסורי ביאה א, יג) "כל אשה אסורה מן העריות אם היתה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה, גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות", וסתם גדול הוא משיגיע לכלל עונשין, כדכתב בפרק שני דהלכות אישות ((רמב"ם הלכות אישות ב, כג). יש לומר, דחייב כרת דקאמר היינו לחייבו בבית דין של מטה מלקות, דכל חייבי כריתות לוקין ונפטרין מידי כריתן (מכות כג א) אם היה בעדים והתראה והיו מחייבי כריתות. אבל ממה שכתב רש"י גבי (ה, לב) "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד" שהקדוש

88

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 סופרים. והגירסא בסנהדרין (סנהדרין כא א): 'פלגשים בלא כתובה וקדושין'", עד כאן דבריו.ונראה לי שאינה טענה. כי הרב ז"ל כבר גלה דעתו שפירושו זה הוא מההיא דסנהדרין, ואם כן אי אפשר לומר מעתה אלא שנוסחתו היתה: "נשים בכתובה, פלגשים שלא בכתובה", כמו שכתב הראב"ד ז"ל בהשגותיו (השגות לרמב"ם הלכות אישות א, ד), או שהיה מפרש ההוא ד"פלגשים - בלא כתובה וקדושין" בלא שניהם יחד כמו בנשים, ואיך שיהיה אין טענה על דברי הרב. ויש קצת ראיה לדברי הרב מההיא דירושלמי דפרק אף על פי (ירושלמי כתובות ה, ב): "רבי מאיר אומר: פלגש אין לה כתובה. רבי יהודה אומר: יש לה

89

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וישלח פרק לד

 לומר שפירוש זונה כאן הפקר, שההפקר ביד כל אדם לעשותו. וכך אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה פ, יב) "מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר", כאלו אמר: הכאנשי הפקר יעשה את אחותנו. ואף על פי שאמרו בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט ב) "פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה" ואמרו גם כן (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יח, ב ע"פ יבמות מה) "גוי ועבד הבא על בת ישראל עשאה זונה", לא אמרו זה אלא בזונה האמורה בכהונה, שהיא הנבעלת לפסול, לה שבביאתו עושה אותה זונה לפוסלה לכהונה, אבל זונה האמורה בכל מקום שהיא אותה שהפקירה עצמה לזנות,

90

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וישב פרק לז

 וישם שק במתניו וימאן להתנחם.[והוא נער] שהיה עושה מעשה נערות. לא נער ממש, שאין הזכר נקרא נער אלא מבן שלש עשרה שנה ויום אחד עד בן שלש עשרה שנה וחצי, דומיא דנקבה שאינה נקראת נערה אלה מבת שתים עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה וחצי (רמב"ם אישות ב, ב). ולפיכך במשה רבינו עליו השלום דכתיב ביה בהיותו קטון "והנה נער בוכה" (שמות ב, ו ורש"י מסוטה יב) אמרו: שהיה קולו כנער. וגבי יוסף שהיה בן שבע עשרה שנה אמרו "שהיה עושה מעשה נערות".אבל במדרש משלי בפסוק (משלי א, ד) "לנער דעת ומזמה" אמרו: "עד כמה

1234567891011121314151617181920