אישות

אישות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 12679 מקורות עבור אישות. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

ר' חיים פלטיאל שמות פרשת משפטים פרק כב

 הרי מאן דעבד הכי כמאן דכפר בעלמא דאתי, ולהכי נקראת הכתובה מוהר שע"י זה נמהרת לינשא לו.(טז) ואם מאן ימאן אביה. אין לי אלא הוא היא עצמה מניין ת"ל מאן ימאן מ"מ. ק' היאך יכולה למאן בקדושי אביה הלא אביה מקדשה בעל כרחה אלא בפיתה לשם אישות הכתוב מדבר עיכובה מועיל (שמשוה) [שמשלם] קנס אעפ"י שכונסה שלא תתקדש בו בבעילה של אותו פיתוי ומשלם קנס על אותה בעילה, ומהור ימהרינה זהו שצריך לחזור ולקדש על דעת אביה.כמוהר הבתולות. בשם הרי"ח סמך למאתים זוז דחזו ליכי מדאורייתא דכת' כמהר חסר וי"ו ור"ל הכי היינו כמה ר' מיהו הוי דכתיב

172

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח

 אז צ"ל דדייק התם בת"כ מערות אחיו גילה אמאי כתיב והא מרישיה דקרא ידעינן אלא דצריך למכתב נדה ע"כ לאקשויי כל עריות לנדה להעראה וא"כ ה"א מה נדה דיש לה היתר להכי הוצרך קרא יתירא ערות אחיו גילה.(טו) אשת בנך היא. לא אמרתי אלא כשיש לבנך אישות בה פרט לאנוסה ושפחה ונכרית.(כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך. פוקרים המינים כיצד אתם אומרים העביר אחד מבניו חייב העביר כל זרעו פטור ומ"ש. תשובה הרי נוהג בעולם גנב דן השופט ואדם שמשבר השלום דן השר בפרהסיא, כך כאן זה שהעביר בן אחד לא עשה עבירה גדולה כל כך וניתנה לכפרה

173

ר' חיים פלטיאל ויקרא פרשת קדושים פרק כ

 י) ואיש אשר ינאף את אשת איש. פרט לאשת קטן, ואשר ינאף את אשת רעהו, פרט לאשת גוי. ואין להקשות פשיטא דהא יפת תואר שריא ואמרינן אשת אפי' אשת איש, דזהו דוקא התם במלחמה אבל שלא בשעת מלחמה לא. וה' ר"י פרט לאשת קטן פשיטא דאין אישות לקטן, וי"ל דמהכא ילפינן, א"נ כגון שייעד לבנו קטון אמה העבריה דס"ד הואיל ובא מכח כסף אביו תהא מקודשת שיהרגו ע"י קידושין קמל"ן. ועוד י"ל דהוה אמינא דנהי דקידושי קטן לא הוו לגמרי קידושין מיהו כיון דאמ' קטן שנשא אשה והגדיל אינה צריכה הימינו כתובה דעל מנת כתובה הראשונה קיימא, מידי דהוה אגוי

174

ר' חיים פלטיאל במדבר פרשת בלק פרק כב

 וי"ל שאם היה מקללה לא היה יכול עוד לקלל שום אדם שכן מצינו באלישע כששלח ביד גחזי להחיות הנער והחיה הכלב ושוב לא היה יכול עוד להחיות הנער עד שהלך אלישע ופשט עיניו על עיניו וכפיו על כפיו.(ל) ההסכן הסכנתי. דרשות רבות שהיה עושה עמה מעשה אישות בלילה וראיה לדבר כי רכבת עלי בגימ' רבעתני, וכן רוכב על בגימ' שוכב.(לא) וחרבו שלפה בידו. חסר כתיב כי אומנות ישר' בפה והוא בא לקללם בפה, וזהו של פה.(לג) כי עתה גם אותכה הרגתי. פי' רש"י הרי זה מקרא מסורס, לא העכבה בלבד קראתך על ידי כי גם ההריגה, והוי

175

כלי יקר בראשית פרשת לך לך פרק יב

 הראשונים אני מאמין על כן נגעו ה' על דבר שרי בשביל דיבורה של שרי ומה היה דיבורה, אשת אברם, כי היא דיברה אליו אשת אברם אני. ואמר פרעה לאברם למה אמרת אחותי היא כי לך הייתי מאמין ולא לה כי חשבתי אולי אומרת כן כדי להינצל מן התשמיש שהוא בלא אישות. דבר אחר על דבר שרי אשת אברם לפי שהיתה אשת איש על כן באו עליו נגעים אלו:

176

מלבי"ם שמות פרשת משפטים פרק כא

 מוכרה אמהות אחר אמהות ולא אמהות אחר קידוש כשטת ר"ע דס"ל בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למכרה, ובמ"ש ואצ"ל אמהות אחר אמהות הגיה הגר"א אבל לא אמהות אחר אמהות ואצ"ל אמהות אחר קידוש, וכן משמע בירוש' פ"ק דקדושין תני רשב"י כשם שאין אדם מוכר לשפחות אחר אישות אף לא לשפחות אחר שפחות, ומ"ש לא תצא וכו' כתוב ומפורש למעלה (סי' כא):(ח) מב אם רעה בעיני אדוניה. כפי הפשט פי' שלא מצאה חן בעיניו וע"כ אינו רוצה ליעדה [להוציא מפי' ר' אליעזר שס"ל שמוכרה לפסולים. ופי' שרעה בנשואיה וכמו שיתבאר (סי' מה) שר"ע שסתמא זו כוותיה

177

מלבי"ם שמות פרשת משפטים פרק כב

 בתולה ופה לא אמר נערה, שאם למעוטי קטנה, פתוי קטנה אונס הוא, ואם למעוטי בוגרת, בל"ז ידעינן שפטור מקנס אחר שהקנס לעצמה הרי מחלה, וידעינן שמדבר בנערה שאינה יכולה למחול זכות אביה. ולדעת הרמב"ם שאם בא עליה פעם אחד נעשית קדשה, ופי' מפרשי דבריו [שלא יסתור א"ע ממ"ש כפ"א מה' אישות אל מ"ש בה' נערה בתולה] שאם היא ברשות אביה ואביה מוסר להזנותה לא נעשית קדשה בפ"א, ממילא ידעינן שפה מיירי בנערה שהיא ברשות אביה שאם היא בוגרת נעשית קדשה ואין לוקה ומשלם:קסט אשר לא אורשה. ריה"ג מחלק בין לשון אורשה ובין מאורשה, שהפעל הבינוני מאורשה מציין שהיא עדיין

178

מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע ב)

 בג' צדדים רק שתחת מיתת ב"ד של סקילה הם בשריפה שהיא קלה מסקילה) - (משנה י) וכשאומר בחטאת צבור מצות ה' מרבה זוג שלישי משני מיני מצות, והם (מין א') בת אשתו ובת בנה ובת בתה שהם במדרגה אחת עם המין לפניהם שהם בשריפה, רק קלים מהם במה שאסורם בא ע"י אישות. (מין ב') מוסיף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כרבא בפרק הנשרפין (דף עו ע"ב) אליבא דר"ע דחמותו לאחר מיתת אשתו אסורא בעלמא ואין בו כרת, (וכמו שהסכימו הרמב"ן והרשב"א, ולא כרמב"ם פ"ב (מה' א"ב ה"ח) דכרת איכא), וא"כ חמותו ואם חמותו יש היתר לאסורם דאחר מיתת אשתו אין

179

מלבי"ם ויקרא פרשת קדושים

 הוסיף להזנותה, כי לשון חילול כולל גם אם מוציאה מקדושת כהונה, כמו שם חללה שנז' אצל כהונה. וכן ולא יחלל זרעו. וה"א שלאו זה כולל שכהן לא יתן את בתו לישראל וללוי. לכן הוסיף להזנותה. שלא ימסר בתו לשם זנות. והנה הרמב"ן השיג על רש"י שפי' שמוסרה אליו שלא לשם אישות דא"כ אתיא כר"א דסבר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולא קיי"ל כוותי' וע"כ פי' שמדבר אם מסרה למי שאין קדושין תופסין לו בה. והולך לשטתו שחולק עם הרמב"ם בלאו דלא תהיה קדשה שהוא לדעת הרמב"ם (במנין המצות ס' שנה ובחבורו ריש ה' אישות) על הבא על הפנוי' דרך

180

מלבי"ם ויקרא פרשת אמור

 כגון מוכת עץ מטמא לה, וי"ל שר' יוסי יסבור לענין שם בתולה כר"מ ור"י שמקצת בתולים משמע: והנה הרמב"ם (פ"א מה' נערה בתולה) לא חשב מוכת עץ בהדי הנך דאין להם קנס וכן הסמ"ג לא חשבה, וא"כ דעתם כדעת הרמ"ה שהביא הטור (ס' קע"ז) די"ל קנס וכמ"ש המ"ל (פי"א מה' אישות) ויקשה הלא מבואר בספרי (תצא ס' רמ"ד) אין לי אלא בעולה מוכת עץ מנין ת"ל בתולה פרט למוכת עץ. הרי מבואר דמוכת עץ אין לה קנס, והמפ' לא הרגישו בזה, אולם למ"ש י"ל דר"ש סתמא דספרי לשטתו דס"ל דמוכת עץ אינה בכלל ולאחותו הבתולה, והרמב"ם פסק (בפ"ב מה' אבל

1234567891011121314151617181920