אישות

אישות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 12679 מקורות עבור אישות. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

חידושי הגרי"ז סימן יב

 ערל ובהמלו הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא ל"ש לקיים מצות מילה. וכעין זה יתיישב מה שהקשו איך נשא יעקב ב' אחיות, והתירוץ קודם מתן תורה היה, אך קשה, הלא קיימו עד שלא נתנה תורה, והנראה דלאיסור ב' אחיות בעינן אישות של ישראל, ואישות של בן נח חלוקה בעצם החפצא של האישות ישראל, ולפ"ז ל"ש איסור ב' אחיות אצל יעקב, כיון דהאישות לא הויא רק אישות של ב"נ, ובאישות ב"נ אין איסור ב' אחיות, ודו"ק (ומפורש הדבר בחידושי הרמב"ן יבמות דף צ"ח. עיי"ש). ומיושב בזה קושית הרא"ש בכתובות ה' מאי

152

חידושי הגרי"ז סימן לא

 ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן, והניקה אותם, שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק, וצ"ב מדוע המתינה שרה עד הגמל את יצחק, ולא הזמינה את הנכריות מקודם שתניק את בניהן, כדי להוציא מלבן את החשד שיצחק אינו בנה, ואמר הגר"ח לבאר עפמ"ש הרמב"ם בפכ"א מהל' אישות הי"ב וז"ל, "הרי שרצתה להניק את בן חברתה עם בנה, הבעל מעכב ואינו מניחה אלא להניק את בנה", ומשום כך מנעה שרה את עצמה מלהניק את בניהן של שכנותיה הנכריות כל זמן שהיה עליה להניק את בנה, והמתינה עד יום הגמל את יצחק, כדי שלא לגרוע חלקו של אותו

153

הכתב והקבלה בראשית פרשת לך לך פרק יב

 ובזה לא תהיה מצדך ביאת איסור כלל, ואציל את נפשי ממות. כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו, כי קודם מ"ת היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא להנשא מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו ובין עצמו ותהיה לו לאשה (כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות אישות), גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות, רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין (כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ח), והוא מב"ר פי"ח שאין להם לבני נח גרושין או

154

הכתב והקבלה בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 ונחור להם נשים, ויקח את מחלת וגו' לו לאשה, ויקח עמרם את יוכבד וגו' לו לאשה, ויקח אהרן את אלישבע וגו' לו לאשה, וכן ייחס הנשואין לה ולא לו, באמרו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, כי למ"ד דבת ג' שנים היתה רבקה כשנשאת, לא היה יצחק נוהג בה מנהג אישות כיון דאינה בת לידה ויש בבעילתה משום השחתת זרע לבטלה (עמ"ש במה שאמר יעקב אעבדך שבע שנים), לכן לא תלה קרא נשואין אלו מצדו רק מצדה, היא היתה לו לאשה לעשות כל מה שאשה עושה לבעלה, אבל מצדו לא היתה אישות גמורה שלא היה בא עליה ולא היתה בינו

155

הכתב והקבלה בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 וטעת בתר גלולי דאבוה, לבתר אתקשרת בעובדין דכשרן ובגין כך אשתני שמא ואקרי קטורה בעובדין דכשרן (מכדרשב"י קל"ג ב') כי לשון תוס' הוא ממאמר המצטרף (רעלאטיף) שהדבר הנוסף מצטרף עם הדבר המתוסף, דבר המתחדש כעת מצטרף עם הקדום אליו. ואם יהיה לשון ויוסף כאן על שרה, דאישות קטורת מצטרפת עם אישות שרה, א"כ משוה אותם יחד, וזה אינו, דלמעלות נפשיות וחשיבות עצמיות של שרה, אין לנו לחשוב את קטורה כמצטרפת אליה, אבל לשון ויוסף כאן הוא כענין הכפלה וחזרה (וויעדערהאלען) כמו ולא אוסיף להכות את כל חי, שההכאות שוות, ולא יספה שוב אליו עוד, ההחזרות שוות, וכן כאן לקיחת קטורה

156

הכתב והקבלה דברים פרשת ראה - שופטים פרק טז

 דמים, ה"נ אף דלכתחלה אסור להשהותו מ"מ כיון דבדיעבד מותר קאי עכ"פ ברשותי' לענין דמצי מבטל לי', (והא דאסור למכור איסורי הנאה הוא ג"כ מה"ת כמ"ש תוס' (נדרים מ"ז) במאי דמבעי לן באיסורי הנאה מהו בחלופיהן. ומבואר יותר בשער המלך הלכ' יסודי תורה דף ד' ועיי' בס' בני אהובה הלכ' אישות רפ"ה), דומה לזה כתב בצל"ח (פסחים מ"ו) דכזית חמץ בפסח אע"ג דעומד לישרף מ"מ לא אמרי' בי' כתותי מכתת שעורי' ולא יקבל טומאת אוכלין, אע"ג דנותר ופרה לר"ש דסובר כל העומד לישרף כשרוף דמי אין בהם טומאת אוכלין דעפרא בעלמא הוא (מנחות ק"ב), דשאני אלו דלעולם עומדים לשריפה, משא"כ

157

הכתב והקבלה דברים פרשת כי תצא פרק כג

 אל אשת אחיך, כן הבא אל אשת רעהו, יבמה יבא עלי' דמשתעי באשה, אמנם בלשון ביאה בקהל אין המובן בו בעילה לבדה רק כשקדם לה קדושין, דהיינו נשואין, כי לשון בא עיקר ענינו קרבת עצם אל עצם, כמו בא יוסף אל אחיו, היום בא לעיר, והבא אל אשה שלא לשם אישות רק לשם זנות, אין כאן קרבת עצם אל עצם רק באשה זו לבדה ורק על שעה חדא, וברגע פרישתו ממנה אין לו עוד קורבה לא בה ולא בכל משפחתה, ואחותה אמה ובתה וכל משפחתה נכרים הם אליו, דבביאת זנות לא נעשו קרובותי' ערוה עליו. ולא שייך בזה לשון ביאה

158

הכתב והקבלה דברים פרשת כי תצא פרק כה

 כי לשון קימה ישומש על התעוררות ההכנה והזריזות אל הפעולה, כמו קום התהלך בארץ, וקמת ועלית (זיך אויפמאכען), וכן כאן יקום ע"ש אחיו המת, טעמו עיקר התעוררותו ביבום ותכלית כוונתו בו יהיה להוליד בן לאחיו המת. וזה יסכים עם מאמר אבא שאול (ביבמות ל"ט) הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם ד"א פוגע בערוה, כי יבמה יבא עלי' משמעותו למצוה שלא יהיה מכוונו בו רק לשם מצות יבום. וכמה מרבוותא פסקו כאבא שאול בזה (ע"ש ברא"ש פ' החולץ סי' י"ז), ואפילו רבנן דפליגי עלי' דאבא שאול עכ"פ יודו שאין כאן מצוה מן המובחר, וקרא דילן במצוה מן המובחר משתעי,

159

העמק דבר בראשית פרשת בראשית פרק ד

 בכ"מ. והא דכתיב בשמואל א' באלקנה וחנה בלשון וידע, הכונה באשר ידע שמביאה זו של חנה ביחוד יצא אדם גדול וקדוש התקדש ביותר בשעת תשמיש, ומש"ה כתיב וידע, שידע איזה אשה מנשיו הוא בועל בזו השעה, הא מיהא בא הכתוב ללמדנו דגם בבני נח אין ראוי לבעול אלא בידיעה ובתורת אישות:את קין. אין לשון המקרא מדויק, והכי מיבעי ותקרא שמו קין כמו דכתיב בשת ובכ"מ, אלא משמע דבלא קריאת שם היה נודע וניכר שכן ראוי להקרא ע"פ מעשיו, וכמו שפירשנו לעיל גבי שמים וארץ ואדם בפ' א' א', והיינו שבהיות אדם בעצמו עוסק בצרכי חייו לעבוד את האדמה ממילא

160

העמק דבר בראשית פרשת ויצא פרק כט

 גלה:(יא) וישא את קולו ויבך. פרש"י משום שלא היה בידו מאומה ליתן לרחל שהיה אליפז רודף אחריו ונטל ממנו מה שהיה לו, ולפי הפשט בהיותו בבית שם ועבר י"ד שנה הוציא כל אשר בידו, וגם בבכיה זו הראה לדעת שלא היתה בנשיקה זו פריצות ומחשבת אהבת אישות, כי אם אהבת קריבות אשר אם גם בחוץ ישק לה לא יבוזו לו:(יב) ויגד יעקב וגו'. שעד כה לא הבינה אלא שהוא קרוב, אבל לא ידעה איך הוא קרובה, והגיד לה שהוא אחי אביה ושהוא בן רבקה וזה יחס גדול:(יג) את שמע יעקב וגו'. רחל לא נתפעלה משם יעקב שלא

1234567891011121314151617181920