אישות

אישות מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 12679 מקורות עבור אישות. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וישב פרק לח

 מאבותיו שקיימו כל התורה כלה, כדאיתא ביומא (יומא כח ב). ולפיכך התחיל גם במצות יבום, כמו שאמרו בבראשית רבה (בראשית רבה פה, ה) גבי "בא אל אשת אחיך ויבם אותה" כדלעיל (פסוק ח). ואם תאמר, איך הותר לו לבא על הזונה והלא עד כאן לא נחלקו הרמב"ם והראב"ד (רמב"ם הלכות אישות א, ד) ז"ל אלא באינה מזומנת לזנות, שהרמב"ם ז"ל סובר שלוקה מן התורה משום לאו "דלא תהיה קדשה" (דברים כג, יח), והראב"ד ז"ל סובר שאין בה לא מלקות ולא אסור לאו. אבל המזומנת לזנות שהיא הקדשה המופקרת לכל, שניהם מודים שהבא עליה לוקה מן התורה, ואם כן היאך הותר

92

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת משפטים פרק כא

 לו אדניו, והוא אין בידו למוסרה לשום אדם אחר", אינה טענה, כי אין זה אלא לפי המסקנא שפירשו "אם אדוניו יתן לו אשה" בכנענית הכתוב מדבר, אבל לפי הקא סלקא דעתך, היינו מפרשים דמה שאמר הכתוב ליעדה לו או לבנו (פסוק ח), אבל לא שימסרנה לאחר, הני מילי על ידי אישות, אבל על ידי זנות התורה זכתה אותו שימסרנה לעבדו העברי, כדי להוליד ממנה עבדים, כמו שזכתה אותו לפי המסקנא שימסור לו לעבדו העברי שפחה כנענית כדי להוליד ממנה עבדים אף על פי שיש בזה לאו דלא יהיה קדש וקדשה (דברים כג, יח). ואי משום דכתיב (פסוק ח): "לעם נכרי

93

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח

 ביה: "ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה", מה להלן באשת אביו אף כאן באשת אביו.(ט) בת אביך אף בת אנוסה במשמע. דקרא "אחותך בת אביך" בין מאשת אביך בין מאנוסתו במשמע, וקרא (פסוק יא) ד"ערות בת אשת אביך" - ללמד מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה ונוכרית שאין לו אישות לאביך בה, דבשפחה ונוכרית לא תפשי בהו קדושין, כדנפקא לן בפרק האומר (קדושין סח. ב): "שפחה - עם הדומה לחמור. נוכרית - 'ואחר כך תבא אליה ובעלתה', ומעיקרא לא". והכי מפרש לה לקמן בפסוק (פסוק יא) "ערות בת אשת אביך", כדדרש ר' יוסי ב"ר יהודה (יבמות

94

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 במוסר בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין. ולא תזנה הארץ אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותן במקום אחר, ולא בארצכם וכן הוא אומר "וימנעו רביבים".בתורת כהנים. הרמב"ן ז"ל טען ואמר: "ולא הבינותי דעתו, שאין זנות בתורה בפנויה, שהלכה פסוקה היא: פנוי הבא על הפנויה, שלא לשם אישות, לא עשאה זונה, ובפירוש אמרו בסנהדרין (סנהדרין נא. על כא ט): "ובת איש כהן כי תחל לזנות - יכול אף פנויה". והקשו והא לזנות כתיב, ותרצו: כר' אליעזר, דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות, עשאה זונה. וכן אמרו (כא, ז): "אשה זונה וחללה לא יקחו", שאינה בפנויה, אלא

95

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אמור פרק כא

 למדנו שזו היא הזונה שהזהיר בה הכתוב בסתם "אשה זונה", מכיון שאין איסור הזונה אלא מצד בעילה לפסול לה, כדתנן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סא א): "וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות", שבעילת זנות סתם, כולל כל בעילת האיש הפסול לה, שאינה יכולה להיות לשם אישות, לא שנא לחייבי כריתות לא שנא לחייבי לאוין ולחייבי עשה. ואם כוונת חכמים פה היתה בעד בעילת החייבי כריתות, שאין קדושין תופשין בהן וכיוצא בהן, לא היה להם לסתום אלא לפרש ולומר: ושנבעלה למי שאין קדושין תופשין בה.והראיה שהביאו התוספות והסמ"ג מההיא דתמורה בפרק כל האסורין (תמורה כט

96

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת נשא פרק ה

 מעכב מתנות כהונה, חייך שתצטרך לבוא אצלו להביא לו את הסוטה. אף על פי שרש"י ז"ל אינו מביא מהסמוכין שדרשו רז"ל, אלא אותן שנכתבו שלא במקומן, מפני שהם קרובים לפשוטו של מקרא, שבודאי לא נכתבו שלא במקומן אלא לדרשא, וזה אינו מהם, מכל מקום מאחר שאין שום דמיון בין דיני אישות לדיני תרומה וקדשים, גם זה קרוב לפשוטו של מקרא הוא, שבודאי לא נכתבו זו אצל זו, אלא לדרשא.כי תשטה תט מדרכי הצניעות ותחשד בעיניו, כמו "שטה מעליו". ויהיו שטה ונטה שני שרשים מענין אחד. ולא אמר: תט מדרך בעלה או מדרך התורה, אלא "מדרכי הצניעות", מפני שיחוייב מנטיית

97

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת בלק - פינחס פרק כה

 מלת "וירא", דהוה ליה למכתב: ויקם פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מתוך העדה ויקח רומח בידו, מאי "וירא", שראה המעשה ונזכר ההלכה.ופירוש הבועל ארמית, שבועל אותה בפרהסיא לעיני עשרה מישראל או יותר, כמעשה דזמרי עם מדינית, אבל אם לא בעל אותה בתוך עשרה מישראל, אם בעל אותה דרך אישות, הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם", אחד שבעה עממין ואחד כל שאר האומות. ואם בעל אותה דרך זנות, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם, גזרה שמא יבא להתחתן בם. וחייב עליה גם כן משום נדה, שפחה, גויה, זונה, אם יחדה לו לזנות, או משום

98

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 ראשונה שאינה אלא מפני יצרו הרע, אין איסורה אלא מדברי סופרים ולמה לי קרא למשרייה. ושמא יש לומר, דמשום אשת איש איצטריך קרא להתירה, וצריך עיון.אשת אפילו אשת איש. דתנו רבנן בפרק קמא דקדושין (קדושין כב א): "וראית בשביה - בשעת שביה. אשת - ואפילו אשת איש". ואף על פי שאין אישות לגוי, כדנפקא לן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נב: על ויקרא כ, י) מ"אשת רעהו - פרט לאשת אחרים". ופירש רש"י: "אחרים - גויים. ואשמועינן דאין קדושין לגוי, ומהכא נפקא לן בכל דוכתא", דאין אישות לגוי. ולאו דוקא מדאורייתא, אלא אפילו מדרבנן אין אישות לגוי, כדאמרינן בסנהדרין (סנהדרין פב א): הבא על

99

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תצא פרק כג

 עבדו לגוים, או בחוצה לארץ יצא לחרות".(יח) לא תהיה קדשה מזומנת לזנות. כמו הקדשה דיהודה ותמר (בראשית לח, יג - כג). ועל כיוצא בזה הזהירה תורה את האב בפסוק (ויקרא יט, כט): "אל תחלל את בתך להזנותה". כדתניא בספרא בפרשת קדושים: "זה המוסר בתו שלא לשם אישות", שהמכין בתו לכך, הרי היא קדשה ולוקה עליה משום "לא תהיה קדשה", בין מדעתה, בין מדעת אביה, כדכתב הרמב"ם פרק שני מהלכות נערה בתולה (הלכה יז). ואנקלוס שתרגם: "לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבד", הוא מפני "שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא, מאחר שאין קדושין תופסין לו בה" (קדושין סח א), שהרי

100

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) שמות פרשת משפטים פרק כא

 פן יאמר ישראלית כמו שפרשנו דדוחק הוא לומר שימסור לו רבו שפחה כנענית שהאשה כנענית היא אסורה לכל בר ישראל:(ה) את אשתי השפחה קשה מאי למימרא ומאי קשה ליה י"ל שרש"י מתירא פן תפרש את אשתי הישראלית דגבי כנענית לא שייך למימר אשתי שאין לו בה אישות ותפרש עם אשתי ועם בני כלומ' אהבתי את אדוני שהוא מטפל עם אשתי ועם בני כלומ' שאין בידי לפרנסם וכל זמן שאני בבית אדוני הוא מפרנסם לכך פי' רש"י את אשתי השפחה דלא נוכל לפרש בישראלית דהא כתי' ואת בני ובני ישראלית מאן דכר שמייהו:(ו) בדלת ולא במזוזה מה מזוזה מעומד

1234567891011121314151617181920