איילונית

איילונית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 902 מקורות עבור איילונית. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

קרבן העדה מסכת יבמות פרק ד

 שאומרים לו ייבם וכו' מיבעיא ליה:נישמעינה מן הדא. תא שמע:קטנה וכו'. מתני' לקמן פ' מצות חליצה:ר' מנא אמר לה. להך שמעתתא סתם ולא אמרה משמיה דר' יוחנן ור' יצחק אמרה לה משמיה דר"י:דר' מאיר היא. הך מתני' אתיא כר"מ:שמא תמצא איילונית. ונמצא פוגעים בערוה כשמייבמה ובחליצה איכא למיחש לצרתה שאין חליצת האיילונית פוטרת צרתה:כמה דאת אמר תמן אע"פ שחלצה. חליצה כשרה דהא חזינן למפרע דלא הויא איילונית אפ"ה צריכה חליצה אחרת ה"נ אע"ג שחלצה חליצה כשרה דחזינן דלא הויא מעוברת אפ"ה צריכה לכתחלה חליצה אחרת:והפילה. מהו שתהא צריכה חליצה אחרת או דלמא אמרי'

182

קרבן העדה מסכת יבמות פרק ו

 יש לו אשה ובנים. דמצוה על פריה ורבי':אלא גיורת ומשוחררת. דביאת עכו"ם ועבד פסלה:ושנבעלה בעילת זנות. כגון חייבי לאוין או חייבי עשה וכ"ש חייבי כריתות ומיתת ב"ד אבל הבא על הפנויה לא עשאה זונה:[דף לז עמוד ב] גמ' הא ישראל וכו' מותר בה. לישא איילונית:עוד הוא אסור בה. הא גם ישראל אסור בה דאטו כהנים מיפקדי אפרי' ורבי' ולא ישראל:ה"ג אלא בגין דתנינן בתרה ר' יהודה אומר אף מי שיש לו אשה ובני' אסור באיילוני' שהיא זונה האמורה בתורה וחכ"א אין זונה וכו' וכולהון לכהן וכו'. וה"פ אלא בשביל דתני בסיפא רי"א וכו' שהיא זונה

183

קרבן העדה מסכת יבמות פרק יג

 ר"ח כן. ותניא נמי הכי בברייתא דר"ח מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתיבמת:תיפתר. תפרש הא דתני ר"ח לאחר מיתת הבעל היינו שמתו ולא מיאנו צרותיהן חולצות אבל אם מיאנו אפי' לאחר מיתת הבעל צרותיהן מותרות ומיאנו דמתני' לא הוי דומיא דנתגרשו אלא דומי' דנמצאו איילונית דאיירי לאחר מיתה:ופריך דמתניתא. דפ"ק דתנן כל היכולה למאן כגון בתו קטנה נשואה לאחיו ולא קיבל בה אביה קידושין שכבר השיאה אביה לאחר ונתגרשה והרי היא כיתומה בחיי האב שמתקדשת ע"י עצמה ויכולה למאן ואם לא מיאנה ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת דכיון דלא מיאנה בתו הויא לה הך

184

קרבן העדה מסכת סוטה פרק ד

 לפני היבם השני:הלכה במתני' ונתינ'. מן הגבעוני' ואסור' לבא בקהל:ואינה שותת. בגמרא מפרש טעמא:ולא נוטלת כתובה. אע"ג דשאר אלמנו' לכ"ג יש להן כתובה כדתנן בכתובות פי"א זו אין לה כתובה שסתירתה גרמה:גמ' תמן תנינן. לקמן בפרקין:יצאת זו. איילונית וכל השנויין במתני' שאינן ראויין לזרע:התיבון. הקשו:הרי היא ראוי' להזריע זרע. ולמה תנן במתני' שאינה שותה:ומשני שנייא היא. שאני אלמנה לכה"ג דלאו משום שאינה ראוי' להזריע זרע נתמעטה אלא מדכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו וכיון דזרעה פסול לא מיקרי זרע:תמן תנינן. ביבמות פרק אלמנה:ממזר פוסל ומאכיל כיצד. בת ישראל לכהן ובת

185

שיירי קרבן מסכת גיטין פרק ד

 הפירושים קשה מאי אפילו נדר דקאמר הא אין שום נדר ראוי שיחזיר אלא זה בלבד וי"ל מודה ר"א לרבי יהודה נדר שידעו בו רבים אין לו הפרה וליכא למיחש לקלקולא לכך קאמר אפי' ועי' בתו' דף מ"ו ע"א בד"ה שלא יהו וכו' ובמהרש"א שם:הלכה חמשום איילונית. כפי' בקונט' כן פירש"י ותימ' הא לרבי יהודה קיימינן ור"י סובר דכל בעילת איילוני' בעילת זנות הי' כדתנן פ' הבע"י א"כ איך נאמר באיילונית דודאי בעל לשם קידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. מיהו הא דמקשי תוס' והרשב"א אפירש"י מהא דתנן ריש יבמות וכולן שנמצאו איילוני' צרותיהן מותרות ואלו היתה צריכה

186

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק א

 וצ"ע:[דף ה עמוד ב] אף כאן ישיבה שיש עמה ירושה. וא"ת למה לי גז"ש תיפוק ליה מדכתיב יקום על שם אחיו ודרשי' יקום לנחלה ש"מ דבנחלה תלה רחמנא וי"ל דה"א גזירת הכתוב הוא מי שמיבם יירש נחלה אבל מגז"ש שפיר יליף שהדבר תלוי במי שיורש עמו:א"ל איילונית מטעם אחר וכו'. וא"ת תינח כשהאיילונית אינה ערוה אלא כשהאיילונית ערוה למה תנן במתני' שצרתה מתייבמת וא"ל דטעמא דהויא כמי שלא היתא אשת אחיו דאין קידושין תופסין באיילונית תינח בשלא הכיר בה אבל בשהכיר בה מ"ט אינה פוטרת צרתה דמתני' סתמא תנן או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות. דאס"ד דס"ל לש"ס לחלק

187

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק ד

 למעוברת. אך קשה לשיטתו דטעמא דר"מ דגוזר קטנה אטו קטן למה ליה לרבא למימר שם בדף ק"ה הילכתא עד שתביא ב' שערות וכר"מ פשיטא הא קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו כמפורש בבבלי בכתובות דף ס' וליכא מאן דפליג עלה וצ"ע:דר"מ היא. לפי מאי דמסיק בסמוך דטעמא דר"מ שמא תמצא איילונית ופירשתי בקונט' דקטנה אינה חולצת משום חשש צרתה קשה הא אמרי' בירושלמי פ"ק דף ב' דאר"מ כל שאין את מייבמנו אין את מייבם צרתו ולדידיה צרת איילונית אסורה א"כ מה חשש איכא בחליצת קטנה אם תמצא איילונית צרתה נמי מותרת לשוק וי"ל הא דקאמר צרת איילונית אסורה היינו להתייבם אבל

188

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק י

 זבחים דף ע"ח ובנדה דף מ"ו ע"ב ע"ש. ונ"ל דבבבלי איירי לענין קרבן וכגון שאכל חלב בשוגג לרב חייב קרבן ולשמואל פטור וצ"ע:פתר לה סמוך לעשרים שנה. כ' הרמב"ם פ"ב מה' אישות הל' ד' היתה בת כ' שנה פחות ל' יום ולא הביאה ב' שערות וכו' הרי היא איילונית עכ"ל ונלאו כל חכמי לב להביא ראיה לדבריו עד שהטור אה"ע סי' ז' אמר שט"ס נפל בדבריו והרב במ"ל כ' שאי אפשר לומר כן ע"ש. ולענ"ד דברי רבינו מפורשים בסוגיין וכמ"ש בקונט'. ומכאן יצא לו לפרש הא דתניא בתוספתא פ"ו דנדה ומביא בבבלי פ' יוצא דופן ר"י בן כיפר אומר

189

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק יב

 ילמידון ע"י כתיבה. ואפשר כיון דמדאורייתא דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכתבן לא הוי בכלל לימוד לאחרים:מה בין קטן וכו'. לעיל פ' החולץ הלכה א' הארכתי בסוגיא זו ע"ש. ושם בתו' בד"ה שמא וכו' תמהתי על מ"ש תוס' דסובר הירושלמי דמקיש ר"מ אשה לאיש מדרבנן דמדקאמר שמא תמצא איילונית ש"מ דלית ליה היקישא ע"ש וכן יש להוכיח מדקאמר ר' מנא איש כתוב בפרשה וכו' ש"מ דלית ליה היקישא. וראיתי לטור א"ע סי' קס"ט שכתב קטנה שחלצה לגדול נפסלה על האחין וכ' הב"י כיון דאסיקנא הלכתא עד שתביא שתי שערות משמע כל שחלצה קודם לכן הויא פסולה וכ"ד הרמב"ם ע"כ.

190

שיירי קרבן מסכת יבמות פרק יג

 אחר אלא אביה. עיין פירושי בקונט'. וא"ת כיון דחששא משום שעת נפילה לוקמי אפי' בתרי אחי ומשום שנראית וכו' כדמשני בבבלי בסוגיין וכמ"ש בסמוך וי"ל דא"כ מ"ט דר' יוחנן דמתיר צרה לאביה וכלה בחמותה. גרסי' בבלי לעיל דף י"ב ע"ב כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. וכ' הרשב"א ודוקא צרת ממאנת דעלמא אבל צרת בתו ממאנת אסורה כדרמי בר יחזקאל הואיל ומשעת נפילה וכו' ולקמן נמי אמרי' גבי כל שיכולה למאן וכו' ותמאן השתא ותתייבם ואסיקנא כדרמי ע"כ. וקשה אי ס"ד דר' יוחנן אית ליה דרמי ה"ל לאסור אף

1234567891011121314151617181920