אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת שמיני פרק י

 בערב. ואותו שנשרף ולא הניחוהו לאכלו בערב, הוא מפני טומאה שנגעה בו. אבל שעיר ראש חדש שהוא קדשי דורות והאוננים אסורין ביום ובלילה מדאורייתא אליבא דרבי נחמיה, או שנגעה בו טומאה אליבא דר' יהודה ורבי שמעון ואין תקנה אלא לשרפו, שרפוהו מיד.ואם תאמר, והלא פנחס היה עמהם, שלא היה אונן והיה ראוי לאכלו, אליבא דר' נחמיה ולמה שרפוהו. כבר תרצו בגמרא (זבחים קא. ב): "סבר לה כי הא דאמר ר' אלעא אמר ר' חנינא: לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב (במדבר כה יג): 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם'". אבל ממשה רבינו, שהיה עמהם ו"אמר רב: משה

82

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת אמור פרק כא

 רבי מאיר". פירוש: אינו יוצא עמהן אחר המטה סמוך לה, דילמא אתי למנגע, אבל יוצא אחריהן, כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין במבוי אחר ונכסין, (ממבוי) שאינו רואה אותן, הוא נגלה ונכנס למבוי הראשון והן נכנסין למבוי השני, וכן בכל מבוי ומבוי עד שיצא עד פתח העיר. דהאי קרא בכהן גדול אונן קמיירי, כדכתיב לעיל מיניה "לאביו ולאמו לא יטמא". ופירוש "ומן המקדש לא יצא", מקדושתו לא יצא, כלומר יתרחק מן הכעור, שלא יבא לידי טומאה, ודלא כרבי יהודה דאמר: "'ומן המקדש לא יצא', מן המקדש ממש, שאינו יוצא מתוכו כלל".אבל ממה שאמרו בגמרא: "שפיר קאמר רבי יהודה". ותרצו: "אמר

83

שפתי חכמים בראשית פרשת וישב פרק לח

 שמע מינה שהיו נושאין כנעניות, ויש לומר דלעיל מיירי כגון אומה אחרת שבא על כנענית דאותה בת אינה כנענית דהולכין אחר האב, אבל כאן אי אפשר לפרש כן דהא כתיב איש כנעני, משמע שהאיש היה כנעני וק"ל:פסוק זמ בשלמא מה שהיה אונן משחית כמו שמפרש הפסוק הטעם דהבן נקרא על שם אחיו המת, וזה לא היה רוצה לעשות:פסוק חנ (נח"י), האריך שם לסתור דברי הרמב"ן והרא"ם ע"ש. והכי פירושו הבן יהא נקרא על שם המת כאילו המת הוא אביו, וזהו שכתוב הקם זרע לאחיך ולא שם לאחיך, דלא שמא גרים ע"ש:פסוק יאס דקשה לרש"י

84

שפתי חכמים ויקרא פרשת שמיני פרק י

 אוננים אחר מיתת אחיכם והאונן שעבד חילל ולפיכך לא אכלתם שמשה לא ראה מעשיהם מטרדתו עם השכינה באותו יום וחשש שמא מצאו דם שעיר הזה שלא נזרק עדיין וזרקוהו. והשיב אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות עד שיחשבו שנפסלה אני הקרבתי שעלי מוטל דכתיב קרב אל המזבח וכהן גדול מקריב אונן ונו"ן של הן היום במקום מ"ם כמו הלהן תשברנה. הרא"ם האריך ואני קצרתי:י ואם תאמר הא תשובה זו אינה אלא למאן דאמר משום טומאה שנגעה בו נשרף דאי משום אנינות כל שכן קשה למה שרפו אותו היה להם להמתין עד הלילה וכמו שכתב הרמב"ן זכרונו לברכה אם כן

85

שפתי חכמים דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 משמע מעשר אחד ואין זה אלא מעשר שני שנקרא קודש וע"ש:כ ר"ל התרומה בין שהוא טמא ואני טהור:ל וא"ת ונימא נמי מכאן הוזהר כמ"ש לעיל מכאן שאסור לאונן וי"ל בודאי איסור למדין מכאן ל"פ והיכן הוזהר על כך ר"ל כדי שיעבור עליו בלאו וילקה אבל גבי אונן שאכל אינו אלא איסור בעלמא ולא מלקות והא דכתי' לא אכלתי באוני אינו אלא סיפור דברים אבל אינו אזהרה כי אזהרה לא שייך אלא מפי הקב"ה. ל"פ אזהרה מנין כו':מ רבותא קמ"ל אפי' ארון ותכריכין שהוא של מצוה וכל שכן של חול וע' בקצ"מ:נ דאם לא כן מת"ל שמעתי

86

אבן עזרא בראשית פרשת וישב פרק לח

 גדגד בשנת הארבעים, ובמקומו אפרשנו. ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה? והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת ויוסף הורד מצרימה, להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו. והוצרכתי לפי' הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה. והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע, וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה, ועוד וירבו הימים, גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים. ואל יקשה עליך דבר בצלאל, כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:(ב) איש כנעני יש אומרים סוחר, כמו כנען

87

אבן עזרא ויקרא פרשת שמיני פרק י

 לידי חובה. ועל דעת המעתיקים שה"א הייטב לתימה, והיא מלה זרה, גם על הפירוש שהזכרתי היא זרה, כי לא מצאנו בכל המקרא ה"א הדעת עם פועל עתיד. ומלת ואכלתי חטאת - כאילו אמר, ואילו אכלתי חטאת. גם מצאנו מלות לעתיד והם מלעיל: פן אורש וגנבתי (משלי ל, ט), והטעם, כי הייתי אונן, ואין אונן אוכל חטאת, כטעם לא אכלתי באוני (דבר' כו, יד):

88

אבן עזרא דברים פרשת כי תצא פרק כה

 המצות שנתנו למשה שהם מצות לא תעשה, לא היו אסורות קודם לכן. ואילו היה אדם מונע עצמו מהן קודם משה, לא היה הדבר רע בעיני השם. אף כי שכתב, כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם (ויקרא יח, כז), ולא מצאנו נביא שהזהירם. והנה הכתוב אמר על אונן שלא נתן זרע לאחיו, וירע בעיני ה' (ברא' לח, י). על כן אנחנו נסמוך על הקבלה שהם אחים ממש. ובן אין לו - כי אם יש לו בן אין צורך, כי היא אסורה. ופירוש יחדו - כדברי המעתיקים. לאיש זר - פירוש החוצה, אם ירצה היבם:(ו) הבכור אשר תלד יקרא בשם

89

אברבנאל בראשית פרשת וישב פרק לח

 היא חטאת ער ורשעתו שלא זכר הכתוב שבעבורו נתחייב מיתה ואמר בלבד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י"י וימיתהו י"י מבלי שיבאר באיזה דבר היה רע בעיני ה'. אמנם באונן ביאר הכתוב חטאו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו ורש"י (בראשית ל"ח ז') פירש רע בעיני י"י כרעתו של אונן ונשארה אם כן השאלה ולמה לא פרשו הכתוב בער כמו שפרשו באונן:השאלה הה' למה אמר יהודה לאונן והקם זרע לאחיך והוא גם הוא בו אומ' הכתוב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ומהיכן ידע זה אונן ואם שחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו איך לא יקימהו לעצמו

90

אברבנאל דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא

 הפרש שיהיה מאשתו או מאשה אחרת. ואין בזה גם כן תועלת לאשה. כי מה לה גם כן אם יקרא בנה בשם המת או בשם אדם אחר. גם מה תועלת לה בהנשא לאחי המת משתנשא לאיש זר. גם ליבם לא מצאנו בזה תועלת כי טוב היה לו שיקח אשה חדשה והיה אונן נמנע מלהוליד בעבור היבום. כמו שאמר (פ' וישב) וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. מי יתן ואדע אם כן הטעם והצורך בפעל הזר הזה:הספק הכ"ב אם היה ענין היבום דבר ראוי ומועיל. אם למת ואם לאשתו. למה אם כן תלה הדבר ברצון היבם אם יחפוץ ליבם או

1234567891011121314151617181920