אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

רש"י דברי הימים א פרק ב

 חצרון בכור ירחמאל, בכור של ירחמאל:(כו) ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה - לפי פשוטו ישראלית היתה וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה:היא אם אונם - (שמעתי) אם כמו שקמתי אם בישראל (שופטים ה') (והיא היתה סא"א) אונם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ"ו) וכמו כמתאוננים (במדבר י"א) ויצא ממנו ששן, שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיה מ"א):(לד) ולא היה לששן בנים כי אם בנות - ומה שאמר למעלה ובני ששן אחלי,

72

גור אריה בראשית פרשת וישב פרק לח

 מקום דבר זה לא שייך גבי בן נח, לכך הותרה לו. ולפי זה הא דאמר יהודה "בא אל אשת אחיך וייבם אותה" (פסוק ח) לאו ייבום גמור הוא, דהא לאו אשתו של ער היתה, אלא כיון דלא מיאנה יש כאן מצות ייבום כל זמן שלא מיאנה. אף על גב דכשנשאה אונן היתה גדולה - כיון שלא היה רוצה ער לשמש עמה כדרכה, אם כן גדולה היתה בשעה שנשאה אונן, סוף סוף על דעת ייבום נשאה, ולא על דעת קדושין, וכיון דלא היה לער קדושין בה - לא היה לאונן בה אישות מן התורה. אלא דקשיא לי הלשון דקאמר 'יתומה אני', דהוי לה

73

גור אריה ויקרא פרשת שמיני פרק י

 לאמר", או הוי למכתב 'ויאמר (אל) אהרן', דרשו (תו"כ כאן) כך, אבל לכתוב מלת "וידבר" בלבד לא אתא רק לדרשא, לומר שהיה קשה, כדלעיל:שמא זרקתם דמה אוננים וכו'. ופירש הרא"ם, אף עך גב שהותר להם אכילת קדשים באנינות (רש"י פסוק יח), [ו] מכל שכן דעבודה, דהא כהן גדול מקריב אונן (הוריות יב:), ואינו אוכל באנינות (שם), ומכל שכן אלו שהותר להם (עבודה) [אכילה] שמותרים (באכילה) [בעבודה], הכי קאמר, שמא טעיתם, ובשביל זריקת דמה אוננים שרפתם אותו. ופירוש זה טעות הוא, דלא שייך לומר להם משה 'שמא טעיתם וחשבתם שזריקת אונן פסול בעבודה', דמה רצה בכך משה רבנו עליו השלום,

74

גור אריה ויקרא פרשת אמור פרק כא

 להא אתא שאינו מחלל העבודה, לכתוב 'ומן העבודה לא יצא'. אלא פירושו שאל יצא מקדושתו בענין המת הזה.אך לפירוש רש"י "ולא יחלל את מקדש ה'", לא יתכן לפרש על שניהם כאחד, כי לענין שאל יצא אחר המת - פירושו שאל יחלל מקדש ה', שהוא אזהרה לו. ולענין שכהן גדול מקריב אונן - יתפרש לפירוש רש"י שבשביל שיקריב אונן לא יהיה מחלל מקדש ה' אלהים.לכך נראה שדעת רש"י כי אינו הולך אחר המטה ענין בפני עצמו, והוא אזהרה לכהן גדול שלא יצא אחר המטה. ודרש שכהן גדול מקריב אונן הוא ענין בפני עצמו, ואינו אזהרה, רק שבא להודיע שכהן גדול מקריב

75

דברי דוד בראשית פרשת וישב פרק לח

 שאין לך היתר אלא מצד הקמת זרע לאחיו ותו לא. ואע"ג דגבי יבמה קי"ל50: כיון שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר, מ"מ קודם מ"ת שהיה היבום מצד המנהג לא היה כן, כמ"ש הרא"ם לעיל51 לענין קריאת הבן בשם המת דאח"כ נתחדשה הלכה. ועפ"ז יתיישב הכתוב טפי במ"ש: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע כו'52, שהקשה הרמב"ן מה היה הענין שהשחית זרעו ואדרבה הרבה אנשים מרוצים בכך לקרוא לבניהם כשם אחיהם. אבל השתא ניחא שהיה יודע שאחר שתתעבר ותלד תהיה אסורה לו ע"כ היה צר לו ושיחת זרעו שלא תתעבר:וי"א שלא פסק. דס"ל שהיה הדין בהם

76

דברי דוד ויקרא פרשת שמיני פרק י

 ורצו להשהות שעיר ר"ח עד הלילה ולאוכלו דהיינו דלר' יהודה דבשאר אנינות אסור בלילה דאנינות לילה דאורייתא מ"מ כאן דוקא הותר בלילה, ולר"ש אפילו לכל העולם מותר בלילה דאנינות לילה מדרבנן, אלא שאירע כאן בשעיר פשיעה כסברת משה. וא"כ קשה על רש"י דכאן31 שכתב 'אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה', א"נ32 אנינות לילה דרבנן הדרא קושיא לדוכתה למה שרפו של ר"ח מכח אנינות היה להם להשהות עד הלילה ולאוכלו, כמו שהקשה ר"ש לר' נחמיה שזכרנו, אלא ע"כ דרש"י ס"ל משום טומאה, וא"כ אין חילוק בין קדשי שעה לדורות ורש"י נקט כאן החילוק שבין שעה לדורות:

77

דברי דוד ויקרא פרשת אמור פרק כא

 אמר 'שארו זו אשתו' אלא כדפרישית, שמכח הרבוי ילפינן אשתו דלא נוכל לאוקומי הרבוי אלא לאשתו. וצריך טעם למה באמת לא זכר אשתו לחוד כמו שזכר לאמו לאביו כו'. ונראה דלימדנו בזה דגם באשתו יש חילוק דהיינו ארוסה לא מטמא לה כדאיתא בגמרא פרק שנים אוחזין15: אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה, וה"ק רחמנא אשתו שהוא דומה לאמו ואביו שאין קירוב אחר קירוב לאפוקי אשתו ארוסה הגם שהיא קרובה קצת לו מ"מ יש אחר כך קירוב טפי כשתנשא, ע"כ הוא אסור ליטמא לה:כתב בספר פענח רזא16 דכאן אמר: לאמו ולאביו, ובכ"ג אמר לאביו ולאמו17, היינו

78

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וישב פרק לח

 שהרי משנמכר יוסף עד שירדו למצרים לא עברו אלא עשרים ושתים שנה. בן שבע עשרה כשנמכר ובן שלושים ותשע ברדתם למצרים - בן שלושים בעמדו לפי פרעה, ושבע של שובע ושנתים של רעב, ואלו מנשואי יהודה עם בת שוע עד שירדו למצרים הם יותר משלושים שנה, שהרי מנשואי יהודה עד שהיה אונן בנו ראוי לתת זרע לאחיו עברו לפחות חמש עשרה שנה, ואחר כך "וירבו הימים" (פסוק יב) עד שנולד פרץ וזרח ואין פחות משתי שנים הרי שבע עשרה. ועד שנולדו לו לפרץ חצרון וחמול עברו לפחות עוד חמש עשרה שנה הרי שלושים ושתים שנה. דמאן לימא לן שהיו בני שלוש

79

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת ויקהל פרק לה

 צריך שיהא כל אחד מכלב וחור ואורי בן תשע שנה כשעברו את נשותיהן, כי כבר נמצא כזה בפסוק (בראשית לח, א) "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" שנכתב פרשתו ופרשת יוסף, והם עשרים ושתיים שנה עד שירדו למצרים, ובתוך אלה העשרים ושתיים שנה הוליד יהודה את ער ואונן וגדל אונן עד שהיה לו זרע, וכתיב (בראשית לח, יב) "וירבו הימים" ואחר כך הרתה תמר וילדה פרץ וזרח, ובא אל מצרים ולו שני בנים חצרון וחמול (בראשית מו, יב). ואמרו רז"ל בפרק בן סורר (סנהדרין סט ב), שבדורות הראשונים היו מולידים מבן שמונה ותשע שנה.אבל אין לומר דקטן דומיא

80

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת צו פרק ו

 הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים, שאינו חולק בבשר.הא דפירש קרא ד"המחטא" הראוי לחטוי, ולא מחטא ממש, ופירש קרא ד"יאכלנה" יחלקנה, (שאינו) [שהוא] חולק בבשר, ולא יאכלנה ממש, הוא ממה ששנינו בריש פרק טבול יום (זבחים צח: צט א): "טבול יום ומחוסר כפורים, אין חולקים בקדשים לוכל בערב. אונן, נוגע ואינו מקריב ואינו חולק בקדשים לוכל בערב". ואמרינן בגמרא: "מנא הני מילי, אמר ריש לקיש: אמר קרא: 'הכהן המחטא אותה יאכלנה' - המחטא אוכל, שאינו מחטא אינו אוכל. וכללא הוא, והרי משמרה כולה דאין מחטאין [ואוכלין]. ראוי לחטוי קאמינא. הרי קטן, דאינו ראוי לחטוי, ואוכל, אלא מאי 'יאכלנה' יחלקנה,

1234567891011121314151617181920