אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח

 ומתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין, ומגידים מראשית אחרית, וזש"ה אשר שם שמות בארץ (תהלים מו ט), אל תקרא שמות, אלא שמות, שמו של אדם הוא על מעשיו, אבל אנו מוציאין שם בנינו על שם אבותינו הראשונים:סימן דד) ותהר עוד ותלד בן ותקרא [את] שמו אונן. גם היא כיוונה ברוח הקודש, לאחר שנשתרשה ביראת שמים וקראה שמו אונן שהביא אנינה לעולם:סימן הה) ותוסף עוד. מה ת"ל ותוסף, שהרי ער ואונן נולדו קודם שנמכר יוסף, כי כשלקח יהודה את בת שוע, היה יוסף בן ט"ו שנה, ובאותו שנה נולד ער, ובשנה האחרת נולד אונן ופסקה, ואחר כך נמכר

42

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מו

 סימן יאיא) ובני לוי גרשון. מתגורר זרעו בעבודת בית אלהיו ושינה בהלכותיהן: קהת. הנקווה ומצוי לעבודת הקודש, ודומה לו ולו יקהת עמים (בראשית מט י): ומררי. על שם מרות וגדולה:סימן יביב) ובני יהודה ער. שמת ערירי: ואונן. שהיה אביו אונן עליו: ושלה ופרץ וזרח. כמפורש בענין לידתן: וימת ער ואונן בארץ כנען. בלא בנים: ויהיו בני פרץ. קודם שירדו למצרים: חצרון. כשנולד חצרון אמר יהודה זקינו זה יקרא על חסרון בני ער ואונן: וחמול. כשנולד חמול אמר יהודה זקינו הרי חמל עלי המקום ושילם לי את אלו תחת ער ואונן בני:סימן יגיג) ובני יששכר תולע

43

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

 ונמצא שהוא בעל מום חייב חטאת, דכתיב שה תמים (שמות יב ה): שחטו ונמצא טריפה באיברים המגולים נמי חייב חטאת, בסתר כגון בריאה ושאר סרכות שבתוך הגוף פטור מכלום דהא לא ידע בהו: שחטו ונודע אחר כך שמשכו הבעלים את ידיהן או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות: תנן אונן טובל ואוכל פסחו לערב. ותניא אינו מביא כשהוא אונן ואיפרק קושיין וילפת מיניה אם מת אביו קודם חצות די"ד דאכתי לא איחזי לפסח חלה עליו אנינות ואינו מביא את פסחו וידחה לפסח שני, ואם מת אחר חצות שכבר נתחייב בפסח אין אנינות חלה עליו לדחות מעליו חיוב הפסח, אלא

44

ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב

 מאי כנעני אילימא כנעני ממש אפשר בא אברהם והזהיר ליצחק בא יצחק והזהיר ליעקב ויהודה אזיל ונסיב אלא בר גבר תגרא כדכתיב כנען בידו וגו'. ואיתימא מהכא כנעניה נכבדי ארץ בת גבר תגרא בוצינא דאתרא:ותקרא את שמו ער [ל"ח, ג] בן שהוער מן העולם. ותקרא את שמו אונן [ל"ח, ד] שהביא אנינה לעצמו ותקרא את שמו שלה וגו' [ל"ח, ה] פסקה ויהי ער בכור יהודה רע [ל"ח, ז] שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות, בא אל אשת אחיך ויבם אותה [ל"ח, ח] יהודה התחיל במצות יבום תחלה, תני כל דבר שהיה בכלל היתר ונאסר וחזר והותר לא להיתרו הראשון חזר

45

ילקוט שמעוני תורה פרשת בא

 תושב ושכיר איפטר ליה מפסח, והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני ליה רביה וכו', אלא לאו מופנה, ואכתי מופנה מצד אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אליעזר דלמדין ומשיבין כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד וחד אמלמד והוה ליה ג"ש מופנה משני צדדין, אי מה פסח אונן אסור אף תרומה אונן אסור, אמר קרא זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות, אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר [י"ב, מ"ה] ומה ראית [מסתברא] ערלות הוה ליה לרבויי שכן מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת אותו, אדרבא אנינות הוה

46

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויקרא

 את העולה, ארבה את העולה שהיא בנדר ובנדבה מנין לרבות הבכור והמעשר והפסח, ארבה את הבכור ואת המעשר ואת הפסח שאינן באים על חטא מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח, מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים ת"ל שלמים קרבנו [ג, א] הא כל קרבן שמביא מביא כשהוא שלם כשהוא אונן אינו מביא:מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו [ג, א] שתהא זביחה לשם שלמים, ודילמא היינו שמייהו, מדכתיב המקריב את דם השלמים הזורק את דם השלמים ולא כתב זבח והכא כתיב זבח שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים, אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן, וכי תימא

47

ילקוט שמעוני תורה פרשת צו

 לרבויי שכן אוכל אדרבה טבול יום הוי ליה לרבויי דלאורתא מיהא חזי השתא מיהא הא לא חזי, רב יוסף אמר מכדי מאי יאכלנה יחלקנה ליכתוב רחמנא יחלקנה מאי יאכלנה ש"מ ראוי לאכילה חולק ושאינו ראוי לאכילה אינו חולק ובעל מום והוא טמא וטמא בקרבנות צבור אינו חולק דתנן כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב דראוי לאכילה בעינן:[רמז תפט] אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר בר ר' שמעון גמירנא ליה דאמר בבית הכסא דנתה (בא) בא טבול יום ואמר תן לי ממנחת ישראל ואוכל אמר ליה ומה במקום שיפה כחך בחטאתך דחיתיך מחטאת ישראל מקום שהורע כחך

48

ילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני

 יאכל ואתי אידך בקל וחומר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא אלא הכא כיון דאיפסול ליה בהיכל לפני ולפנים מאי בעי, אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לדרך משופע, אמר ליה רבא והא הבאה כתיב בה, אלא אמר רבא כל מידי דחשיבא ליה לפני לפנים לא מיפסל בהיכל, אונן מנא לן דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל, ר' אלעאי אמר מהכא הן הקריבו ואני הקרבתי מכלל דאי אינהו קרוב שפיר אישתרוף, ור' אלעאי מאי טעמא לא אמר [מומן המקדש לא יצא, אמר לך מי כתיב הא אחר שלא יצא חילל, ואידך מ"ט

49

ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור

 מאחיו וכו' גדלהו משל אחיו. ת"ר והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול. אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה. ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים, על כולן הוא אומר את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא. יכול יהו מקריבין אונן ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ולא על חברו. ואחר שחלקו הכתוב יכול לא יהא מצוה על הבתולה, תלמוד לומר והוא אשה בבתוליה יקח אחר שחלק הכתוב רבה דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומו מנין, ת"ל והוא. בעא מיניה רבא מרב

50

ילקוט שמעוני תורה פרשת נשא

 הוא בנו הקטן כשירצו קרובים:מיין ושכר יזיר [ו, ג], לעשות יין מצוה כיין רשות, שהיה בדין הואיל ואונן אסור בשתית יין ונזיר אסור בשתית יין, אם למדתי לאונן שלא עשה בו יין מצוה כיין רשות, אף נזיר לא נעשה בו יין מצוה כיין רשות וקל וחומר ומה אונן שעשה בו אכילת מצוה כיין מצוה לא עשה בו יין מצוה כיין רשות, נזיר שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה, אינו דין שלא נעשה בו יין מצוה כיין רשות, הרי העובד יוכיח שלא עשה בו אכילת מצוה כיין מצוה ועשה בו יין מצוה כיין רשות, והוא יוכיח לנזיר שאף על

1234567891011121314151617181920