אונן

אונן מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1693 מקורות עבור אונן. להלן תוצאות 31 - 40

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


31

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישב פרשה פה

 חיי קרוב לי"א מאות שנה, על דעתיה דר' יהודה חיי קרוב לת"ק שנה.(ב) [וירא שם יהודה בת איש כנעני] וגו' בר אתרא בוצינא דאתרא.(ג) [ותהר ותלד בן ותקרא את שמו ער] שהוערה מן העולם.(ד) [ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן] שהביא אנינה לעצמו.(ה) [ותסף] וגו' [ותקרא את שמו שלה] והיה בכזיב פסקת.(ו ז) ויקח יהודה אשה לער בכורו וגו' ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י"י שהיה חורש בגגות.(ח) [ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה] יהודה התחיל ביבום. תני כל דבר שהיה בכלל התר ונאסר וחזר והותר לא להתירו

32

ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ט

 זאת התורה לעולה ולמנחה ולמה שלמים באחרונה שיש בה מינין הרבה אמר רבי סימון הדא גרזמיתא אינה באה אלא באחרונה למה שיש בה מינים הרבה כך למה שלמים באחרונה שיש בה מינים הרבה דם ואימורים למזבח חזה ושוק לכהנים עור ובשר לבעלים ר"ש אומר מי שהוא שלם מביא שלמים ואין אונן מביא שלמים.ט אר"ש בן יוחאי גדול השלום שכל הברכות כלולות בו (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, חזקיה אמר תרתי חזקיה אמר גדול שלום שכל המצות כתיב בהו (שמות כג) כי תראה כי תפגע (דברים כב) כי יקרא אם באת מצוה לידך אתה

33

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח

 ושמו חירה]. זה חירם שבימי שלמה ודוד, שנאמר כי אוהב היה חירם (את דוד) [לדוד] כל הימים (מ"א ה טו), למוד חירם להיות אוהב שבט יהודה:סימן ג[ג] (ותקרא) [ויקרא] את שמו ער. שהוערה מן העולם:סימן ד[ד] ותקרא את שמו אונן. אנינה היה לעצמו:סימן ט[ט] ושחת ארצה. [דש] מבפנים וזורה מבחוץ:סימן יא[יא] ויאמר יהודה לתמר. אעפ"י שאין ניחוש יש סימן, כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו.סימן יב[יב] וירבו הימים. שנים עשר חדש ימים: ויעל על גזזי צאנו. כל מקום שיש גזיזה עושה רושם:סימן יג[יג] עולה תמנתה. שתי תמניות

34

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כא

 הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו, אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה:סימן ב[ב] כי אם לשארו. שארו זו אשתו, וכן [הוא] אומר בעריות שאר אביך היא (ויקרא יח יב), הקרוב אליו. אלו שבעה קרובים האמורים בפסוק. ואמרו הקרוב, מכאן אמרו אשתו הארוסה לא אונן ולא מטמה לה:סימן ג[ג] ולאחתו הבתולה. לרבות את הארוסה, שהיא עדיין קרובה אליו שהרי אין הבעל מטמא לה ואינו יורשה לפיכך היא קרובה לאח: אליו. לרבות את הבוגרת שהוא מטמא לה, הואיל ולא נבעלה לכהן אחיה כהן מטמא לה: לה יטמא. לא רצה להיטמא מטמאין אותו בעל כרחו. מעשה ביוסף

35

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח פרק טז

 ובאיזה מקום נכתב שמו, בעת שנתייחסו על הדוכן שם כתיב בן יעקב: ודתן ואבירם. כמה דתימר ואת פתשגן כתב הדת (אסתר ד' ח'). ואבירם שלא אבא ברומו של עולם: ד"א אבירם שהיה לבו אביר ולא שמע לדברי משה: בני אליאב שלא אבו לשמוע אל משה וחלקו עליו: ואון בן פלת. אונן היה, לולי שנעשו פלאות וניצל על ידי אשתו, ועליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), ועל אשת קרח נאמר ואולת בידה תהרסנו (שם שם): חכמות נשים זו אשתו של און, שאמרה לאון בעלה מה לך ליכנס במחלוקת זה, אם משה נשיא אתה הדיוט, ואם קרח נשיא אתה

36

משנת רבי אליעזר פרשה יח

 זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה, הרי הוקשה לע"ז. ועוד הקישו לשפיכות דמים, שנא' שוחטי הילדים בנחלים. אע"פ שכתב שוחטי, ראוי להתלות סוחטי, שכל מקום סמך משתמש בשין.אף הדש מבפנים וזורה מבחוץ באשתו, הרי זה חייב מיתה. וזה מעשה ער ואונן. ומניין לאונן שעשה כן, שנ' וידע אונן כי לא לו יהיה [עמוד 338] הזרע וגו'. ומניין לער שעשה כן, שנ' וירע בעיני ייי אשר עשה וימת גם אותו. אין גם אלא רבוי. מלמד, שכמעשה זה כן מעשה זה.אף המתחמם ומזריע להבטלה, הרי זה חייב מיתה, שנ' ואתם פרו ורבו. אף תחת האבנט אסור להכניס את היד. וכל

37

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישב פרק לח

 מגורי אביו, ואומר ודור רביעי ישובו הנה, (בראשית טו טז) ותשובה לאומרים כי ישבו אחים יחדו, (דברים כה ה) אל הקרובים שהרי ער ואונן אחים מאב היו, ולמדנו ייבום מיהודה, מה כאן באחיה ממש, אף להלן באחיה ממש, ברוך שבחר בדברי חכמים:סימן טט) וידע אונן כי לא לו וגו' ושחת ארצה. שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ: לבלתי נתן זרע לאחיו. נתן כתוב חסר ו', שנתן דין ארורים כאחד, שנא' וימת גם אותו, גם אותו כדין אחיו, שהיה משחית זרעו כאחיו. ר' יוסי בר חלפתא נטע ה' ארזים בישראל מאשת אחיו שיבמה, ואלו ה' ר' ישמעאל ב"ר יוסי, ר'

38

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת ויקרא

 לאשים:[ג, א] ואם זבח שלמים קרבנו. רבי יהודה אומר כל המביא שלמים מביא שלום בעולם. ד"א שלמים שהכל שלם בהם הדם והאימורין למזבח החזה והשוק לכהנים. העור והבשר לבעלים. ד"א ואם זבח שלמים קרבנו לימד על כל אדם שהוא לשלום מביא זבח ומביא קרבן. הא אם הוא אונן אינו מביא לא זבח ולא קרבן. דכתיב שלמים. אם מן הבקר. לרבות אחד עשר שיצא מן הפתח וקראו עשירי. מן הבקר. להוציא את התשיעי לפי שאחד עשר הוא אחר הקדושה והתשיעי הוא לפני הקדושה. הוא מקריב. היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה. אם זכר. לרבות את הולד. אם

39

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני

 כאלה. אותי הכהן אסור באנינה (בשיר) אין הלוים אסורים באנינה בשיר. אמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה אפי' קברתי את אלה עם אלה לא הייתי מבזה קדשי המקום. ואכלתי חטאת היום. ביום אני אסור ומותר בלילה. וכן היה רבי אומר אין אונן אסור לאכול קדשים אלא מדברי סופרים תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב:[י, כ] וישמע משה וייטב בעיניו. הורה מיד שאונן אסור בקדשים. אמר ר' יהודה [דף כט עמוד ב] חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו קשה היא הקפדה שגורמת לטעות ומי גורם לקפידות אלא שטעה:

40

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אמור

 שם) עוכר ביתו ינחל רוח מה זה באשתו מדבר אף זה באשתו מדבר. ד"א שארו בשרו דכתיב (בראשית ב) והיו לבשר אחד לכך אמרו רבותינו שארו זו אשתו וכן הוא אומר שאר אביך אחות אביך. הקרוב אליו. אליו שבעה קרובים שבפסוק. ד"א הקרוב ולא הארוסה. מכאן אמרו אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה מתה אינה יורשה. מת הוא גובה כתובתה מנכסי הבעל. אליו. ולא הגרושה. לבנו. מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר הרי בנו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שהבן הולך אחר האם בשפחה ובנכרית. (ואם תאמר הקרוב לשון זכר הארוסה נקבה

1234567891011121314151617181920